12 באפריל
אז אתמול לא היה לי זמן בשביל לביים את הציור ולהעלות אותו, אז אני מעלה אותו עכשיו.
נושא: איחור דרמטי
(זה אירוני כי אני בעצמי איחרתי עם ההעלאה הזאת)
תוצאה:

סאקורה מימים 1 ו10 מאחרת ליום השני של בית הספר החדש שלה. נפלא. כמובן שהמורה כועס מאוד. אין לי מה לומר על זה כי זה מקרה קלאסי מאוד של איחור. איחור לשיעור הוא תמיד חוויה מלחיצה, אז אני מבינה את סאקורה.

סיפור לא מעניין שאייקו בוחרת לספר
אז פעם הייתי ב5 יח מתמטיקה, פעם כש5 מתמטיקה לא היה סיוט. המורה שם (שאני מתגעגעת אליה מאוד ומתלהבת כל פעם שהיא אומרת לי שלום) מפחידה מאוד, ולאחר אצלה זה היה כמו להיות מוצא להורג. אני תלמידה טובה בדרך כלל ומגיעה בזמן לשיעורים, אבל הייתה פעם אחת שאיחרתי בדקה שלמה (או שתיים, כבר לא זוכרת).

זה היה מפחיד. כולם הסתכלו עליי, מפחדים מהגורל שלי אך גם מתרגשים לראות את ההוצאה להורג שלי. הצטערתי על האיחור הזה כמו שלא הצטערתי על שום איחור, עוד שנייה ירדתי על הברכיים שלי. כל הכיתה מסתכלת עליי במתח, והמורה מסתכלת עליי במבט האטום שלה מעבר למשקפיים.
"בסדר, חזרי למקומך." היא אמרה לי עם חיוך על הפנים.
וואו, זה היה ממש לא צפוי. אף אחד לא האמין שזה יקרה וכולנו זוכרים את היום הזה.

(אני כותבת את זה עם צמרמורות)

13 באפריל
אני ממש עייפה מהאתגר הזה. פשוט במשך כמה דקות שלמות לא יכולתי לצייר. ניסיתי אבל פשוט הגוף שלי סירב להעביר קווים על הדף. לא ידעתי איך אני הולכת לצייר שכרות, אפילו שהייתה לידי סקיצה מתוכננת.

נושא: שכרון ובדידות
תוצאה:

בהתחלה ניסיתי לצייר את זה מזווית גבוהה, ואז החלטתי בסוף לצייר מזווית נמוכה יותר.
זוכרים את האיש/ה זחל? אז אותו יצור החליט לשתות כדי לשכוח את כל הידע שצבר. זה עבד לו? לא ממש, נראה שהוא יותר סובל מאשר מאושר. הוא גם זוכר את כל הידע שלו וגם סובל מהאנגאובר. האדם זחל נותר על הרצפה בודד, עזוב ומוקף בזוהמה שהוא יצר כדי להשביע את רצונו להיות חכם.

נסיכה אחרת
אני סתם רוצה לומר שאני שונאת לכתוב פרקים של דייטים. לו פרק 36 לא היה פרק של דייט, הייתי יכולה לסיים כנראה את הכתיבה של פרק 37. מזל שהפרויקטים הבאים שלי לא דורשים דייטים.

טוב, זאת הייתי אני. אני ממש רוצה לצייר יאוי.אחרי האתגר כנראה אעשה את זה אחרי מנוחה של איזה שבוע. נתראה מחר.