פרק 17: חלקיק שני

הייזל וצליל ישבו וראו סרט.

הן הפכו לבלתי נפרדות.

חוץ מהפעמים כמובן שצליל הלכה לעבודה ולאיגרוף.

הייזל ידעה על האיגרוף, צליל סיפרה לה.

היא קצת פחדה על צליל, אבל היא סמכה עליה שתשמור על עצמה, וחוץ מזה, צליל לא הייתה מוכנה שהייזל תנסה לשכנע אותה להפסיק.

ליאו ניסה לדבר איתה, אבל צליל התעלמה.

אחרי כמה זמן, הוא החליט שגם השאר צריכים לדעת, והוא סיפר לכולם, מול צליל, בעיקר כדי להעצבן אותה.

השאר קיבלו את זה די רגוע, ולא הבינו מה הוא כל כך מתעצבן.

הם יצאו לסיבוב בחוץ.

פתאם צליל התחילה ללכת לכיוון מסויים.

"לאן?" שאל אותה אלון.

היא התקרבה אל מקס, שיושב על הריצפה ובוכה.

"מה קרה?" היא שאלה אותו בעדינות.

הוא הרים את מבטו, עינייו נפוחות ואדומות.

"עבדו עלי וגנבו לי את כל הכסף, אני חסר כל" הוא אמר בבושה.

צליל, אפילו בלי לחשוב, נתנה לו כמויות של שטרות.

הוא חייך מבעד לדמעות "תודה,אבל אני יסתדר"

צליל התעלמה ודחפה לו את השטרות לידיים "אם אתה לא תקח אני ירביץ לך" היא הזהירה אותו.

הוא חייך וזהר בבת אחת באור חזק.

"תודה, בת ארס" קולו הידהד.

צורותו שונתה, פתאם הם עמדו מול אפולו.

צליל קימטה את האף "אני מעדיפה אותך בתור מקס"

אפולו צחק והגיש לה את ידו שהייתה סגורה אליה.

הוא פתח אותה לאט.

החלקיק עמד שם.

החלקיק זינק לעבר השקיק, שהיה אצל אנבת'.

היא פתחה את השקיק, והחלקיק נכנס בריחוף.

אפולו נופף לשלום ונעלם, משאיר אצל צליל ביד פתק.

-----------

"ברצינות?" זעקה צליל "לא נמאס להם מישראל?"

ליאו עשה פרצוף "לאיפה בישראל?"

צליל עשתה פרצוף חמוץ, "נהריה."

-------------

הם טסו במטוס, אפילו פרסי כבר נראה די מורגל לזה.

"אז, הייתי פעם בנהריה?" שאל פרנק, וצליל ניענעה בראשה, וגם אלון נענה ככה כשפרנק שאל אותו.

הטיסה עברה די בשקט.

הפעם ניקו ישב ליד צליל, הם דיברו בשקט.

ליאו ניסה להאזין אבל הם תפסו אותו בכל הפעמים.

צליל נראתה די לחוצה, וגם ניקו, היה ברור שהנושא הזה לא קל לה.

הוא התלבט אם היא מנסה לצאת מהארון.

כן, זה די הגיוני.

הוא שאל את עצמו אם היא לסבית.

הוא קיווה שלא.

סתם, בלי שום סיבה הוא קיווה שלא.

ניקו וצליל דיברו שעות, אבל אפילו כשאלון התקרב הם הפסיקו לדבר.

ליאו תהה באיזה צבע הארון שלה, ואיך יודעים את זה.

בסוף הטיסה הם התמשיכו לדבר, היה נראה שצליל די מתייעצת עם ניקו.

מה שדי אישר את החשדות של ליאו.

הם יצאו מהמטוס, והתחילו לחפש מלון.

אחרי כמה דקות הגיעה מפלצת.

כולם הוציאו נשקים, אבל צליל ואלון די הסתדרו לבד מעולה.

אחרי זה, ליאו ניגש לצליל "תגידי את אמרת שהיה לך משהו לא טוב עם מנהטן, אבל לא קרה שום דבר רע, אז מה?" צליל חשבה בשקט "אני מניחה שמי שלא רציתי לראות עבר דירה" היא אמרה ברוגע והתקדמה מהר יותר, די בורחת ממנו.

הם מצאו מלון, וקנו חדר שמתפצל לשלושה חדרים (לא כולל שרותים ומקלחות) חדר שינה לבנים, חדר שינה לבנות, וסלון משותף.

צליל ישבה על הכיסא במרפסת, אלון לידה, ושניהם הסתכלו על הספר הסגול "סיפורי אמא" הם בכו וצחקו בשקט.

ליאו התקרב אליהם, "הכל בסדר?" צליל סגרה במהירות את הספר "כן" היא אמרה בקול נוקשה.

הם שניהם הלכו משם מהר.

ליאו תפס את היד של צליל.

"למה אי אפשר לקבל הסבר נורמלי?"

צליל ניסתה לשחרר את ידה מאחיזתו, אבל היא לא באמת ניסתה חזק...

"תבין, יש דברים שיותר קשה לדבר עליהם" היא אמרה בתקיפות.

ליאו גיחך "את חושבת שלי אין דברים כאלה? את חושבת שאת היחידה שלא תמיד נהנת מהחיים שלה?"

צליל הסתכלה עליו בכעס "לא אמרתי שום דבר כזה, אבל אתה מתנהג כאילו החיים שלי הם דבש וזה מטומטם שלא בא לי לדבר עליהם"

ליאו נאנח והתיישב על אחד הכיסאות.

"את יודעת על זה שגאיה הרגה את אמא שלי, נכון?" הוא אמר, וצליל הינהנה "הארלי חפר לי עלייך יסודיי" ליאו חייך חיוך קלוש.

" אמא שלי הייתה כלואה במוסך," הוא אמר בשקט "גאיה התגלתה אלי, וצחקה לי בפרצוף, הייתי ילד קטן, רק פחדתי ממנה, לא הבנתי כלום ממה שאמרה לי.

ואז הגיעו ההכבאים, ובסופו של דבר הלכנו למשפט כדי להחליט איפה אני יהיה, דודה שלי, קוראים לה רוזה, אמרה לכל המשפחה שלה שלי שאני זה שהרג את אמא שלי, היא קראה לי שטן, ועוד כל מיני דברים, בסופו של דבר, היא שיכנעה את המשפחה שלי, נאלצתי לחיות בבתי אומנה.

אני לא אוהב לדבר על זה הרבה, אבל יש פעמים, שהדברים האלה חשובים," הוא אמר בשקט, מרגיש שדמעות יורדות לו מהעיניים.

צליל נראתה מהוססת, ולבסוף נתנה לו חיבוק קטן ומעט נבוך.

הוא חיבק אותה חזק, הוא הרגיש הקלה, הוא אף פעם לא סיפר ככה למשהו הכל, הוא הרגיש שהוא כבר לא נושא את כל הנטל.

"זה בסדר" היא אמרה בשקט "אמא שלך יודעת את האמת, והיא הייתה גאה בך"

ליאו חנק יבבה "אני בספק" הוא אמר בשקט.

"למה?" היא אמרה במעט כעס "אתה היית מוכן להקריב את עצמך בשביל שגאיה תפסיד, וזה בלי לדבר על זה שלמרות שהחיים שלך לא היו מדהימים הצלחת לשמור על חיוך, הלוואי שגם אני הייתי מצליחה." היא אמרה בשקט, והוא התנתק מהחיבוק, מבין שזה כבר הופך להיות מביך.

"תודה" הוא אמר בשקט, צליל רק הינהנה.

"לגבי הספר..." היא אמרה בהיסוס "זה היה ספר שהיא כתבה בו כל מני סיפורים שהיא המציאה" ליאו חייך "מגניב, אני יכול לראות? לא צריך אם לא בא לך" הוא מיהר להוסיף.

היא נראתה מהוססת "אז אתה צריך להבטיח לי משהו, לא משנה מה, אתה לא נותן אותו לאף אחד, ולא פותח את הסיפור השני, אם זה נפתח בטעות, אתה לא קורא מילה" היא אמרה בשיניים חשוקות.

ליאו הינהן "אני נשבע בסטיקס" היא נראתה מלאת הקלה, והגישה לו את הספר.

----------

הוא ישב במיטה שלו ועבר עליו, הוא היה כתוב בכתב יד יפה, שורה אחת בעברית, שורה באנגלית.

הסיפורים היו יפים, בעיקר על פיראטית אחת, שלא היה ידוע שמה.

לפי הסיפורים היה אפשר לראות שאמא שלה הייתה בן אדם נחמד שמחייך הרבה.

אבל דבר אחד לא התסתדר לו, למה בכל מקום, גם בבית, וגם בספר הזה, היה כתוב גם בעברית וגם באנגלית?.

כל הקטע עם החיים שלהם היה מוזר.

אלון נכנס לחדר והסתכל על ליאו, המום.

ליאו מיהר לומר שיש לו אישור ושלא ירצח אותו, וגם שהוא הבטיח שלא יסתכל בסיפור השני.

אלון נראה רגוע וחזר לעיסוקיו.

מה יש בסיפור השני שכל כך מלחיץ את שני האחים? שלא לדבר על זה שהוא היה עם הכי הרבה דפים... מה כתוב שם?

---------

היי♥️♥️♥️

וכן, mitass234, זה היה לבקשתך,הקטע עם נהריה...

מה???????

חברה, אתם חפרנים😂

מטרה: 250 כוכבים/ הצבעות.

ביי ♥️♥️♥️