פרק 18: נהריה

צליל שכבה במיטה.

החיים לא יכלו להיות יותר מבלבלים.

מאז ההתעלפות, היא סבלה רק מכאבי ראש.

היא באמת לא ידעה מה לעשות עם עצמה.

לפחות זה רק כאבי ראש, היא אמרה לעצמה.

מי כמוהה יודע לאיזה מצבים חמורים הדבר שקרה יכול לגרום.

הם כבר שלוש ימים בנהריה.

החבורה החליטה שצריך לצלם כמה שיותר תמונות שלהם, למזכרת, בתקווה שהם ישרדו נגד הבת היפנוס הזאת.

הם הדפיסו את התמונות.

פעמים, לחדר של הבנים, ולחדר של הבנות.

צליל מצאה את עצמה מסתכלת על התמנות האלה הרבה.

במיוחד על אחת ספציפית.

זאת הייתה תמונה שהיא בדיוק לא הרגישה טוב, אז היא התעקשה לא להצטלם.

כולם היו שם חוץ ממנה.

היא ביקשה מהייזל שתעתיק לה את התמונה לציור.

הייזל סיימה את הציור כעבור חצי שעה.

צליל הכניסה את התמונה ליומן שלה.

היומן העכשיוי שלה היה כחול.

מגיל 5 היא התחילה את היומנים.

זאת הפכה למסורת, היא כותבת במחברת עד שהיא נגמרת, ואז היא עוברת למחברת הבאה, לפי הצבע שמגיע אחר כך, לפי צבעי הקשת.

היא כבר מילאה עשרות יומנים.

כשראתה שזה הופך ללא נורמלי, היא החליטה שרק את הימים החשובים היא תכתוב.

אבל זה לא כל כך עזר, היא עדיין כתבה מלא.

היא הדביקה עם דבק את התמונה לדף, מסביב לו היא כתבה את השמות של כולם, ומשפטים שקשורים אליהם.

היא חייכה בעצב.

הלוואי, הלוואי שהם היו המשפחה שלה.

אבל היא למדה כבר.

כאנשים הופכים למשפחה.

למציאות יש הרגל להרוס את המשפחה לרסיסים.

-----------

ליאו נכנס לחדר של הבנות, מחפש את פייפר.

הוא מצא את אחת היומנים של צליל על השולחן.

הוא הסתכל לצדדים, החדר ריק.

הוא הציץ בדף האחרון.

התמונה שלהם הייתה שם.

מסביב לה היה כתוב כל מני דברים.

"אנבת', לגמרי הבחורה שהייתי מבקשת ממנה שתעזור לי לטפס על הר, בן אדם מדהים.

פרסי, הבדיחות חסרות כל קשר, אבל הוא דואג לכולם.

פייפר, חמודה ברמות, היא תמיד ניסתה להיות הכי נחמדה אלי, אבל גם הבינה אותי טוב."

הוא עבר על השמות של כולם.

ליאו.

היא כתבה גם אותו, קשה לומר שזה היה לו ברור מעליו, הוא לא היה נחמד במיוחד אליה...

"ליאו, אם כל זה שהבחור יודע בדיוק איך להעלות על העצבים, הוא מצחיק ונחמד, והיה מוכן לספר לי דבר אישי כדי שארגיש איתם יותר בנוח."

חיוך קטן עלה על שפתיו.

מסתבר שצליל לא באמת כזאת קשוחה, רק שהיא לא יודעת איך להוציא את הנחמדות שלה החוצה.

הוא מיהר להחזיר את המחברת למקום ולצאת מהחדר.

לא היה לו מושג שהוא פיספס שורה, שהייתה כתובה בעברית.

--------

צליל ישבה על המיטה שלה, בשקט גמור.

מה לעזאזל היא עושה?

היא לא חשבה שזה יהיה כל כך קשה...

היא נקשרה אליהם יותר מחשבה.

אבל, היא ידעה כמה זה רע להיקשר לאנשים.

אסור שזה יפריע לה.

כי אם לא, העולם שלה התמוטט.

בדיוק כמו בפעמים האחרות.

דמעה בודדה ירדה לה במורד הלחי.

פייפר בדיוק עברה שם.

"את בסדר?" היא שאלה בדאגה.

צליל הינהנה ומחתה את הדמעה.

"אני בסדר גמור" היא אמרה בקשחות.

פייפר חייכה "יופי, אכפת לך לעזור לי עם הקניות? יקח לי שנים לפרוק אותם."

צליל קפצה מהמיטה והלכה למטבח.

פייפר עצרה אותה, וקירבה את פיה לאוזנה של צליל, שקצת נהייתה אדומה.

"יש לפרסי ואנבת' יום הולדת, כאילו, של פרסי היה ממזמן, ושל אנבת' מחר, אני צריכה שלא יראו מה קניתי." היא לחשה.

צליל הינהנה בשקט.

הן התחילו להוציא את הדברים, בודקות שאנבת' ופרסי לא קרובים.

הם דאגו להחביא את הדברים במקומות שהם קיוו שלא ימצאו אותם.

פרסי פתאם נכנס לסלון, "אני מת מרעב" הוא התלונן ובא לפתוח את המקרר, אבל צליל עצרה אותו "אני בכל מקרה מכינה אוכל, אז פשוט תחכה כמה דקות" היא אמרה במהירות.

פרסי הינהן, נואש לאוכל "ויהיה נחמד מצידך אם הוא יהיה כחול." הוא אמר בעצלתיים וחסר לחדר.

צליל גילגלה עיניים, אבל עם חיוך קטן.

היא הוציאה את החומרים לעוגה.

התיכנון היה להכין עוגה גדולה, עם ציפוי כחול, וכתוב עליה בכתב זהב שפייפר הדפיסה "פרסי ואנבת', מזל טוב!"

תוך כדי קישוט העוגה, צליל העלתה רעיון של לקשט את העוגה מסביב בכאילו קשתות לבנות.

העוגה הייתה נראת מדהים.

ודי מגרה.

ליאו והייזל התחילו לנפח בלונים, בעוד אלון וגייסון (שבכל זאת הכי גבוהים שם) תלו אותם.

פייפר וצליל המשיכו לעבוד על העוגה, ועל שאר אוכל שהכינו.

ניקו וויל דאגו להעסיק אותם, בעוד ריינה אחראית על לערוך את השולחן.

כשסיימו לארגן את היום הולדת, ניקו וויל נצטרכו לגרום להם לבוא לסלון, מה שהיה די קל.

"התפתעהההה" הם צרחו ביחד על הזוג המבוהל.

אנבת' פרצה בצחוק, בעוד פרסי תקע בהם מבט כועס "עוד שניה ובטעות הייתי תוקע בכם חרב" הוא אמר בכעס, ואז התחיל לחייך, כאילו לקח לו זמן להבין מה קרה.

כל הערב עבר בדיבורים, צחוקים, וקריאות התלהבות.

הם קנו לאנבת' שעון מיוחד עמיד למים, ערכת שטח לחצויים, ולפרסי קנו בקבוק מים, (שילוב מדהים של שלא יהיה צמא, שיהיה לו מים בשלוף {גם לריפוי וגם למלחמה}, ושיהיה לו במה להרביץ למפלצות) וסקייטבורד.

שעה לילה מאוחרת, הם הלכו לישון.

לליאו היה ברור שצליל לא תלך לפני שתלך למרפסת, היה קל לקרא אותה.

הוא הלך למרפסת של הבנים, בזמן שראה אותה הולכת למרפסת של הבנות.

היא נשענה על המעקה.

"היי" הוא קרא, והיא קפצה בתגובה.

"זה כבר מתחיל להרגיש כאילו אתה נורא אוהב לעקוב אחרי" היא אמרה ברוגז.

הוא חייך חיוך רחב ועקום "אוי, תודי שאני מדהים ואת מתה עלי" היא נחרה "בחלומות שלך, ואדלס" היא אמרה, ונכנסה לחדר.

ליאו נכנס גם הוא, מחליף לפיגמה, והולך לישון.

-----------

צליל נשכבה, וניסתה לישון.

רק שלא יהיו סיוטים, היא התחננה בפני האלים בליבה.

אבל למה שיקשיבו לה?.

היא התעוררה מהשינה מזיעה ורועדת, פתאם היה לה נורא קר בגופיה והמכנסיים הקצרים, למרות המזגן על חימום.

היא לבשה סווצארט שחור, והיא יצאה לסלון, ניקו ישב שם.

היא התיישבה לידו "הסיוטים?" הוא שאל בשקט, היא הינהנה, דמעות ירדו לה לאט לאט.

ניקו נתן לה חיבוק "את לאט לאט זה יעבור לך, ברור שישאר זיכרונות, אבל לפחות את אחרי זה" הוא אמר בשקט.

היא בכתה וחיבקה אותו חזק.

האמת, זה קצת הביך את ניקו, היא גדולה ממנו בשנה אבל היא התנהגה אליו כאילו הוא גדול ממנה.

ליאו הסתכל עליהם מהחדר, המום.

הוא התעורר והלך לשתות מים, אבל, טוב, עדיף לא להפריע לשניהם, הוא חשב, מעט בעלבון.

ליאו נעץ בהם מבט זועם והלך לישון.

אין לו מושג מה כל כך עיצבן אותו, צליל קרציה, אם יהיה לה חבר יהיה לו יותר שקט ממנה, אז למה הוא כועס? ואיך לעזאזל ניקו בוגד בחבר שלו?

--------------

היי♥️♥️

מטרה: 310 כוכבים/ הצבעות.

ביי♥️♥️