אני כותבת לך את כל מה שרציתי להגיד ולא יכולתי, את מה שהרגשתי באותם רגעים של איימה. אני רוצה לכעוס עליך, לשנוא אותך על מה שעשית, אבל אני יודעת שאין לי זכות. אין לי זכות לעשות זאת, כי רצית למצוא את קלארק ולוודא שהיא בטוחה.

אתה זוכר את הפעם הראשונה שבה נפגשנו? כי אני לא מצליחה להיזכר, הכל נהיה מטושטש.

פין, היית הכל בשבילי, גם כשהתאהבת במישהי אחרת, לא יכולתי להפסיק לאהוב אותך.

בזכותך הפכתי למה שאני היום, עזרת לי ברגעים העצובים והשמחים שלי.

אני יושבת וכותבת לך את המכתב הזה כי אני כבר לא יכולה לדבר איתך או עליך בלי שירדו לי דמעות, בלי שארגיש כאב.

אני כועסת עליה, כועסת על קלארק שלקחה אותך ממני. מצד שני, איזו ברירה הייתה לה? אם האדמנים היו הורגים אותך, המוות שלך היה הרבה יותר אכזרי.

קלארק לא מפסיקה להאשים את עצמה ורואים את זה. היא לא מדברת כמעט עם אף אחד, ויותר מזה, היא השתנתה אחרי מה שקרה...

אנחנו כבר לא נלחמים בהם, אנחנו משתפים פעולה כנגד אויב חזק והרבה יותר מאיים.

אין יום שבו אני לא חושבת עליך, על מה היית עושה אם היית כאן, איתנו.

הלוואי וכל הדבר הזה לא היה קורה, הלוואי והיינו יכולים להמשיך לדבר, לצחוק ולחיות ביחד עם כולם. אני צוחקת רק מלחשוב על זה, אילו חיים יש לנו? חיים של הישרדות יומיומית, חיים של צער, של כאב, של פחד. כולנו השתנינו, מחפשים אחר משמעות נוספת לקיום שלנו.

אני לא יודעת מה יקרה בהמשך, אני לא יודעת אם נשרוד, אם נמות... אף אחד לא מדבר על העניין בקול רם, כי הם יודעים בדיוק כמוני שהיקום לועג לנו בכל פעם מחדש, שם אותנו למבחן שלא נצליח בו.

חלק מחברינו לכודים ועכשיו התפקיד שלנו הוא לחפש אחריהם ולקוות שלא נהרג בדרך.

המחנה שלנו התפצל להרבה מחנות קטנים יותר, לא שזה עוזר במיוחד לחיפושים, או למערכות היחסים שלנו כקבוצה.

אני מקווה שהגעת למקום טוב יותר, מקום שבו לא נהרגים כמעט בכל יום, מקום שבו לא חיים בפחד, מקום שאפשר לסמוך בו על אנשים מבלי לחשוד באיש.

האווירה במחנה קשה, ואין לי כוח להילחם, אבל אין לי ברירה אחרת, אני חייבת להמשיך לנוע קדימה על מנת לשרוד-לא, על מנת לחיות, כדי לא לתת לאויב שלנו את התענוג שבהפסד שלנו. אנחנו נראה להם שיש לנו עוד קלפים בשרוול, קלפים שעדיין לא השתמשנו בהם.

עכשיו שיש לנו גם את העזרה של האנשים שלנו (הם ברחו מהתיבה בזמן לפני שהיא התפוצצה), אולי יהיה לנו סיכוי לנצח... הם עדיין לא מודעים לכל הסכנות שיש לעולם הזה להציע.

שלך,

רייבן

נ.ב- המלחמה רחוקה מלהסתיים, אבי יש בי עוד תקווה קטנה שנצליח למרות הכל.