פרק 27: הרוצחת

צליל הלכה לכיוון המלון.

כשהגיעה, הם היו שם.

הם היו מופתעים.

היא התעלמה הם,  ונכנסה לחדר  של הבנות, היא לקחה את הדברים שלה וחזרה לכיוון הדלת.

היא נעצרה מול הדלת "שיהיה לכם בהצלחה במסע חיפושים" היא יצאה בסערה.

קליפסו הסתכלה על הדלת בגועל "נצטרך עכשיו לנקות את הידית, היא בטח מלאה בדם"

ליאו לא הצליח לתאפק "תסתמי, אוקיי? את לא באמת מכירה אותה, לא הייתה לה בררה, מה היה עדיף? שהוא יהרוג את הילדים האלה?" הוא כמעט שאג עליה.

"חוץ מזה, אל תשחקי אותה תמימה, היא לפחות עשתה את זה למטרה טובה, בניגוד אלייך, שבגדה בחבר שלה כי היה לה משעמם" פייפר זרקה לעברה.

"ובנוסף, צליל לא ניסתה להתכחש לזה או משהו, היא ידעה שעשתה משהו לא בסדר, אבל לפחות היא הצטערה על זה!" צעק אלון.

"היא בן אדם מדהים, ואין לך מושג על מה את מדברת" צרחה עליה הייזל ונתנה לה סטירה, לשניה אחר כך היא הצטערה, ואז חזרה לחזות הכועסת.

"היא אחותי, וגם אם היא עשתה טעות, היא לא מתכוונת לרעה" אמר פרנק בכעס.

"היא סלחה לי בקלות על זה שחשדתי בה" הזכירה ריינה.

"היא נראתה מלאת בחילה כשהרגה מפלצת" צרחה אנבת' בכעס.

"שלא לדבר על זה שהיא אשכרה חגגה יום הולדת לשני אנשים שהיא בקושי מכירה" אמר פרסי בקול קודר.

"היא הייתה מוכנה להכין לכולנו ארוחות בוקר, צהורים וערב כי דאגה לנו" הזכיר וויל.

"למרות שחלקינו לא התנהגו אליה בהגינות, היא לא התנהגה ככה בחזרה" אמר במעט בושה גייסון.

"היא עברה גיהנום" אמר בכעס ניקו "ואת כועסת על זה שהיא הגנה על ילדים חפים מפשע?"

ליאו חייך בעצב "היינו משפחה בשבילה" הוא לחש.

כולם הסתובבו אליו, מבולבלים.

"ראיתי את המחברת שלה פתוחה, הייתה שם תמונה של כולנו, היא כתבה שם כל מני דברים יפים עלינו, היינו חשובים לה, גם אם היא לא ידעה איך להגיד את זה" אמר בכעס ליאו.

כולם חוץ מקליפסו יצאו בריצה אחרי צליל.

 הם ראו אותה יושבת על ספסל וחושבת.

הם קפצו עליה בחיבוקים, ודי הבהילו אותה.

"את לא אשמה" אמרה בחיוך רחב פייפר "את רק הגנת על ילדים חפים מפשע, אנחנו לא כועסים עלייך, אם כי יכולת פשוט להזמין משטרה"

צליל בהתה בה "למה שתסלחו לי? עשיתי דבר נורא" היא אמרה בבושה.

"ואתם אפילו לא יודעים את הכל" היא לחשה "אז תספרי לנו" אמר ליאו ברוגע.

הם חזרו למלון.

הם התיישבו מסביב לשולחן וחיכו שתתחיל לדבר.

צליל בלעה רוק "בגיל 12, אני... קרה משהו, שדי שבר אותי, כל החיים שלי הייתי ילדה די ממושמעת, מה שקרה שבר לי את הגבולות, התחלתי לעשות דברים נוראים, הפכתי לגנבת, פושעת...

לא אהבתי לעשות את זה, זאת הייתה סוג של התמכרות... לא הצלחתי להפסיק... היו אנשים הכירו אותי בתור צליל, הזמרת, שחקנית ורקדנית מפורסמת, וחלק הכירו אותי בתור האלמנה השחורה-"

"מה זה השם הזה? זה לא שם מהנוקמים?" שאל ליאו בבילבול.

צליל חייכה "כן, יש האלמנה השחורה בנוקמים, השם הזה הוא גם שם של עכביש, שפעם די אהבתי, בגלל זה קראתי לעצמי ככה, בסופו של דבר, מישהו עזר לי להפסיק עם זה, זה אותו אחד שעזר לי להקים את המחסה לחצויים" היא סיימה בשקט.

"וואו" סיים אלון, מעט המום.

"נו?" דחק בה ליאו "לפי הצורה שאמרת את זה חשבתי שאת רוצחת סדרתית" צליל השפילה את מבטה כדי שלא יראו שהיא מחייכת.

הייזל קמה ונתנה לה חיבוק "זה בטח היה קשה" היא אמרה ברחמים.

צליל החזירה לה חיבוק, וחייכה חיוך רחב "תודה שאתם כל כך מבינים" היא אמרה בשקט.

היא הזדקפה "אנחנו צריכים למצוא את החלקיק."

הייזל חייכה "אין צורך" היא אמרה והרימה אותו מהכתף של צליל.

"איך זה הגיע לפה?" אמרה המומה צליל.

"לפחות אנחנו יודעים לאן ללכת עכשיו" אמרה בחיוך ענק פייפר, מצביעה על השולחן.

היה עליו דף שצליל בטוחה שלא היה שם קודם.

"דובאי"

------------------

ליאו ישב ליד צליל במטוס.

הוא ראה שהיא חושבת.

כמו תמיד, הוא חייך.

"צליל," הוא קרא לה בשקט.

היא הסתובבה אליו, מופתעת.

"אני... הרבה פעמים כשדיברנו, את פתאם התחלת להתרחק, הכל בסדר?" הוא שאל בשקט.

היא השתתקה "פחדתי שכשתגלה שאני לא טהורה במיוחד אז תשנא אותי, אז ניסיתי לא לפתח ציפיות גבוהות." היא אמרה בשקט.

ליאו הסתכל עליה בחיוך.

הוא משך אותה לחיבוק.

"אני בחיים לא אשנא אותך" הוא לחש.

לחייה האדימות.

הוא חייך, מרוצה מעצמו.

היא גילגלה עיניים "תגיד, אתה רציני? רוצה להיות יותר קיטשי? אני אקפוץ בשבילך מצוק? אני אוריד בשבילך את הירח? כי פנית לגמרי לבחורה הלא נכונה, אני לא יזרוק עם הקטישיות הנוראה הזאת, צריך לא להרשות כניסה לקטישיות, צריך להקים אגודה נגד קטשיות, ולקרא לה 'האגודה למען גמדוני הבית' ואז כולם יבואו בריצה להצטרף, והקטשיות תשאר בחוץ, לבד" היא אמרה בכעס.

ליאו פרץ בצחוק.

היא הסתובבה אליו, נבוכה "מה מצחיק?"

הוא המשיך להתגלגל מצחוק.

היא הסתכלה לצד שני, מחכה שיסיים לצחוק.

"היית צריכה לשמוע את עצמך" הוא אמר בשעשוע.

צליל גילגלה עיניים.

ליאו היסס, הוא ידע שאם זה לא מתאים, הוא יהרוס הכל.

אבל הוא באמת רצה לנשק אותה.

הוא שם את היד שלו על שלה.

הלחיים שלה עוד פעם התלהטו והיא הסתובבה אליו.

הוא רק חייך.

"נקווה שיהיה טוב בדובאי" הוא אמר בשקט.

היא הינהנה.

"תגיד, מאחד, עד עשר, עד כמה זה היה מוזר החלק שסיפרתי לכם עליו?" היא רמזה, לא רוצה ששאר הנוסעים יבינו על מה היא מדברת.

ליאו חייך "עשר, אבל זה לא משנה את העובדה שאת חשובה לכולנו."

היא פיהקה.

ליאו חייך, נזכר בפעם האחרונה שהיא נרדמה לידו "תשני" הוא הורה לה.

היא חייכה ועצמה את עינייה.

ו*בטעות* נפלה עליו.

ואז, הוא, *בטעות* משך אותה קצת לחיקו.

לשניהם היה ברור שזה לא אמיתי, אבל לאף אחד משניהם זה לא היה אכפת.

הם רק נהנו מהזמן שנשארו באותה תנוחה.

------------

כל הטיסה ליאו הרגיש את העיניים של קליפסו מקובעות עליו.

לא היה לו אכפת, צליל צדקה, קליפסו היחידה שנדפקה כשבגדה בו.

הוא לא טען שהיא מרושעת, פשוט שלא תצפה שהוא יסלח לה והם יחזרו.

הוא גם האמין לה שהיא לא עשתה את זה בכוונה, והוא האמין שבאמת השקו אותה באלכהול, אבל היא לא הייתה צריכה להסתובב עם אנשים כאלה מההתחלה.

וחוץ מזה, היא האשימה את צליל.

הוא ידע, פשוט ידע שהיא ממש לא אמרה את זה כי היא שנאה אותה, היא פשוט לא הכירה אותה לפני כן, אז היא פשוט ראתה את מה שקרה, ועשתה חשבון פשוט.

מה שכן, הוא קיווה שלא יקרה מה שקורה בדרך כלל במקרים כאלה באגדות.

שקליפסו לא תתאכזר לצליל.

---------------

היי ❤️❤️❤️❤️❤️

מטרה: 470

ביי ❤️❤️❤️❤️❤️