34
פרק 34: המשך הסיפור
"ואז...?" קרא בהתלהבות אלון "תספרי מה קרה אחרי זה!"
אסטריה צחקה "זה ארוך, אולי מחר?"
אלון עשה פרצוף כלב מתוק.
אסטריה חייכה בכניעה.
---------
אחרי מה שקרה, ארבעת האחיות הנותרות החליטו שהן רוצות להישאר ביחד, ולשמור אחת על השניה.
תיקון טעות, שלושת האחיות הראשונות.
הרביעית לא סבלה על האי הזה.
היא הייתה המתוחכמת באחיות.
ואחרי כמה שנים, היה לה את התוכנית המושלמת, היא סיפרה אותה לאחיותיה, שקצת חששו, אז הוחלט ככה.
היא תעשה אותה, ותנסה, במקרה שזה רעיון טוב, הן הצטרפו אליה.
הסירנה, הלכה לאביהן, וביקשה ממנו לוותר על היכולת להשתמש בזנב שלה, בתמורה לזה שהקללה לא תעבוד.
הוא יכל לעשות את זה עכשיו, בגלל שתקופת יוון הגיע, והוא התחזק מאוד.
הסירנה נפרדה מאחיותה, ומאביה, והלכה לעולם בני האדם.
כשמעה על הבת שברחב, אפרודיטה מיהרה לסגור את האי, והסירנות נתקעו בפנים.
הסירנה הסתובבה בעולם, ובין השאר, הכירה את קליפסו (כולם הסתובבו לקליפסו, המומים, והיא בתמורה הינהנה לאישור) הן היו חברות, אבל אז, כלאו את קליפסו באי בשם אוגיגיה, אז הסירנה שוב נשארה לבד.
כמו בילדותה, היא התעיניינה בבניית דברים, ולכן, כשראתה שהסביבה לא מקבלת את זה, היא התחפשה לבן, ועבדה בתור נפחית.
כולם הכירו אותה בתור הורט, הבחור הרזה והשקט, שהצליח לתקן הכל.
עם הזמן עבר, והיא גילתה שהיא לא מתבגרת, אחרי כמה שאלות לאתנה, היא גילתה שהיא תחייה לנצח, כל עוד היא לא תמות מסכין, או כלי נשק אחר, במילים אחרות, היא חסינת מחלות, וזקנה.
בכל זאת, היא בין חצויה לאלה...
בכל מקרה, תקופת רומא החלה, והיא מצאה את עצמה משתוקקת להילחם בזירה.
אחרי כמה זמן, היא ביקשה מארטימס עזרה,כי נלחמים בזירות האלה בעירום, והיא ידעה שלא יקבלו יפה את זה שהיא אישה, וגם, היא לא מתכוונת ללכת עירומה..
ארטימס שמחה לעזור לה, כי היא נוראה אהבה לראות זכרים מושפלים, ונתנה לה סוג של עירפול שגרם לה לראות כמו בן, בכל המובנים.
היא נלחמה בכמעט כל הקרבות.
בקרב האחרון שלה, כמעט הרגו אותה, אז היא שפכה כמויות של מים על הבחור שנגדה ונעלמה.
חייה נמשכו.
אחרי כמה זמן, היא הכירה את אומה, הפיראטית, שהייתה למען האמת אחותה, היא הייתה בת פוסידון.
אותה פיראטית, הייתה סוג של רובין הוד של הים, היא הייתה שודדת פיראטים אחרים, ונותנת את הכסף לעניים.
היא ואומה הפכו לחברות נפש.
בסופו של דבר, אומה עמדה למות, והיא מסרה לה זוג חרבות, שהיו מיוחדות מאוד, הן נוצרו על ידי פוסידון, ולכן, רק צאצאים שלו יכלו להשתמש בהן.
--------
"ואז הסירינה הכירה את ארס, והם הולידו אותי ואת צליל" קרא בהתלהבות אלון.
אסטריה צחקה "אתה צודק" היא אמרה בחיבה ודיגדגה אותו.
"עכשיו, קדימה, לישון" היא פקדה, אלון הינהן והלך לחדר שלו לישון.
אחרי שניה הוא חזר, ונתן לצליל חיבוק חונק.
"לילה טוב, אחות קטנה" הוא הכריז והלך לחדרו.
צליל הקטנה התכרבלה מתחת לשמיכה, עם חיוך רחב ומתוק על פניה.
היא פלטה כמה הברות חסרות משמעות ונרדמה.
יש יותר מתוק מזה?
-----------
הסביבה זזה סביבם, כשהם זזים בזמן קדימה.
הם היו בחדר של אלון, ועכשיו גם של צליל.
המיטה שלו הייתה מבולגנת, בעוד הלול שלה מסודר.
מלא דברים היו זרוקים על הריצפה.
אלון התלבש לגן שלו, בעוד צליל נעזרת במוטות של הלול כדי להעמד ולהסתכל.
אלון חייך לעברה ותפח על ראשה.
"זה הסוד שלנו, נכון?" הוא אמר, בחיוק הקול התינוקי שלה.
היא הטתה את ראשה הצידה, לשאול על מה הוא מדבר, אלון צחק.
"את כזאת מתוקית" הוא אמר בחיוך רחב.
היא עשתה פרצוף כועס והוציאה לו לשון.
אלון הרחיב את חיוכו, ויצא מהחדר, אחרי שנתן לה נשיקה בלחי השמנמנה שלה.
היא הציצה לכיוון הדלת, והחמיצה פנים.
"צליל פה בת כמה חודשים" אמר אלון הגדול בחיוך "באותו זמן לא הבנתי שלהעמד בגיל הזה זה מדהים, אני מניח שבגלל זה היא כעסה עלי"
היא הרימה את רגלה הקטנה מעל הלול, ואז העבירה גם את הרגל השניה.
היא קיפצצה לעבר הדלת, בודקת שאין שם אף אחד.
היא קיפצצה עכשיו לעבר המיטה של אלון.
צליל קברה את עצמה מתחת לשמיכות שלו.
"אלון! קדימה! גן!" צעקה אסטריה, ונכנסה לחדר.
היא ראתה שיש משהו מתחת לשמיכה, ונאנחה "קדימה, תפסיק עם הצרות"
היא כמעט צרחה בבהלה כשגילתה את צליל מתחת לשמיכה, שצחקה כמו משוגעת.
"את חתיכת חצופה" אסטריה מילמלה, בעוד ביתה מתגלגלת מצחוק.
החבורה הסתכלה עליהן ונמסו מרמת החמידות של צליל.
לבסוף, אסטריה הרימה אותה, החליפה לה חיתול, ושמה לה בטן גוף אדום (צליל לא הייתה מוכנה ללבוש שום בגד גוף אחר)
היא הרימה את ביתה הקטנה, תוהה איך היא הגיעה למיטה של אחיה, ויורדת איתה למטה, לסלון.
אלון עומד שם, עם התיק הקטן על הכתפיים.
"את לוקחת אותי?" הוא שאל.
אסטריה הינהנה "אני יכולה היום, יש לי חופשת לידה, בוא, לאוטו."
----------
הסביבה זזה עוד.
הם מצאו את עצמם בסלון.
פתאם נשמעה צרחת שמחה.
"צליל! בואי הנה!" אסטריה קראה לה.
הקטנטנה ירדה, ערומה לחולוטין, מצווחת משמחה, והתחבאה מתחת לספה.
ליאו שם לב שהיא מסמנת לעצמה עם אצבעה על השפתיים.
אסטריה ירדה למטה, עם חיתול ובגדים בידה האחת, וטלפון בידה השניה.
"נו... איפה את?" היא שאלה ביאוש.
"יודעת מה? אם את לא יוצאת, את לא תקבלי בחיים יותר שוקולד." אסטריה קבעה.
צליל יצאה מתחת לספה, עושה לאימה פרצוף.
אסטריה שמה לה חיתול, ואז התקשרו אליה בטלפון.
היא נאנחה וענתה לשיחה.
בשניה שאסטריה סיימה את השיחה, היא גילתה שצליל כבר לא שם.
היא התחילה לחפש במטבח, עד שהחליטה לקחת שוקולד, ולנסות לפתות את הקטנה שאהבה שוקולד אהבת נפש.
אסטריה צרחה.
צליל צרחה בחזרה.
היא ישבה בתוך הארון, שהיה מעל שייש, ודי גבוה, כל הפנים שלה מלוכלכות בשוקולד, וגם החיתול, כאילו, אני חושבת שזה שוקולד.... ובידיה יש שתי חבילות שוקולד גדולות.
"מההההה!? איך הגעת הנה?" צרחה בבהלה אסטריה.
צליל עשתה פרצוף של נתפסה על חם, והתחילה לענות בשטף מילמולים לא ברורים.
אסטריה נאנחה, וגררה אותה למקלחת, בפעם השניה בחצי שעה האחרונה.
הקטנה צווחה בשמחה ומחאה כפיים, היא הייתה מרוצה שהצליחה להגיע למטרתה, שטיפה נוספת במקלחת.
המקלחת הייתה המקום האהוב עליה בבית, שם היא תמיד יכלה להשפריץ על כולם, ואין להם מושג שזה פיפי ולא מים.
כן, המקלחת גם הייתה מקום מעולה לנסות להרטיב לאמא שלה את החולצה, בין אם זה ממים או מפיפי.
אחרי המקלחת, אסטריה הכינה לה אוכל, וצליל אכלה בשמחה.
"מה אומרים?" אמרה אסטריה בחיבה.
"אוודהההה" צרחה צליל, וקפצה מהכיסא, משאירה את אסטריה לבד, המומה במטבח.
"צליל" קראה לה אסטריה, והתינוקת הקטנה חזרה, רוטנת בשקט.
"בת כמה את? את זוכרת?" היא שאלה בחיוך.
צליל חייכה חיוך רחב "יומים, ואז שלוש" היא אמרה בקול צפצפני.
אסטריה ליטפה את ראשה "אז חלטתי שאת תלכי לחוגים לספורט, אני רוצה שתיהי הכי חזקה שאת יכולה, כי מפלצות תוקפות חצויים"
צליל הינהנה בחיוך מתוק "אבל... חוג ספורט, לא מפריע שוקולד?" היא שאלה בתקווה.
אסטריה הנידה את ראשה "את תאלצי לא לאכול הרבה שוקולד"
העיניים של צליל התמלאו דמעות "לא רוצה ספורט!!" היא יללה "שוקולד טעיםםםם!!"
"אוקיי, שוקולד טעים" אסטריה אמרה בחיוך.
----------
היי
מטרה: 725
ביי
Bạn đang đọc truyện trên: AzTruyen.Top