אוקיי, אחרי שהתחלתי לקרא את 'פרסי ג'קסון והאלימפים' כבר התחלתי לחשוב על דמות נוספת, ואיך לשלב אותה בסיפור....

בהתחלה, הייתי יותר בקטע של בת אפולו, ונורא אהבתי את היורשים, אז ניסיתי לשלב.

הסיפור הלך ככה.

(למי שלא מכיר היורשים, הסיפור יהיה מובן, רק שלא תכירו את חלק מהדמויות..)

מאל התחתנה עם בן, שלמעשה בכלל לא בן אדם.

בעולם מקביל, הרה כעסה על אפולו על שטות שעשה, והענישה אותו בכך שנתנה אותו ליפה והחיה, שלא יכלו להוליד ילדים.

הוא גדל מגיל אפס, לא מודע להיותו אל.

הוא ומאל הולידו 2 ילדים.

אחד, טום, והקטנה, צליל אומה.

כאילו בסיפור, אומה האמיתית מתה, אז מאל קוראת לביתה על שמה.

למען האמת, לא ידעתי מה יהיה שמה הראשון, זה היה משתנה כל זמן, ולכן נקרא לה צליל.

בעצם, בעולם הזה יש כמה יקומים, וטום הוא בעצם טום רידל, וולדמורט, והוא רוצח את שני הוריהם.

צליל אהבה אותו מגיל קטן ומזועזעת מהנעשה.

כשהוא רוצח את אביו, במקום למות, הוא חוזר לצורתו האולימפית והולך לאולימפוס להשלים סדרות שהפסיד במקום לעזור לביתו המסכנה.

בסופו של דבר, היא מקבלת עליה במות אימה את שמה, מאל, והיא הופכת להיות צליל אומה מאל, כן, שם קצת ארוך...

בכל מקרה, היא מכירה גם את הארי פוטר, וגם את החצויים.

היו כל כך הרבה חורים בסיפור הזה, כמו איך יכול להיות שטום לא גדול בהרבה מצליל, אבל בסיפור האמיתי וולדמורט גדול בכמעט חמישים שנה מהארי פוטר, והיא ופוטר באותה שיכבה...

אבל מכיוון שמאל בעצם גם בת האדס, לצליל יש גם כוחות מאפולו, גם מהאדס, והיא גם קוסמת, אז ירדתי מזה, יותר מידי כוחות....

(מי שרוצה להשתמש ברעיון, מוזמן..., אני נטשתי אותו)

לאחר מכן, התחלתי פחות להתלהב מהארי פוטר, וניסיתי להשלב רק בפרסי ג'קסון והאולימפים.

באותה תקופה, התחלתי לקרא את גיבורי האולימפוס (ובטעות קראתי את הספר האחרון בהתחלה, טעות מטומטמת שהרסה לי את כל הסידרה...)

באמצע לנסות לדמיין סיפור, הגעתי למצב שאני רוצה שהדמות תפחד מגייסון.

אל תשאלו למה, גם לי אין מושג...

החלטתי שהיא בת ים, ואריאל היא קרובת משפחה שלה, ואז בעצם הנסיך הוא בן יופיטר, אז היא מפחדת שכל בני יופיטר הם אותו דבר..

לאחר מכן, עלה לי רעיון, הסירנות.

בת סירנות! לא רעיון מבריק?

אז החלטתי שהיא לא יכולה להיות סירנה מלאה, כי אז היא מהפנטת את כולם בלי כוונה.

אז החלטתי שארס יהיה האב האלוהי שלה.

למען האמת, לא רציתי אותו, אבל אפרודיטה נבחרה להיות המרשעת (אני שונאת אותה גם בלי קשר לסיפור שלי...) אז הוא הכי התאים לסיטואציה....

איך אפרודיטה נבחרה להיות המרשעת?

ניסיתי לחשוב אם הסירנות היו חצויות, מי היה ההורה האלוהי שלהן.

פוסידון, זה היה ברור, ופשוט לא יכולתי לכתוב אותו רע. ואז, התלבטתי בין אפולו לאפרודיטה.

החלטתי שאפרודיטה תיהיה אחד מההורים האלוהים של הסירנות.

אז קלטתי שזה אומר שהן אלות, אז המצאתי חירבוש שאם האלים לא מודעים שגם השני אל, אז הם משהו באמצע....

ואז, ניזכרתי שלפי המיתולוגיות, יש שלוש סירנות, אז אמרתי, טוב, נוסיף עוד שתים שנעלמו בכלל לפי תקופת יוון, ואז זה מסתדר...

אז הוספתי את  החלק עם אריאל, אבל שניתי שהנסיך לא עושה את זה מבחירה.

עם הזמן הוספתי שהיא מבקרת בשאול ובטרטרוס.

רק אחרי זה הוספתי את דיימון, מיה וג'ק.

אני יגלה לכם סוד, במשך כמה חודשים שהדבר היחיד שהייתי עושה לפני השינה, זה מנסה לשפר את הקטע עם הרצח של ג'ק.

תמיד בכיתי.

כן, הזוי, אני ממציאה דמויות ובוכה שאני רוצחת אותם...

אין לי הגיון במוח...

אה, כן, כמה טיפים שעזרו לי, אם אתם רוצים.

1. תתכננו טוב טוב את העלילה, אחרת תגיעו למצב שבו אתם תקועים בלי המשך ובלי רצון להמשיך להמציא.

2.תשאלו אחרים לגביה כדי שיעזרו לכם למצוא חורים, כדי לתקן אותם, זה לפעמים אפילו עוזר להעשיר את העלילה.

3. תנסו כמה שיותר סוגים של כתיבות, נקודת מבט כללית, דרך אדם אחד, דרך עצמכם, עד שתמצאו את השיטה שהכי מתאימה לכם, נגיד, אצלי, הכי טוב דרך עצמי, שאני כאילו מדברת עם הקוראים שלי.

4. תשמעו שירים. זה הותן רעיונות לסיפורים, זה מרגיע אותך, זה מכניס אותך לאווירה.

5. תמצאו מקום שנוח לכם לבהות בתיקרה (או בקיר) ולחשוב, אצלי זאת המיטה, אבל תבינו שאתם מסתכנים בהצקות (אם יש לכם אחים...)

6. אל תכריחו את עצמכם להמשיך אם סיפור, שאתם אולי אוהבים, אבל חסרי רעיונות לגביו, תנסו לחשוב, אבל לא בכוח, כי אז זה יצא מאולץ.

7. תיהיו מוכנים לביקרות, גם לא הכי טובות, אני הייתי ממליצה ללכת מישהו שידוע שהוא מאוד לא נחמד כשזה נוגע לביקורות, ולנסות לראות מה באמת נכון, ומה סתם שטויות הוא מנסה להמציא.

8. אל תרוצו לפרסם, תתכננו הכל בראש, רק כשאתם רואים את הכל בצורה בהירה, אז תלכו לכתוב.

9. אל תכריחו את עצמכם לשבת ולכתוב כל יום הרי פרקים, תכתבו לפי כמות הרצון שלכם, כי ככה יותר סיכויים שיצא לכם טוב.

10. תקבעו לכם מטרת מילים, נגיד, בסיפור הזה, לא העלתי אם זה פחות מ1000, במידה וקשה לכם לכתוב הרבה, זה בסדר, אבל תבינו שתצטרכו לעשות יותר מחמש מילים...

11. תשמרו על הזנר שלכם! אם אתם אוהבים סופר מסויים, שכותב בצורה מסויימת, אל תעתיקו! אלא אם כן זה באמת יוצא לכם שוטף, אבל אם זה קשה יותר לכם, אל תלחצו על זה, תתנו למילים לצאת בדרך שלכם!

אני מקווה שזה יעזור לסופרים מבנכם! תהנו! ומקווה שאצליח לחשוב על ספר שני...

ביי!! (או, וואו, הגעתי ל782 מילים, אני ממש חפרנית..)