פרק 31: מסתבר שחם במצרים

הם הגיעו לקהיר.

היה שם חם.

יותר ממה שיש בישראל.

זה נורא.

אין לי כוח אפילו לכתוב מה קורה להם פה, זה נורא.

אה, כן, לא הסברתי, אני בעצם שדת מנורה קרציה שנדבקה לצליל ומספרת את חייה.

וזהו, מאוד קליט, נכון?

ואני כותבת את זה בזמן אמת, לכן, תאלצו לשמוע בקצרה מה קרה.

סתם.... אני הולכת להאריךךךךךךך

בקיצור, הם קנו חדר במלון, וניסו להתרגל לחום איימים.

ליאו ישב בכיסא בחדר, רגליו מורמות על השולחן, בגופיה, מנסה לא להיחנק מרוב חום.

הוא שמע דפיקה.

"אפשר להיכנס" הוא צעק.

הוא כמעט נפל מהכיסא.

צליל נכנסה.

היא הייתה לבושה בחולצה חסרת שרוולים בצבע שמנת, מכנסים בצבעי הסוואה, שערה היה אסוף בצמה ארוכה, ונעלי הנייק האדומות שלה.

"סליחה, לצאת?" היא שאלה במבוכה, ועזרה לו לקום.

"לא, לא צריך" הוא אמר במהירות.

"חשבתי, אם תרצה לצאת איתי לסיבוב בחוץ?" היא שאלה, בזמן שהיא מזיזה קבוצת שיערות סוררת למאחורי אוזנה.

"בטח" הוא אמר במהירות ונעל נעליים.

אחרי חמש דקות, הם יצאו לבחוץ.

ליאו תפס את ידה.

היא הסתובבה אליו, מופתעת.

"יש פה מלא תיירים, את רוצה שנאבד אחד עת השני?" הוא שאל אותה בחיוך מקנטר.

צליל גילגלה עיניים.

ליאו משך אותה לכיוון מסויים.

"לאן?" היא שאלה אותו, מבולבלת.

"לפירמדות, מכירה עוד מקום בקהיר?" הוא שאל בגבה מורמת.

"עדיף שלא" היא עצרה אותו.

גבותיו התכווצו "למה?" צליל הסתכלה עליו באי אמון "אתה רוצה להיחנק בין התיירים?"

ליאו הנהן בהבנה.

הם מצאו מקום שקט והתיישבו.

צליל השפילה את מבטה.

"אם את הרעה, את הולכת למות, מטומטמת אחת!" נבחה הסטר.

סופי שברה ציפורן. "אבל... אבל מנהל בית הספר אמר שאני יכולה לחזור הביתה!"

"אולי החידה שלו מלכודת."

"הוא טוב! בעצמך אמרת!"

"ואת נמצאת ברע" אמרה הסטר. "הוא לא עומד לצדך."

אם זה היה נכון בספר, מי אמר שזה לא נכון העולם האמיתי?

ידיה התהדקו סביב בספסל.

ליאו הציץ לעברה.

"את בסדר?" הוא שאל בשקט.

צליל חייכה חיוך מאולץ "כן, הכל מדהים" בלי כוונה קולה נשמע מריר.

ליאו לא אמר מילה.

צליל נאנחה "אני מצטערת, זה לא בסדר שאני מוציאה את זה עלייך" היא אמרה, וליאו הינהן בחיוך "זה בסדר, אין לי מושג מה עובר עלייך, אבל בכל זאת, אמרו לך שעלייך נמצא גורל עולם..."

צליל רק הודתה לאלים שהוא כל כך מבין ומתחשב, גם אם הוא טעה בסיבה.

היא נשמה עמוק.

"ליאו" קולה די צייץ, למבוכתה.

"אני.... אתה... אנחנו.... אההה....." צליל חששה שהמוח שלה נמס.

ליאו חייך, די מבולבל "כן...?"

היא נשכה את שפתה התחתונה.

"לא משנה...." היא אמרה במבוכה.

ליאו השפיל את ראשו, והוא התאפק לא לאנח.

"הייי" הם שמעו צעקה.

פייפר עמדה כמה מטרים מהם.

"בואו מהר, זה עוד מעט" היא צעקה.

------------

הם התיישבו סביב השולחן.

אנבת' הציעה שהם יתחלקו לקבוצות קטנות יותר, כדי לעקוב אחרי המצב.

זאוס אמר להם שיסמין הזאת מתכוונת להתחיל את המהפכה בפינקיס, משהו בקשר לזה שזה המקום בו חייה נהרסו...

בכל מקרה, הם החליטו שהתחלקו לזוגות.

אבל בגלל שהם לא מתחלקים בשתיים, יהיה קבוצה אחת של שלוש.

פרסי ואנבת'.

גייסון, פייפר וקליפסו. (לכולם פה יש את האות י', לשתיים יש פ', ולשתיים יש ס')

וויל וניקו.

אלון וריינה.

ליאו וצליל.

פרנק והייזל.

הם הולכים להקיף אותה, כשלאנבת' יש את הגביש, ולצליל יש את צליל.

יאי.

בכל מקרה, הם הלכו לכיוון הפניקס, די משועממים, ולא מאמינים שהם אולי הולכים למות עוד מעט, יחד עם כל העולם.

הם עמדו במקומות אחד מול השני, ככה שהם יכלו לראות ולסמן לאחרים לבוא, אבל מספיק כדי לצור סוג של מעגל סביב הפניקס.

הם שמעו רעש חזק.

בחורה בעלת עור חיוור, עיניים סגולות, ושיער לבן לחלוטין, ירדה מהשמים באיטיות על הפניקס.

היא גיחכה למראה העיגול שיצרו סביבה.

"אתם כל כך מגוחכים, שאני שמחה שאתם נבחרתם." קולה היה שרקני, וחותך כמו זכוכית.

היא הקישה באצבעה, והמוני מפלצות השתגרו מולם, במעגל פנימי יותר, מגינים על גבירתם.

הם נאבקו במפלצות.

צליל הסתכלה לכיוון יסמין, עד שהיא הבינה.

היא משכה את ליאו, ונתנה לו נשיקה מהירה על השפתיים.

הוא עמד שם, המום, בזמן שהיא רצה לכיוון אנבת'.

"אני צריכה את הגביש!" היא צעקה לה.

אנבת' לא שאלה שאלות, וזרקה אותו לעברה.

צליל תפסה אותו, הכניסה אותו לפאוץ שלה, והתחילה לטפס על הפניקס.

" באמת! צליל! אני לא מאמינה! ברור שאני יהיה פה כשאת בבית חולים! אנחנו צריכים לעשות הכל בשביל משפחה!" אמרה לה בכעס אימה.

צליל טיפסה הכי מהר שהצליחה, משתמשת בזיכרונות כעידוד.

"כן! את המשפחה שלנו מעכשיו! תסבלי אותנו עד שנמות!" אמרה בהתלהבות מיה, דיימון גיחך "כן, גם אם לא תרצי."

היא הגיעה לפסגת הפניקס.

"את מבינה...." קולו העמוק של ג'ק עטף אותה כמו תמיד בשמיכה של ביטחון "ביום בו החלטתי שאני רוצה לשמור עלייך, את הפכת למשפחה שלי, בין אם רצית או לא"

יסמין הביטה בזילזול ביריבתה, שעמדה מולה בפנים חסרות הבעה.

"מה תעשי? תרצחי אותי עם מבט מפחיד? קדימה, מילר, אני מכירה את אח שלך, תוכיחי שאתם באמת אחים" היא אמרה בזילזול, מנסה להוציא את צליל מכלה, מה שלא עובד לה.

צליל הרימה את הגביש, שזהר באור מסנוור.

בבת אחת הופיע סביב שתיהן כיפה שקופה, אבל מחוספסת מעט, כאילו שהעולם מטושטש.

בינהן הופיע קיר, שקוף ומחוספס כמו הכיפה, שלא משנה מה עשתה יסמין, שום דבר ממנה לא הצליח לעבור אותו.

צליל הכניסה את הגביש לפאוץ, והוציאה את אחת מחרבתה.

יסמין, מתוך רפלקס קפצה אחורה, אבל צליל לא כיוונה בכלל לעברה את החרב.

היא תקעה אותה ביד, בדיוק בווריד הראשי.

יסמין פרצה בצחוק "זאת התוכנית שלך? להתאבד?"

צליל לא שינתה אפילו קצת את הבעת פניה, שהייתה קפואה.

היא שרה בשקט.

שרה על כאב חייה, שבקושי שרדה אותו.

היא הרימה את היד הלא מדממת שלה, והדם התחיל לזרום לכיוון יסמין, כאילו אין שם קיר.

הדם התחיל להיכרך סביב יסמין, ההמומה.

הוא התחיל לכלוא אותה בכלא אדום כהה.

החבורה למטה בהתה בשתיים בפחד.

מה צליל עושה?

כעבור דקה, יסמין הייתה סגורה בתור ביצה אדומה כהה, וצליל קרסה על הריצפה.

הבעיה, שאין הרבה שטח על ראש הפניקס, וצליל נפלה למטה.

אלון מיהר לתפוס אותה, "מה עשית?" הוא שאג עליה "את מנסה למות? אין לך מספיק דם עכשיו בגוף!"

צליל רק חייכה חיוך עייף "קליפסו.." היא קראה לה חלושות.

קליפסו התקרבה, כל כך מתביישת בצורה שהתנהגה אליה.

"אני צריכה עזרה..." היא השתעלה "תעזרי להם, את בין היחדים שאולי יכולים לעזור להן...," קליפסו הינדה את ראשה בחיוך, מבעד לדמעות "את גוססת, ואת חושבת עליהן"

צליל השפילה את מבטה, "בטוח יש צורה להציל אותך" הדמעות זלגו בלי סוף מעיניו של ליאו.

צליל השפילה מבט "אני מצטערת" היא אמרה בשקט, ועינייה התגלגלו בארובתיהן.

ליאו בכה, מחבק את צליל, מקווה שתתעורר.

לעזאזל עם האלים, בגללם בכלל הם הגיעו לסיטואציה הזאת.

-------

היי❤❤❤

נכון שעכשיו כולם רוצים להרוג אותי? @love5872 צדקה, זה אומר שאני סופרת מדהימה 😁

לא נגמר הספר, הכל יהיה מוסבר בהמשך..

מטרה: 630

ביי❤❤❤