פרק 25: פחדים

הם דפקו על הדלת.

הם התרגשו ופחדו, ממה שיכול להיות מאחורי הדלת.

צליל דחפה בעדינות את הדלת, היא נפתחה בחריקה.

הם נכנסו, מתחילים להרגיש מפוחדים.

פרנק קפץ בבהלה, כשמשהו נגע לו ברגל.

זה היה רק עכבר.

(כדי שתכנסו לאווירה)

פתאם הטמפרטורה ירדה בכמה עשרות מעלות.

צליל בלעה רוק.

היא הרגישה נורא פתאם.

היא קרסה על הריצפה.

אחריה קרס ניקו.

אחריהם, אנבת' ופרסי נפלו.

האחרים הרגישו נורא, אבל ניסו להעיר אותם.

הם שמעו ציחקוק לחששני.

קליפסו נעמדה מולם.

אבל משהו היה מוזר בה.

העיניים שלה היו לבנות וריקות.

"שלום חצויים" היא אמרה בקול מגחך.

היא הרימה את ידה.

ליאו פתאם הרגיש מסוחרר, הוא נזכר בכל ברגעים הכי רעים שלו, הוא הרגיש צורך לפרוץ בבכי או לברוח.

"את, את איכשהו משדרת פחד" הוא אמר, בולע רוק.

קליפסו ציחקקה.

"איך עלית על זה?" היא עקצה אותו.

ליאו התעלם.

הוא ניסה להרים את צליל, אבל היא יבבה והתרחקה ממנו בזחילה.

היא הייתה חצי בהכרה.

ליאו הסתובב לקליפסו, הוא כבר לא פחד.

הוא כעס.

הוא זיהה משהו מנצנץ על צווארה.

איכשהו, תקעו לה את החלקיק בגרון.

ליאו חנק את הרצון להקיא.

הוא הסתובב לעבר חבריו.

הוא מיהר ללחוש משהו להייזל באוזן.

הוא זינק על קליפסו, וריתק אותה לריצפה.

היא העיפה אותה.

פרנק הפך לדוב והתיישב עליה.

היא נאנקה בכאבים.

הייזל שמה את ידה על הגרון שלה והשתמשה בכוחות שלה כדי למשוך את החלקיק מהגרון שלה.

הגרון שלה היה חלק, ממש לא כאילו לפני שניה היה תקוע בו משהו.

צליל, ניקו, אנבת' ופרסי התחילו להראות סימני התאוששות.

צליל הייתה חיוורת, ורעדה, הוא נתן לה חיבוק, מבין שהיא חוותה את המוות של אמא שלה עוד פעם.

היא קברה את פרצופה בחזהו ופרצה בבכי.

האחרים אפילו לא שמו לב, מרוב שהבלאגן בילבל אותם.

הכל הרגיש מטושטש, כאילו לא בטוח שזה בכלל קרה...

קליפסו התחילה לעורר.

היא הסתכלה עליהם, המומה.

"מאיפה הגעתם? ומי אלה?" היא הצביעה על אלון וצליל.

החבורה הסתכלו אחד על השני.

קליפסו הייתה בשליטה של מישהו כל הזמן הזה.

-------------

אחרי שאנבת' שאלה את קליפסו כמה שאלות, הם הגיעו למסקנה שכנראה בת היפנוס שלטה עליה מרחוק, בעזרת הכוח הרגיל שלה, חלומות.

בדיוק כמו בהתחלה, היא קלטה שצליל דומה למישהי, והיא, אמרה לה באוזן, שזאת קרובת משפחה שלה.

קליפסו ניסתה לשכנע אותם שהיא רוצה להצטרף אליהם, אבל החברה הבינו שליאו לא בדיוק רוצה שהיא תיהיה שם...

"בואו פשוט נשאל את הזאוס" החליטה צליל.

כולם בהו בה "ואיך בדיוק נעשה את זה?" שאל פרסי, מבולבל.

צליל בהתה בהם "אתם רוצים להגיד לי שאתם כבר המון זמן חצויים ולא חשבתם על לעשות איריס נט עם אל?"

החצויים התשתתקו.

צליל נאנחה, ופתחה ברז שהיה ליד הבית, היא שמה פחית שהייתה שם מתחת לזה, ויצאה קשת של מים.

היא הסתכלה על החצויים "למישהו יש דרכמה?"

אנבת' הגישה לה.

צליל זרקה אותה "אני מבקשת לראות את זאוס."

כעבור כמה שניות, האולימפוס נראה להם, האלים יושבים מול הטלוויזיה וצועקים ורבים על משהו שקרה.

ליאו מכווץ את עיניו "אנחנו מופיעים להם בטלוויזיה!" הוא קרא, המום.

האלים הסתובבו לאיריס נט.

"מה רציתם?" אמר בכעס זאוס.

"קליפסו רוצה להצטרף למסע חיפושים, ואנחנו לא יודעים אם היא יכולה או לא" אמרה בחיקוי הכעס של זאוס.

זאוס התרתח "יש לך מזל שאני עוד קצת מרחם עלייך" הוא סינן "היא יכולה להצטרף, המטרה הבאה שלכם היא אטלנטה" וניתק.

ליאו רטן משהו במילמול.

--------------

צליל נראתה עצבנית.

וגם באמת הייתה עצבנית.

היא ידעה, מהפתק איום שקיבלה כשהגיעו לאטלנטה, שהבחור שלמזלה לא היה במנהטן, נמצא כאן, במקום שהכי פחדה למצוא אותו.

הוא מצא אותם.

היא הרגישה מחנק כל הדרך לשם.

היא ניסתה להגיד לעצמה שלא, אין סיכוי, אין שום מצב שיבין שזאת היא.

למען האמת, הבחור לא באמת הפחיד אותה, היא דאגה להם, הם היו תמימים שלא ידעו רע בחייהם, טוב, רובם, אבל זה לא משנה, היא חייבת להגן עליהם.

בשניה שהגיעו לאטלנטה, והיא קיבלה את הפתק איום, היא שיכנעה אותם לקנות חדר במלון שהכי קרוב למקום.

היא התאפקה לא ללכת לשם, כי היא הבינה שיש סיכויים שהם לא באמת הולכים לשם, ורק מנסים לגרום לה לרוץ לשם, ואז הם ימצאו את המקום.

ליאו שם לב שהיא לחוצה.

"יש לנו את המכשיר, הוא יעזור לנו למצוא את החלקיק" הוא עודד אותה, לא מבין שהיא חושבת על משהו אחר לחלוטין.

היא חייכה חיוך לעברו וחזרה לשקוע במחשבות.

הוא הציץ בפניה, "את בסדר?" הוא שאל בדאגה.

היא הינהנה, "אני רק קצת דואגת" היא אמרה בחמימות, שוכחת מה היא החליטה לגביו "זה הכל"

הוא הינהנן בחזרה, מוטרד.

הוא יכל להבין שהיא בלחץ ממשהו, אבל ממה?

"זה, זה קשור למסע חיפושים?" הוא שאל בגבות מכווצות.

צליל הנידה בראשה "זה לא אמור להפריע לך" היא אמרה בחיוך חמוד, לא מאמינה כמה הוא דואג לה למרות שהיא קרציה.

היא נכנסה לחדר של הבנות וקרסה על המיטה הקרובה לחלון.

היא סידרה לעצמה את הדברים הדחופים בשלוף, אבל גם מוסתר, שהאחרים לא ישאלו שאלות.

"אני לא מאמינה שאני מגיעה למצב שאני חוזרת לזה" היא מילמלה "אחרי מה שהבטחתי..." היא נאנחה, לפחות באותו דבר היא לא נשבעה בסטיקס....

נקווה שהיא לא תצטרך להפר את השבועה, כי גם לשבועות שמופרות שלא בסטיקס יש משקל.

היא ראתה ליאו נכנס.

היא מיהרה לעשות את עצמה מתעסקת עם משהו בתיק.

"את רוצה לדבר על זה?" ליאו שאל, קופץ על מיטתה.

צליל נאנחה, הוא לא ירד מזה, אה?

"הכל בסדר, ליאו, תעזוב את זה, אוקיי?" היא אמרה בשקט.

ליאו נאנח גם הוא, הוא ממש יכל לגעת במתח שמסביבה, על מי היא מנסה לעבוד עם ה'בסדר שלה'?

"לא" הוא אמר בנחישות "מה קרה?" 

"כלום, אוקיי?" היא כמעט צעקה, היא נשמה עמוק "אני מצטערת, הכל בסדר, סתם מתיחות ממה שקרה עם קליפסו..."

ליאו השתתק "מה ראית כשנפלת על הריצפה?" הוא שאל בשקט "את לא חייבת לענות" הוא מיהר לענות, מבין שאולי זה קצת אישי.

צליל נאנחה "ראיתי את הרצח של אמא שלי, אוקיי?" היא אמרה בזעף.

ליאו הסתכל עליה, הוא הרגיש לא בנוח, הוא קם והתחיל ללכת לדלת.

צליל קלטה שאולי זה קצת מעליב שהיא קפצה עליו רק בגלל שדאג לה.

היא רצה לעברו, ומשכה את ידו, וקפצה עליו בחיבוק.

"אני מצטערת שאני כזאת מגעילה" היא אמרה בשקט.

ליאו עמד המום, וחייך חיוך קטן ומרוצה "זה בסדר" הוא אמר בחיוך.

היא התנתקה, כשהבינה את טעותה.

למה לעזאזל היא לא מצליחה לעמוד בהחלטות של עצמה? מה הוא עשה לה?

אסור, באיסור חמור שהיא תתקרב אליו שוב ככה.

אסור.

אסור.

אסור.

היא הלכה למיטתה ופתחה את אחד היומנים שלהם.

ליאו הסתכל עליה מבולבל, למעבר החד במצב רוח, אבל הוא יצא מהחדר בלי לומר מילה.

----------------

היי ♥️♥️♥️

קרדיט ל @mtiass234 על הרעיון של הפחדים, זה ממש עזר לי...

בגלל שאנחנו מתחילים להגיע לחלק המותח אני עושה לפי מטרות.

ב420 הפרק הבא.

ביי ♥️♥️♥️♥️♥️