פרק 2: לילה טוב

ארוחת צהוריים.

הם הלכו לכיוון החדר אוכל.

הם ראו את אמילי יוצאת מהביתן והולכת לכיוון החדר אוכל.

היא ראתה שהם מסתכלים לכיוונה, היא מיהרה לחדר אוכל.

היא התיישבה בשולחן ארס.

מצד אחד קלאריס, מצד שני בחור אחר.

"אתה יכול אולי לשבת לידה ושאול אותה שאלות" הציעה אנבת' לפרנק

הוא עיווה פנים "היא יושבת ליד שני האלה שהכי יריבו איתי בגלל שביקשתי מהם לזוז."

הם התפצלו והתיישבו בשולחנות.

פרנק הציץ לעברה.

היא קמה להקריב קצת מהאוכל שלה וחזרה מיד לשולחן.

היא התישבה ואכלה חזה עוף, ירקות, ותפוח.

קלאריס הביטה בה בתימהון, וניסתה להציע לה שוקולד.

אמילי הנידה בראשה.

כשהיא סיימה היא יצאה מהר ומבטה היה חסר כל רגש.

היא נראתה כמו זומבי חסר חיים.

פרנק סיים במהירות ויצא אחריה.

קודם לכן, הם החליטו שפרנק ינסה לשכנע אותה, גם בגלל שהוא נורא נחמד וגם בגלל שהוא אחיה, בסופו של דבר.

היא ישבה על ענף בעץ ביער של המחנה.

לא היה נראה שהיא שמה לב אליו.

"היי אמילי" הוא אמר בחיוך נחמד.

היא הציצה בו "עכשיו אני מצטערת שזה השם שבחרתי" היא רטנה.

הוא חייך והתיישב לידה על ענף אחר.

"למה את לא רוצה לעזור לנו? למען האמת, זה בכלל לא לנו, אלא לעולם, כי הוא תלוי בזה...." פרנק אמר בשקט.

היא הסתכלה עליו והשפילה מבט "לא בא לי להסתבך בעוד צרות, בעיקר אם אתם איתי, יש לי קטע לסבך את מי שאיתי" היא אמרה בקול חסר צבע ורגש.

פרנק חייך "אנחנו מסתבכים בצרות בלי עזרתך, אני בספק אם תגבירי את זה."

היא לא ענתה.

"בסדר" היא רטנה "אבל רק בגלל שגם ככה איו לי משהו יותר טוב לעשות, אם כי האיגרוף כמעט עקף את זה."

פרנק חייך "תודה" הוא אמר בשקט.

היא הסתכלה עליו מופתעת, אבל לא אמרה מילה.

היא קפצה מהענף "תגיד לחברים שלך שנצא בהיום, בלילה"

ולפני שהוא הספיק למחות היא כבר נעלמה.

-----

"אי אפשר באור יום?" שאלה אותה אנבת', קצת רוטנת.

"לא" אמרה אמילי בכעס.

"זה או שאנחנו הולכים במקומות ציבוריים רק בלילה או שאני לא באה."

אנבת' רטנה משהו בשקט.

ולפני שהספיקה לומר מילה אמילי חזרה לביתן, לארגן את התיק.

ליאו החליט שבה לו להציק לה, כי למה לא?.

הוא נכנס לביתן, וראה אותה יושבת על המיטה שלה, עם תיק גב, והיא ממלאה אותו בעיקר במחברות, או ספרים?.

היא הסתובבה אליו "מה?" היא רטנה.

"למה את לוקחת כל כך הרבה ספרים?" הוא אמר בגבות מורמות.

"רק חלק מהם ספרים" היא תיקנה אותו, וחזרה לארגן את התיק.

"מה השאר?" הוא שאל, ונשען על הקיר.

"מחברות" היא אמרה.

"באמת?" הוא אמר באי אמון "זה מה שאת לוקחת למסע חיפושים?."

היא הביטה בו בכעס.

"נתחיל מזה שחלק מאלה הם דברים שחשובים לי, השאר הם דברים שאולי יעזרו לנו במסע חיפושים, כי אין לנו באמת מושג מה אנחנו צריכים לעשות, ואין לנו נבואה" היא ירקה לעברו.

"דוגמא" הוא דרש.

היא נראתה כאילו היא רוצה לתת לו כאפה.

"אטלס" היא הוציאה את הספר בכעס.

"עכשיו מרוצה?" היא כמעט שאגה עליו.

הוא חשב "לא" הוא השיב ברוגע.

"כדי לך לסתום אם אתה רוצה להתחיל את המסע הזה עם לסת, וזה קצת חבל אם לא, איך תגיד לנסיכה שלך לנשק אותך?" היא אמרה לעג.

ליאו קצת המום, והיא לקחה את התיק ויצאה בכעס החוצה.

הוא יצא אחריה, ממשיך להציק לה.

למען האמת, זה היה ממש כיף להציק לה, כל דבר קטן גרם לה לשאוג עליו.

היא באיזה שהוא שלב התעלמה ממנו, והוא וויתר.

"לאיפה בדיוק אנחנו צריכים ללכת?" היא שאלה בחוסר נחמדות את אנבת'.

"קיבלנו פיסת מידע מזאוס, אנחנו צריכים ללכת לכיוון לוס אנג'לס." היא השיבה לה.

אמילי הנהנה, והסתובבה לכיוון פרנק וריינה "איך המחנה ימשיך בלעדייכם?" היא ביררה.

פרנק הצביע על מייקל קהיל, ואמילי הינהנה בהבנה.

לא היה צריך להיות הרבה במחנה כדי להבין שמייקל קהיל בהחלט הבן אדם המתאים.

"מי הולך להחליף אותך עם ראש הביתן?" שאלה פייפר בנחמדות.

"קלאריס" היא ענתה בקיצור.

"היא לא נחמדה במיוחד, אה?" פייפר שאלה בחיוך.

אמילי קימטה את מיצחה "דווקא היא בסדר."

כולם הסתכלו עליה בהלם "היא רק מראה לסביבה מראה קשוח" אמרה ברוגע אמילי "בביתן היא ממש נחמדה, היא שאלה אותי אם אני צריכה עזרה להארגן ובדקה שלקחתי דברים חשובים."

פרסי הסתכל עליה באי אמון "אם את תהפכי את קלאריס לנחמדה אני אהיה מוכן לתת לך את הכל האוכל הכחול שנמצא במסתור בביתן שלי."

אנבת' הסתכלה עליו בחשד "איזה מסתור?".

פרסי הסתובב אליה והתחיל לגמגם.

אחרי חמש דקות, שבהן אנבת' הכריחה אותו לגלות לה, אמילי ענתה לו "קלאריס לא מרשעת, פשוט אותך ספציפסית היא שונאת, ואפשר להבין אותה, וגם אני אולי הייתי מנסה להכניס לך את הראש לאסלה."

"מה??" שאל גייסון המום.

פרסי נראה כאילו הוא לא יודע איפה להתחבא ממבוכה.

"בגיל 12 של פרסי, כשהוא הגיע למחנה, קלאריס ניסתה להכניס את הראש שלו לאסלה" אמרה אמילי בקול רגוע.

כל החבורה פרצה בצחוק.

"בכל מקרה, אנחנו צריכים ללכת, ברגל? באוטובוס?" שאלה אמילי.

"בבקשה לא אוטובוס" התחנן פרסי.

אמילי גיחכה "אל תידאג, הפעם אנבת' תדאג שלא תפוצץ אותו."

פרסי עשה פרצוף "קודם כל, לא אני פוצצתי אותו, וחוץ מזה, מאיפה את יודעת את זה? וגם את זה שקלאריס ניסתה להטביע אותי בשרותים, זה קרה לפני שנים."

היא התעלמה ממנו.

"אז, ספינה? אוטובוס? מטוס?" היא שאלה שוב.

"זה רחוק אבל עדיין, יש בינהם אדמה, עדיף ללכת במכוניות או אוטובוס, או רכבת" אמרה אנבת'.

"יש רכבת לשם" אמרה אמילי בביטחון.

אנבת' קמה מהשולחן של ביתן אתנה, שם ישבו, "אז סיכמנו, ניסע ברכבת."

אמילי הציצה בשעון שעל הקיר, שמונה וחצי.

------

עשר.

הם לקחו את התיקים והלכו לכיוון הרכבת.

כמעט כל הרכבת הייתה פנויה.

אנבת' ופרסי ישבו ביחד, כמובן.

הייזל ופרנק.

וויל וניקו.

גייסון ופייפר.

ליאו התיישב באחד המושבים, וריינה התיישבה לידו.

אמילי ישבה לבד, לא נראה שזה אפריע לה.

היא קיפלה את הרגלים ושמה את התיק מושב לידה.

שיער היה אסוף בקוקו, היא לבשה מכנס ג'ינס וכהה, נעליי נייק אדומות, וסווצארט שחור, שהיה משוך על ראשה.

במשך שעות, היא שבה והסתכלה בחלון, ליאו שם לב שכמעט כולם כבר נרדמו.

היה נראה שגם היא מנסה להירדם, אבל לא מצליחה.

"לילה טוב" הוא אמר לה בשקט.

היא הסתובבה אליו, מופתעת "לילה טוב" היא ענתה בשקט.

--------

היי♥️ תודה שאתם עדיין קוראים את זה.

פרק הבא ב20 כוכבים/ הצבעות.

ביי♥️