פרק 6: יד ביד

"היי" ליאו נכנס לחדר.

צליל שכבה על המיטה, שהייתה מסודרת להפליא, קוראת באחד היומנים שלה, שהיה בצבע טורקיז.

הוא תמיד לא הצליח להבין את זה, הארון שלה היה סגור עד הסוף, השולחן שלה היה מסודר ואפילו היה עליו אגרטל קטן עם פרחים, השידה שלה הייתה מלאה, אבל סגורה היטב, ומעלה לא היה כלום.

במילים אחרות, ההפך ממני.

"היי" הוא נופף בידו מול פניה, גורם לה לקפוץ בבהלה.

"מה קורה?" הוא שואל בחיוך, היא חייכה חיוך קטן "בסדר" היא מלמלת.

"נו, אז מה כל כך מציק לך?" הוא שאל, נשען על הקיר.

היא נאנחה "כלום, פשוט... תרד מזה..." היא חיבקה את עצמה באי נוחיות.

ליאו התיישב לידה בשקט "את יודעת, אני חושב שאת יודעת כבר שאני לא אכעס גם אם זה משהו נוראי וינסה לעזור לך גם אם זה דבר ממש מפחיד" הוא מציין.

היא בלעה רוק "אני יודעת ליאו, ואני מצטערת שאני כל הזמן ממשיכה להתנהג כאילו אני לא בוטחת בך, זה ממש לא נכון, אבל.... קשה לי.... אני רגילה להסתדר עם הכל לבד" היא מלמלת.

ליאו הנהן בחיוך קטן "אני מבין, אבל אני עדיין פה, ואני חושב שכדי שתגידי בקרוב מה זה, בהתחשב במה שקרה בפעמים הקודמות כשלא סיפרת."

צליל חייכה והנהנה "אני רק צריכה.... לחשוב על זה קצת.... זה נראה שדי לא כדי שני אספר את זה..... יכול להיות שזה יזרז את הכל...."

ליאו חיבק אותה בשקט, אפילו לא מנסה להבין על מה היא מדברת.

כי בברור זה לא ברור.

"אז... מה את עושה?" הוא שאל בחיוך.

היא חייכה במבוכה "סתם, קוראת את אחד היומנים שלי..."

ליאו קפץ בבת אחת, "איזה?" הוא שאל, מציץ לעבר היומן הפתוח.

"סתם... זה מהגיל 13...." היא מילמלה, גורמת לו להרים גבה "למה את קוראת על התקופה הזאת? זאת לא הייתה אחת התקופות הכי גרועות שלך?."

היא נאנחה "קודם כל, אני קוראת את כל היומנים לפני הסדר, ולא מדלגת, ואז מה? עדיין כיף לקרוא מה כתבתי...." היא אומרת במבוכה.

הוא המשיך להביט בה בגבה מורמת, אבל לא אומר כלום.

"אז... מה שלום אלון?" הוא שואל בחיוך, היא חייכה חיוך קלוש "היה לו אתמול את המשפט הראשון, בלילה דיברנו באיריס נט, הלך לו בסדר, לפחות זה מה שהוא אומר, אבל יש לי עדות שאומרת אחרת...."

ליאו צחק "מה בן אמר לך?" צליל חייכה חיוך תחמני "שהנאשם הוא קראש של אלון, ושצדקנו בחשד שלנו שהוא הומו."

ליאו התפוצץ מצחוק "רציני? או, וואו, עכשיו אני רוצה לפגוש אותו, יש לי כמה דברים מוכנים..." חיוך שובב מרוח על פניו, גורם לצליל לצחוק.

"אז, מה עושים?" הוא שואל בחיוך רחב, שמח שהיא נראת רגועה יותר.

"אין לי מושג" היא מושכת בכתפייה "אפשר לבהות בתקרה ולחכות שהיום יעבור" היא הציעה אחרי דקה של שקט.

"אולי" הוא בהה בתקרה "מה זה?" הוא הצביע על הציור המותחל שבמפגש בין הקיר לתקרה.

"ציור של אווה, התעקשתי" היא עונה בחיוך גאה "נכון מהמם? היא ממש נבוכה בו, אבל לא הייתי מוכנה שהיא תוריד אותו."

ליאו צחק "כן, זה ממש יפה, מה שלומה באמת?" הוא חיבק חזק את צליל.

"היא די משועממת" צליל לא חשבה לפני שענתה "לריינה יש מלא עבודה, והיא לא יכולה להיות איתה הרבה, והליגיון נהנה להציק לה כי היא חברה של ריינה...."

ליאו הנהן, חושב.

"אז, לא הבנתי, לגבי הנבואה מהמסע חיפושים" ליאו אמר.

צליל הנידה בראשה באי אמון "ליאו, אחרי המסע אנבת' הסבירה את הכל מול כולם, לא הקשבת? למרות, שמה זה מפתיע אותי?" ליאו הינהן בחיוך "כן, לא הקשבתי."

היא צחקה בשקט "אוקיי, זה די קל, 'המכשפת הייתה ולקחה איתה את הפושע' הכוונה למידאה, שהיא הלכה לקחת את גיזת הזהב, היא הרגה את אחיה שרצה לספר לאביהם על מה שהיא עושה.

'אבל הוא חזר עם נערה מנוצלת, ומשאבים, ארבעה.' הוא חזר עם אקנס, שחויבה לעזור לו, וארבעת המשאבים, אנחנו כבר יודעים על מה מדובר.

'מטרתו היחידה פשוטה וברורה, להרוג את כל החצויים, זאת האזהרה.' הוא רצה להרוג את כל החצוים, כי אם הם לא היו, מדיאה לא הייתה מתאהבת וגונבת את גיזת הזהב.

'אלה שהצילו את העולם בפעם הקודמת, ילכו עם עוד שניים.' זה אומר מי המשתתפים שהיו צריכים להיות במסע.

'הם ילכו לארצות הישנות, שם ימצאו שוחד.' מצאנו, זאת הייתה רחל, ששכנעה אותנו לקחת איתנו את אקנס.

'הנערה היא המפתח לניצחון, אבל בכוח לא יצלח הניסיון.

כי לנערה לב גדול, והאתון היא מילת הקסם.' זה בעצם פירוט של מה השוחד, שאנחנו צריכים להשתמש בשוחד עם אקנס, ושרחל היא הפיתרון.

'אך שימו לב בבקשה.

נפגשים במקום בו הנפשה היא התשובה.' הכוונה למצרים, כמו שידענו כבר קודם.

'בשעה בה הירח המלא ישחיר ויזרח.' היה באותו זמן ליקוי חמה, לזה הייתה הכוונה." צליל סיימה.

ליאו מצמץ "אפשר עוד פעם? איבדתי אותך ב'זה די קל'."

צליל צחקה "לא נורא, אז תסתדר בלי זה, אין שם שום דבר חשוב."

הוא חיבק אותה בשקט "נו, מה שלום קרלוס? אמרת שיש לו משהו" צליל נאנחה "כן.... סתם, כאב בטן, הוא מתקשר אלי כל הזמן ומדבר איתי, מסכן, גם צריך לסבול את הכאב בטן, וגם צריך לשמור על הילדים, וחלקם אפילו עדיין לא יודעים על זה שהם חצויים, אז אי אפשר פשוט להעביר אותם למחנה החצויים או מחנה יופיטר, אז הגדולים אחראים להסביר להם עכשיו הכל."

"קרה משהו?" הוא הרים גבה, גורם לצליל להנהן "זוכר את סיימון? בן אתנה שאמור לעזור לי עם הילדים?" ליאו הינהן, לא מבין לאן היא חותרת "אז הוא לא הפסיק את ההתמכרויות שלו, והילדים מתחילים לחקות אותו ולנסות לגנוב לו סיגריות" היא נתנה לעצמה מכה בראש, מיואשת.

הוא הירהר בשקט "אולי תבקשי ממנו ללכת משם? לחופש או משהו כזה? כדי להיגמל?" צליל הנידה בראשה "אפילו כשהייתי מחפשת, מוצאת את כל הסיגריות, וצורחת עליו, הוא לא ממצמץ, אז אתה חושב שהוא יפסיק לבד?"

"אולי תגידי לו לעבור לפה? ואז גם כירון יוכל לעזור" ליאו הציע, צליל הנהנה בשקט "יכול להיות שאתה צודק..."

ליאו חיבק אותה "את צריכה להתחיל להוריד מהלחץ, את עוד שניה מתפוצצת."

היא הסתובבה אליו "אני מתפוצצת? על מה אתה מדבר?" קולה היה כל כך ציני, שמי שלא היה מכיר אותה טוב היה בטוח שזאת לא היא.

הוא חייך "רוצה שנצא מפה? את כל היום בחדר הזה, לא בריא."

היא מחייכת "כן... אני רציתי לשאול אותך משהו" בת ארס נאנחה.

ליאו הרים את פניו אליה, מופתע "מה? הכל טוב?" היא הינהנה בחיוך "פשוט.... אני מתלבטת, אולי לוותר על הקריירה שלי."

ליאו היה המום "אבל זה החלום שלך, לא?" צליל משכה בכתפייה "זה לא לגמרי נכון, כן, אני מאוד אוהבת לשיר, אבל זה בא על דברים אחרים, אני כל הזמן צריכה להתכונן להופעות, ואין לי כוח כבר להופיע בשתיים עשרה בלילה."

הוא חשב בשקט "תחשבי על זה קצת, שלא סתם תוותרי על זה.."

--------------------

הייייייייי

בייייייייי