פרק 42: חוזרים למחנה (הציור למעלה הוא של noameir222, שגרם לי להתבייש בזה שאני מתגאה בציורים הנוראים שלי 🤭)

בבוקר, הם ישר יצאו מהמלון, עם כל הדברים שלהם, וקפצו על הרכבת הראשונה למחנה החצויים (מחנה יופיטר נשאר שם כל זמן המסע, כדי לחסוך בנטל של מייקל קהיל).

ליאו לא היסס לפני שהתיישב ליד צליל.

סביב עינייה היו לה שקיות שחורות.

לילה שלם היא חלמה את הסיוטים על הטרטרוס.

האחרים רק צפו בזה, כמו בסרט, זה לא אותו דבר כמו להיות בתוך הסיטואציה.

היא נרדמה, נשענת על החלון.

ליאו חייך והזיז אותה ככה שתשען עליו.

הוא בחן אותה בשקט.

שיערה קלוע בצמה יפה, היא הייתה לבושה בגופיית ספגטי שחורה, מעליה סווצארט בסיגנון הסוואה, מכנסיי גינס בהירים, וכמובן, נעלי נייק אדומות.

הוא חייך ונשען אחורה.

-----------

כשצליל התעוררה, היא קלטה שהיא נשענת עליו.

"בוקר טוב, נסיכה" הוא גיחך, ולחייה נצבעו באדום בוהק.

היא נזכרה בשיחה שלהם בביתן ארס.

זה הרגיש לפני שנים....

"בוקר טוב" היא החזירה לו, והתחילה לסגת בחזרה למושבה, אבל ליאו כרח את זרועו סביב כתפה.

"אז, מה עושים? אחרי כל הבלאגן הזה הנסיעה הזאת מרגישה שקטה מידי..."

צליל משכה בכתפיה "אתה מוזמן להתחיל לצרוח שטויות עד שכל הנוסעים יזרקו עלייך עגבניות, ואז לא יהיה כל כך שקט..."

ליאו חייך, ולא אמר מילה.

"או, רציתי לשאול, מה היה שם המשפחה של ג'ק?" ליאו אמר בעניין.

צליל נראתה תמוהה על השאלה "אני חושבת שרובינסון."

ליאו רק חייך, בלי לומר מילה.

"למה אתה שואל?" היא דחקה בו.

"סתם..." הוא התחמק "הוא הזכיר לי מישהו... במראה..."

צליל הסתכלה עליו בחשד, אבל לא אמרה מילה.

זכותו לשמור סודות.

וחוץ מזה, היא האחרונה שיכולה לכעוס על מישהו שמסתיר משהו.

--------------

הם הגיעו למחנה.

לא לקח הרבה זמן עד שהשמועה התפשטה.

בת ארס הזאתי היא צליל מילר.

כן... אפשר להגיד שלא כל כך נתנו לה לנשום....

וכאילו שכל זה לא מספיק, הארלי התחיל לשאול אותה שאלות באותן עיניים מעריצות שבהן הסתכל על פרסי וליאו.

היא רצתה להקיא.

דרו התחילה לפלרטט עם אלון, והקיאה כשגילתה שהיא דודה שלו...

מביך בשבילה, מצחיק בשבילי ובשביל אלון...

צליל ישבה בביתן ארס, והתחילה להשלים את הספרים שלא הספיקה לסיים בגלל המסע.

היא לא שמה לב בכלל להמולה בחוץ.

ליאו נשלח לשמור עליה בפנים, והם נתנו לו כמה רעיונות מביכים איך לשמור אותה שם.

הוא צנח לידה על המיטה, "מה קורה?" היא הימהמה לעברו כמה הברות חסרות משמעות.

"אה... רציתי לשאול, את מתכוונת להמשיך בקריירה שלך?" צליל אפילו לא ענתה, היא בכלל לא שמעה אותו, או מודעת להיותו לידה.

ליאו הציץ לה בספר.

"מה זה?" הוא שאל, והפעם צליל שמעה.

היא נאנחה וסגרה את הספר "זה ספר שקוראים לו 'סרינה והגלימה השחורה'."

ליאו הציץ לעברה "זה נשמע משעמם" צליל נראתה כאילו היא רוצה לחבוט בו.

"זה ספר מדהים!" היא הזדעקה.

ליאו הינהן "מה שתגידי." היא תקעה בו מבט וחזרה לקרוא.

הוא הניח את ראשו על כתפה והמשיך לנסות לקרא בספר.

צליל לא זזה.

גם כי לא רצתה להפיל אותו, וגם כי היא הייתה נבוכה מידי מכדי לזוז.

הוא הציץ בחלון, וראה את האות.

הוא תפס בידה ומשך אותה לדלת.

"מה?" היא אמרה בכעס, שהספר שלה נפל על הריצפה.

היא הרימה אותו, כשליאו ממשיך למשוך אותה אל הדלת "הארלי טובע, וספר זה מה שמעניין אותך?" הוא גער בה.

צליל אפילו לא מיצמצה "ברור."

הוא משך אותה לאגם "נו" היא אמרה בקוצר רוח "איפה בדיוק הארלי טובע? בברכה של מטר?"

"הפתעהההה" נשמעה שאגה מאחוריהם.

צליל חייכה, מופתעת.

"יום הולדת שמח, אחות." שאג בשמחה אלון.

צליל נחרה "היום הולדת שלי היה אתמול, ואני גססתי בו, אז בואו לא נשקר...."

ליאו דחק בה והיא חייכה חיוך, אבל ליאו יכל לראות שהיא לא באמת מופתעת, או מחייכת.

אחרי זה, התחילה מסיבה, בכל זאת, היא עזרה להציל את האולימפוס, מגיע לה יום הולדת נורמלי...

ליאו התיישב לידה "את בסדר?" צליל הינהנה בשקט "אני אף פעם לא מסוגלת להיות שמחה ביום הולדת, זה היום רצח של דיימון, אמא וג'ק. איך אני יוכל?"

ליאו חייך לעברה חיוך גדול "קדימה! יום הולדת 16 יש רק פעם בחיים!" הוא אמר בחיוך רחב "גם יום הולדת 10 יש רק פעם בחיים, ואני מסתדרת מעולה בלעדיו." היא אמרה במרירות.

ליאו תפס את ידה ומשך אותה למסיבה.

"צליל! תוכלי לשיר שיר?" הארלי שאל בהתלהבות.

צליל הינהנ במבוכה.

פייפר לחשה לה משהו באוזן, וצליל הינהנה, בלחיים אדומות.

ליאו הקשיב בשקט למילים.

היא הקפידה לא להסתכל לעברו, אבל לשניהם היה ברור למי השיר מוכוון.

-------------

אחרי המסיבה, צליל וליאו התיישבו ליד האגם, מסתכלים על המים, שנעו לאיטם.

ליאו הרגיש שמשהו תפס את ידו, וראה את צליל מסמיקה ומסתכלת לצד הנגדי.

חיוך הזדחל על פניו.

"אז..." הוא פתח "יש לך זנב..."

צליל הינהנה במבוכה "אני אמורה להצליח להשתמש בו מגיל 16, אבל עדיין לא ניסיתי."

"אז למה את מחכה?" הוא קרא בהתלהבות.

היא קמה, מושכת גם אותו לעמידה.

היא התקרבה למים, עדיין לא עוזבת את אחיזתו.

היא קפצה, מושכת אותו יחד איתה.

הוא עצם עיניים מתוך אינסטינקט, אבל הוא לא הרגיש מים על פרצופו.

הוא פתח את עינייו.

צליל עמדה לידו, במקום רגלים היה לה זנב בצבע אדום בוהק, הוא גילה שמסביב לפניו יש לו בועת אוויר.

צליל משכה אותו עד לקרקעית.

ליאו לא חשב שיהיה שם כל כך הרבה צמחים יפים....

"זה העולם הקסום של קרקעית הים" היא אמרה בחיוך כשקלטה את הבעתו.

הוא כרח את ידיו סביב מותנה.

היא תפסה את לחיו בלחיים אדומות.

שפתיהם נפגשו בהיסוס, אבל התחילו לתפוס ביטחון לאט לאט.

זנבה נכרך סביב רגליו.

הם לא נפרדו גם אחרי שסיימו.

הירוק והחוּם הביטו אחד בשני בחיוך מאושר.

"אז, את מאמצת את השם משפחה שלי?" הוא אמר בחיוך והיא נתנה לו סטירה חלשה בלחיים אדומות.

כשהם יצאו מהאגם, הערב כבר הגיע.

-------------

צליל ישבה ביער, ליד קליפסו.

"אז, מה בנתיים הצלחת?" היא שאלה בשקט.

קליפסו התקשחה.

"לא בכיוון שרצינו..."

צליל הביטה בה בשקט.

"למה את מכוונת?"

קליפסו נראתה אבודה.

"אני חושבת שתופתעי מאוד מהתוצאה...."

צליל המשיכה להסתכל עליה בדאגה "זה טוב או רע?"

קליפוס הסתובבה אליה.

"אני חוששת שהמצב הרע" היא לחשה, מפחדת מהתגובה.

----------------

היי, אז כן, אני זאת מההתחלה.

כן, אני צליל, נעים מאוד. (bianca_de_angelo_12, הבטחתי לך שאני מתחתנת איתך אם את עדיין תרצי להיות אני הסוף הספר, תתכונני, בחופש הגדול...)

(ו percy_potter2828, כמו ש Twiknowicool  אמרה, אני מתה עלייך! אבל בבקשה, תעשי טובה ואל תשנאי את דימון, הוא לא שולט ברגשות שלו... )

( ו PrincessDraco6 , תודה לאלים שאת קוראת את זה! הרגשתי צורך לכתוב אותך, כי בכל זאת, את היית הקוראת הראשונה שלי....)

אז, כן, הסיפור שלי לא נחמד.

ואנשים מתים בגללי על ימין ושמאל, אבל היי, לפחות ואדלס לא יכול למות!

כאילו, הוא די הצליח לחזור לחיים אחרי מוות, אז כן....

בכל מקרה, עד כמה שידוע לי, הסיפור שלי נגמר.

אז, ביי?

ורק שתדעו, אני עשיתי פה מאמץ עילאי, אתם יודעים איך זה לכתוב את עצמך (תכנית, אני הכתבתי לסופרת מה לכתוב, והיא סידרה את זה לספר סביר...) מובכת מדברים, או מה את חושבת על בן אדם?!?!??!

אבל הסופרת גם שאלה אנשים אחרים בשביל הספר הזה, ככה, שלדוגמא, גיליתי שליאו חיטט לי ביומנים, והוא הולך לחטוף על זה.

אז, כן, תודה רבה רבה רבה רבה רבה רבה ♥️♥️♥️ זה כל כך לא מובן מאליו שתקשיבו לרחמים בעצמיים שלי והמשעמים שלי...

----------------

היי, זאת Twiknowicool , אז כן.

The end!!!
(איך חיכיתי לעשות את זה בוואטפד בפעם הראשונה בחיי...)

כאילו, בנתיים... אני מנסה לחשוב עכשיו על ספר המשך....

או, ובבקשה, תחכו עם הרצח שלי, אני התחלתי כבר את הספר המשך... לא נראה לי שתרצו שאני ימות לפני שאני יעלה אותו 😁.

לאור בקשות רבות, אני הולכת לחשוף איך הגעתי לסיפור הזה, שאתם כל כך אהבתם..

תודה רבה רבה רבה!!!

ביי!!!