פרק 13: עץ משפחה (לבקשתך, percy_potter2828 )

מלי התרווחה על הכורסה שלה, ונראה שהיא מתרגשת לספר את זה.

"כפי שאת בטח זוכרת, בעלי, סיריוס, היה בן אדם שקט ולחוץ, כל דבר היה צריך לעבור מאות בדיקות ביטחוניות עד שהוא הרשה שנשתמש בו, כל דבר חשוב היה בכספת, בכל מקום היה מקום מסתור, כל בוקר הוא היה בודק בכל מקום אם יש משהו מסוכן..."

אלון וצליל הינהנו, זוכרים טוב מאוד.

"טוב, אז לפני הרבה זמן, הוא מצא חלקיק של הקריסטל, הוא שמר אותו, יחד עם מסמכי בעלות על הבית הזה, בזמן האחרון, יש מישהו, שאתם לא מכירים, שמנסה להשתלט על השטח, אני צריכה את המסמכים כדי שאוכל לתבוע אותו, הקטע ששניהם נמצאים קצת רחוק מפה, במקום מוסתר, אני יודעת איפה זה, אבל בשביל להןציא משם את הדברים, צריך יכולות, שאישה זקנה לא יכולה לעשות. כל הבקשה שלי שתוציאו גם את המסמכים." אמרה בפשטות מלי.

צליל ואלון הינהנו "תגידי רק מה צריך לעשות שם" אלון אמר בלהט, אבל מלי הנידה בראשה "אתה לא יכול לעזור, רק צליל."

הם נראו מופתעים, "למה רק אני?" היא שאלה בבילבול.

מלי חייכה "צריך את כישורי האקטרובוטיקה שלך."

---------

אחרי נסיעה ארוכה, הם הגיעו לשטח ישן, מלי הלכה לכיוון רחוב מסויים.

מלי הסבירה לצליל איך להגיע לשם, שנראתה לחוצה "כבר שנים שלא עשיתי שום דבר כזה" היא מילמלה, אבל לא נראה שמלי שומעת.

צליל טיפסה על הסולם שעל צד הביניין, משם, היא הלכה לאחד הצדדים, שממנו היה חוט מתוח.

היא דרכה עליה בעדינות, אך ביציבות.

אחרי כמה צעדים היא כבר כמעט רצה על החוט.

היא הגיעה לביניין השני, ממנו היא השתמשה במוטות מתכת שתקועים על צד בניין כדי לקפוץ לבניין שממולו.

שם, היא ירדה במדרגות לתוך הבניין, עד לקומת מרתף, שלפה את הלבנה השלישית משמואל, שורה חמישית.

ושלפה משם את המסמכים, והחלקיק היה בשקיק קטן מוזהב.

היא הכניסה אותם לתיק גב, ובדקה שהוא סגור טוב.

היא חזרה את כל הדרך בחזרה.

הם התיישבו באוטו.

"ממתי את יודעת אקרובטיקה?" שאלה אנבת'.

צליל לא ענתה, היא עדיין התנשפה בחוסר אוויר.

"בגיל שלוש" ענה במקומה אלון "אמא שלנו רשמה אותה לכל חוג ספורט אפשרי, בגלל שהיא הייתה די חלשה, בתור ילדה."

שאר הנסיעה עברה די בשקט, חוץ מהפיטפוטים הנחמדים של מלי.

--------

הם הגיעו בחזרה לבית של מלי, שם היא נפרדה מהם בחיבוק חזק והתעקשה שכל אחד מהם יקבל קופסא אישית מלאה עוגיות.

צליל הביאה לה את המסמכים, והם נפרדו בחיבוק ממלי בחיבוק חזק, כל אחד בתורו.

(ליאו גם קיבל אזהרה שלא כדי לו לעצבן את הנכדה שלה)

היה נראה שהזקנה ממש חיבבה את גייסון, שבעצמו היה סבתא לא קטנה.

גם הרבה זמן אחר כך ליאו הציק לו ושאל אם הוא רוצה את התה שלו עם קווקר, או שהיום הוא לא רעב.

---------

הם הלכו לרכבת, חושבים על הפתק.

הם צריכים ללכת למנהטן, ככה אלון אמר שזאוס אמר לו, אבל הם עוד לא הסתכלו בפתק.

צליל התעסקה בשקיק, אנבת' החליטה שהיא תשמור על השקיק, ובו יכניסו את כל החלקיקים שימצאו.

צליל התנגדה, אבל אנבת' עמדה עיקשת שהיא תשמור אותם, למען האמת, צליל לא סמכה על עצמה, היא רצתה שמישהו אחר ישמור עליו.

אבל אנבת' לא הבינה, היא חשבה שאם צליל תשמור עליו, אז היא תבין שהם סומכים עליה, אבל צליל בהחלט לא הבינה את זה, המוח שלה עבד מוזר מידי מכדי להבין את זה.

הם נסעו בשקט.

הפעם לא היה צריך שמישהו ישב לבד, צליל ישבה ליד ריינה, וליאו ליד אלון.

------

הם הגיעו למנהטן.

חצות בלילה.

בלי לומר מילה הם קנו חדר במלון וסידרו את הדברים שלהם בחדר.

ליאו יצא למרפסת שבחדר שלהם.

להפתעתו במרפסת שלידו צליל עמדה והסתכלה על נוף.

"סיימת לסדר את הדברים?" שאל אותה ליאו.

היא קפצה, "כן..." היא מלמלה.

ליאו לא ידע מה לענות.

"אני נכנסת" היא מלמלה, ונכנסה לפני שהספיק לענות.

ליאו מצא את עצמו מצטער שנכנסה.

בגלל שהוא רצה לשאול אותה שאלות, כמובן.

הוא נכנס גם הוא.

אלון ישב על המיטה שלו והסתכל ספר שעל בירכיו כאילו הוא כתוב בשפה לא מוכרת לו.

"מה אתה קורא?" שאל אותו ליאו.

אלון חייך "זה ספר שכשצליל הייתה קטנה היא ניסתה לשכנע אותי לקרא אותו, אז החלטתי לנסות לקרא אותו, אבל, טוב, הדיסקלציה שלי מעצבנת."

ליאו חייך "מבין אותך" אלון נאנח "לעומת זאת, לצליל אין דיסקלציה, יש לה משהו אחר."

ליאן הרים גבה, מסתיר את זה שהוא שמח שצדק "אז מה יש לה?"

אלון שתק וחייך חיוך קלוש "אם היא תרצה היא תספר."

הוא סגר את הספר והכניס אותו לתיק.

"אני הולך לחדר של הבנות" הוא הודיע ויצא מהחדר.

גייסון, פרסי, פרנק וליאו התארגנו לישון, אבל ליאו החליט שנמאס לו לחכות התשובות.

הוא יצא מהחדר והלך לחדר המשותף.

הוא ראה שם את צליל ואלון יושבים ומדברים בלחש.

"הכל בסדר?" שאל ליאו.

השנים קפצו בבהלה.

שניהם הביטו בו במבט כועס.

אבאלה, המבט הכועס שלהם היה פשוט אותו דבר, רק בגדלים שונים.

"אני יחזור לחדר" צייץ ליאו ומיהר לברוח משם.

הוא נשכב במיטה.

הוא היה מהורהר.

כל כך הרבה שאלות בראשו.

והגדולה מכולן.

"מה בדיוק הולך כאן?"

--------

בבוקר, ליאו התעורר בשבע.

הוא כמעט נפל על אלון שעשה שכיבות שמיכה על הריצפה.

"תיזהר" רטן לעברו אלון.

"למה אתה עושה שכיבות שמיכה?" שאל ליאו בחמיצות, הוא התחיל לשנוא את הבחור, לא רק שהוא היה נראה טוב, הוא גם מאלה שעושים ספורט על הבוקר.

יש יותר נורא מזה?.

"כי בניגוד אליך אני מנסה להיות בשיא הכושר שלי" אמר ברוגע אלון.

ליאו התעלם ממנו.

אחרי שהתארגן הוא נכנס לחדר המשותף.

הוא היה מופתע לראות שם את צליל.

שיערה היה קלוע בצמות סיניות דקות, שהייזל קלעה לה, היא הייתה לבושה בסווצארט אדום, מכנסי גינס בהירות ונעלי נייק אדומות.

רק עכשיו ליאו שם לב שבעצם כל הזמן היא הלכה עם הקולר ההוא על הצוואר.

היא הייתה שקועה במחשבות.

"היי" ליאו אמר בחיוך מעט חושש, בעיקבות מה שקרה אתמול.

צליל רק הציצה בו, סוג של שלום.

הוא התיישב לידה.

"הכל בסדר?" הוא שאל.

היא נאנחה "רק סיוטים" פתאם הוא היה מודע לעיגולים השחורים מסביב לעיניים שלה.

"על מה הם היו? את יודעת, לפעמים נם קשורים למסע חיפושים..." הוא שאל.

היא הנידה בראשה "הסיוטים הם בקשר לעבר שלי, אין שום קשר למסע חיפושים."

הוא הרים גבה "מאיפה את כל כך בטוחה?"

צליל תקעה בו מבט "תאמין לי שאם זה היה אתה גם אתה היית חושב את זה."

"אם כך, זה בטוח קשור, אני רוב הזמן טועה בנוגע למחשבות שלי" הוא החזיר לה.

היא אפילו לא טרחה לענות, רק נכנסה לחדר של הבנות וטרקה בפניו את הדלת.

----------

היי♥️

מטרה: 210 כוכבים/ הצבעות.

ביי♥️