פרק 3: מה הלך בין דרו לבן?

"אז, היא הזמינה אותי אחרי המסע חיפושים" בן אמר, בלחיים ממש סמוקות "א-אני משכתי את זה הרבה זמן, אבל לא היה לי נעים, היה ברור שזה ישבור אותה אם אני יגיד לא, אז אני הולך איתה."

אלון התגלגל מצחוק, חסר נשימה.

בן הרגוז מסתכל עליו, מחכה שהוא ירגע.

בסופו של דבר, לאלון נגמר לחלוטין האוויר, והוא נאלץ להפסיק לצחוק.

"לאיפה אתם הולכים?" אלון חייך.

בן גיחך "נראה לך שאני אומר, בפעם הקודמת שהלכתי לדייט, אתה עקבת אחרינו ועשית לי בושות."

אלון גילגל את עיניים "אפשר לחשוב, אז הפלתי עליה גלידה, היא הייתה ממש לא נחמדה! והיה נראה שהיא באה לנשק אותך!"

בן גיחך "ממש, גם שירה הייתה לא נחמדה?" אלון גיחך בחזרה "לא, אבל היא הייתה חפרנית."

בן גילגל עיניים "פשוט תן לי להיסתדר לבד עם הדייט שלי."

אלון נאנח "שנינו יודעים שאתה מתביישן להגיד 'לא' לדייט, אז ממש תוכל להגיד 'לא' לדייט שני."

בן נאנח גם "אני כל כך הולך לפשל שם!" הוא ילל.

אלון שם את ידו על כתף חברו "למה? דווקא דרו תשרוד מעולה אפילו אם היא תתמלא במרק כמו שרון."

בן גיחך "היא התמלאתה במרק בגללך, אם אתה לא תיהיה שם, אף בחורה לא תתלכלך משום אוכל."

אלון הרים את ידיו "זה היה כדי לעזור לך!" בן גילגל עיניים "כמו בפעם היא שאמרת לספיר שביטלתי את הדייט, ושכחת להגיד לי?"

אלון חייך "כן, זה היה מצחיק" בן נאנח "בשבילך, לא בשבילי! הייתי בטוח שהעלבתי אותה או משהו!."

אלון חייך חיוך נכנע "בסדר, תהנה, מה זה? בית קפה? מסעדה? לים?" בן נאנח "לגלידריה."

בן ארס התאפק לא  לפרוץ בצחוק "בהצלחה לך" בן שירבב את שפתו התחתונה "אני יצטרך את זה, אוי אני חייב לזוז" הוא קפץ, מנופף לשלום ורץ החוצה.

אלון חייך, מתאפק לא להוריד את החיוך בשניה שחברו הולך.

הוא נאנח, מאז ומתמיד הוא היה גרוע בלהיות שמח לבד, זאת בעיה גדולה בשבילו, כי רוב החיים הוא לבד.

--------------------

בן רץ לאוטובוס, ונסע במהירות למחנה החצויים.

כשהוא הגיע הוא הציץ בשעון.

יש לו עוד שלושת רבעי שעה.

הוא החליף בגדים במהירות והגיע למקום בו הם קבעו.

הייתה לו הרגשה שדרו תאחר, אבל למרבה הפתעתו היא הגיעה באיחור רק של דקה.

"סליחה, דיברתי עם פייפר" היא התנשפה, הוא גירד בראשו במבוכה "היי, יפה לך."

היא חייכה "תודה."

היה לו ברור שהיא תשמח לשמוע את זה, למרות שאין לו מושג אם מה שלבשה נקרא באמת יפה או לא.

היא לבשה חולצה לבנה שהוכנסה למכנסי גינס בהירות.

"אז... הולכים?" היא שאלה במבוכה.

הוא הינהן בשקט, מתחיל ללכת לכיוון הגלידריה.

"אז... מה אתה אוהב לעשות?" דרו שאלה בשקט.

בן בלע רוק, יש בפניו שתי אפשרויות.

אחד, להגיד את האמת, ולצאת חנון ברמות, שתיים, לשקר וככל הנראה לקבל על הראש.

"אני אוהב לקרוא" הוא אמר בשקט.

דרו הביטה בו באי הבנה "אתה יודע איזה משעמם זה? לשבת ולבהות במילים?" בן נשך את שפתו התחתונה בכוח "לקרוא זה מאוד מעניין, אפשר ככה לשמוע על דברים שבחיים לא יקרו, וזה גורם לך להרגיש שאתה מכיר את הדמויות, את יכולה לנסות" הוא הציע, גורם לה למשוך בכתפייה "אולי בהזדמנות."

"ומה את הכי אוהבת לעשות?" הוא שאל, יודע כבר את התשובה.

"אין לי מושג, אף פעם לא חשבתי על זה, בתור בת אפרודיטה אני לא עושה יותר מידי" היא הפתיעה אותו עם התשובה.

"או, אז.... מה...." הוא התחיל במבוכה, איך הוא הגיע בכלל למצב שהוא יוצא איתה?

"אתה בטח רוצה לדעת למה הזמנתי אותך לדייט" היא אומרת במבוכה, והוא הינהן באיטיות.

היא נאנחה "לצערך, זה לא כי אני מרגישה כלפייך משהו, ממש לא, רציתי את עזרתך."

הוא הזדקף, מופתע, ואז נאנח בהקלה "איזה מזל...."

דרו הזדקפה גם היא בעלבון "סליחה? אתה אמור להיות עצוב!" בן חייך "חשבתי שאת אוהבת אותי, ואני לא מרגיש כלפייך כלום, לא רציתי לפגוע בך." 

לא יודעת מה איתכם, אני עדיין משפשפת ברו.

או דן.

בכל מקרה, הסיפור....

"אז... אני ביקשתי ממך לצאת איתי מסיבה מסויימת" דרו אמרה בהיסוס.

"מה זה?" דחק בה בן.

"יכולתי אולי לדבר אם מישהו אחר, אבל לא רציתי שזה יתפרסם לכולם, והרגשתי די בנוח לספר לך" דרו אמרה בכנות.

"מה זה?" בן התחיל לאבד את הסבלנות.

דרו בלעה רוק "יכול להיות שחלמתי כבר כמה לילות על סוף העולם."

--------------------------

אלון ישב, עובר על התשלומים שהוא צריך להסדיר.

בית, מים, חשמל, הוא נאנח, ממתי להיות מבוגר ניהיה כל כך משעמם?

הוא מתגעגע לשנים בהם הדאגה היחידה שלו הייתה אם אמא שלו תראה את החדר המבולגן שלו או לא.

וזאת הייתה תקופה מאוד קשה.

הוא התלבש בבגדים נוחים ויצא לסיבוב בחוץ.

"היי! אתה! תחזיר לי את הארנק!" נשמעה יללה.

אלון הסתובב, רואה זקנה צורחת על בחור צעיר.

יופי, ראיין עדיין פה.

הוא רץ כשהוא מחזיק את הארנק של האישה, אפילו לא מסתובב לראות אם רצים אחריו.

אלון רץ במהירות, עושה קיצורי דרך, וקופץ עליו.

"אתה קרציה" הבחור אומר לו בקולו החמוץ, אך עדיין גבוה, שגרם לו להיראות נורא לא מאיים או אדיש.

אלון גיחך, לוקח את הארנק בחזרה לאישה, שהודתה לו בלי סוף "למה עשית את זה?" אלון תפס אותו לפני שברח.

"אין לי בית, אוקע?" הוא נהם בזעם.

"אוקע" אלון חיקה את הדיבור שלו, משועשע עד כמה הוא מתאמץ להראות אדיש ומפחיד.

רייאן תקע בו מבט כל כך כועס, שעוד שניה הפנים שלו התפוצצו מניסיונות גרועים כאלה.

"אתה רוצה לבוא אלי? למיטב ידעתי, יש לי בית, וגם אוכל, אוקע?" אלון לא הצליח להתאפק.

"לא! אני מסתדר לבד! ותפסיק לחקות אותי!" רייאן צרח בעצבים.

אלון צחק צחוק בלתי נשלט "תרגע, תינוקי'לה, אז, צריך עזרה? שאשים לך חיתול?" רייאן נעץ בו מבט כל כך מפחיד, (שלגמרי במקרה הצליח לו) שאלון הצליח להירגע מהצחוק שלו.

"בקיצור, קח" אלון אמר בחיוך, דוחף ליד שלו כמה שטרות "לא צריך לגנוב כדי להשיג כסף, פשוט תדבר עם אנשים, והאישיות המקסימה שלך תעשה את שלה."

הוא מנופף לשלום ומתרחק, משאיר את הנער המום, מחזיק ביד שטרות בשווי של 150 דולר אמריקאי.

בשקלים זה כמעט 500 שקל....

------------------------------

צליל ישבה בחדר שלה, עוברת על המגילות בשקט.

היא נאנחה. 

הרעיון היה כתוב, אבל בהחלט בצורה לא ברורה.

היא התחילה לאסוף את הדפים בערמה, תוך כדי שאחת מידיה אוספות את שיערה לגולגול רופף.

היא התחילה לכתוב דברים חשובים.

'1. להבין על מתי המגילות מדברות.

 2. להכריח את אלון לחזור למחנה.

 3. להתחיל לבדוק אם לאחרים יש קצוות חוטים.'

היא נאנחה, נשכבת על מיטה שלה, ולאט לאט נרדמת.

-----------------------

הייייי

ביייי