חשבתם ששכחתי מכם? 😏😂

בהצלחה בשנת הלימודים הקרובה, אגב (((:

ואשמח לשמוע מה אתם חושבים על הפרק הזה

------------

פרק 24: משחק מלחמה

פוקס עמד שם בחוסר אונים, מסתכל על המבצר.

הוא נזכר שהוא עומד באמצע קרב, ומיהר להיכנס למבצר בשקט, מנסה להיעלם מעיניי הלוחמים.

שחור השיער התחמק במהירות לכיון המחבוא של הדגל, מנסה להסתתר.

"עצור!." פוקס נשך את שפתו התחתונה בניסיון לא לפלוט מילה לא ראויה.

הוא הסתובב במהירות, רואה מולו נערה קטנה, לבושה בחולצה סגולה, בידה חנית ארוכה.

"אל תזוז. אף לא צעד." היא אמרה בשיניים חרוקות, מקרבת את החנית אל פניו בצורה מסוכנת.

שחור השיער בלע רוק, מסתכל על הנערה שהסתכלה עליו בנחישות, מקרבת את החנית קרוב יותר אל צווארו.

כאילו מישהו מכוון אותו, הוא זרק על פניה משהו מהכיס.

או, נכון, הפצצת עשן.

היא השתעלה בכבדות וכשלה לאחור.

פוקס הסתכל עליה לכמה זמן בעיניין, ואז נזכר בדגל, ופתח בריצה.

מחשבות התרוצצו בראשו.

היא השומרת של הקבוצה על הדגל?.

נקווה שכן, כי זה אומר שהוא עבר את כל האנשים.

שחור השיער התנגש במשהו, ונפל לאחור על הישבן.

נערה נוספת עמדה שם.

נו באמת, למה בנות? זה רק הופך את כל הפדיחות שלו ליותר נוראות, מקסימום להפסיד לבן, אבל לבת? לא משנה כמה חזקה היא, זה תמיד משפיל שאומרים שבת ניצחה אותך.

כאילו, לא שבנות לא יכולות להיות לוחמות מדהימות, אבל בהתחשב העובדה שההבדלי כוחות הם בפער ענקי, זה טיפה משפיל.

היא הרימה את חרבה וזינקה עליו.

פוקס זינק לעברה בחזרה מתוך אינסטינקט אידיוטי, ונתן לה אגרוף חזק ומכוון לבטן.

היא אועפה לאחור, מתכווצת בכאב.

שחור השיער הסתכל עליה בבהלה ולפני שהספיק לגשת אליה ולבדוק שהיא בסדר, קבוצה של נערים נכנסה פנימה.

היא כנראה הפעילה אזעקה שקטה או משהו כזה.

הקבוצה של הנערים זינקה עליו בשאגות כמו פרות על הקש שלהן, ופוקס עמד שם, מבוהל.

הוא בלע רוק ומיהר לתפוס בידו של אחד הנערים ולהתחיל להסתובב במקום, חובט בכל שאר הקבוצה עם הנער המסכן.

הוא הסתכל על חמש הנערים שנפגעו בבעתה.

הוא באמת פגע כרגע במישהו?.

הבחור נתקף כאב ראש חלש.

'.Følg signalet, sønn, mor er stolt av deg.'

הקול ליחשש בראשו.

'לך בעקבות האות, בן, אמא גאה בך.'

הוא הרים את ראשו, וראה משהו מטושטש לבן מרחף במצודה.

פוקס לא שאל שאלות ופתח בריצה אחרי הדבר הבלתי מזוהה, מקווה שהקבוצה השניה של הנערים לא תצליח לעקוב אחריו.

"לאן?" הוא התנשף בכבדות, קולט שהדבר הלבן נעצר.

הוא מיצמץ בהפתעה.

הדגל עמד מולו.

פוקס חטף במהירות את הדגל, ופתח בריצה מהירה.

הוא קפץ כמו משוגע בין מדרגות, מדלג על רובן, נחוש לא לאכזב את הקבוצה שלו.

שחור השיער כמעט הגיע לקו.

אם הוא יעבור אותו, הם מנצחים.

משהו דחף אותו בחוזקה מהגב והפיל אותו לריצפה.

פוקס הסתובב במהירות על גבו, רואה בחור גדול מצמיד אותו לקרקע, בזמן שחבריו עוזרים לו למחוץ את ה'שועל' המסכן.

אחד הבחורים תקע בו פיגיון.

השועל המטושטש פלט צעקה חזקה, עצם את עינייו, ונתן אגרופים לא מכוונים בכלל.

בבת אחת הוא הרגיש קל, כאילו כבר לא מוחצים אותו.

הוא פקח את עינייו במעט חשש.

פוקס התרומם, מופתע לראות שבאמת כבר אין אף אחד מעליו.

הוא חיפש במבטו את הדגל, לא מוכן להפסיד.

רגע.

התקיעת שופר של הניצחון הייתה כבר.

אלא אם כן, הוא דמיין אותה בגלל הכאב החד של הפיגיון?.

לא.

הוא באמת שמע אותה.

הדבר הלבן שהורה לו את הדרך, שמסתבר שהיה בכלל יונה, החזיק את הדגל, בעבר השני של הקו.

פוקס המופתע הסתכל מסביב, קולט שכולם בוהים בו.

הוא הסתכל על עצמו במבוכה מההשתקפות של האגם.

שערו השחור שתמיד היה מבולגן היה מסודר להפליא, וזהר בברק כאילו שנחפף מאות פעמים.

עינייו הסגולות זהרו בגוון בהיר מתמיד.

הוא היה לבוש בטוגה לבנה שהגיעה עד ברכיו, וחשפה את השרירים שלו, שהוא נהג להסתיר ממבוכה.

על רגליו היו סנדלי קשירה גבוהים.

הוא בחן את פניו בפליאה משולבת במבוכה.

בפעם האחרונה שבדק, פוקס התגלח בבוקר, למה יש לו זיפים על הלחיים?.

פניו המסורטטות נראות יפות מתמיד, והחיוך הנבוך שלו כאילו זרח.

הוא הסתובב במבוכה אל המחנה, קולט את הסמל שמעליו.

יונה.

יופי, פשוט יופי.

"לא יפה מצידכם, קנאים, הרגע הכירו בו, לפחות תימחאו כפיים." קול יפיפיה נשמע ברקע.

ונוס עמדה שם בחיוך רחב, לבושה בתלבושת רומית מסורתית, בוחנת את פוקס מבט גאה.

"נו, כפיים אמרתי." היא צחקה, והרומאים מיהרו לעשות כדברה.

"ויהיה נדיב מצידכם לכרוע ברך." האלה אמרה בקלילות, מעבירה את ידה העדינה בשערה השופע.

הרומאים ניסו לא לרטון ועשו כדברה, בעוד פוקס נראה כאילו הוא רוצה להיקבר מתחת לאדמה.

"ברכותי, בני." האלה חייכה אליו, פותחת את ידה לחיבוק "נראה שיש לנו הרבה במה להעדכן אותך."

-------------

נראה שהאלה לא נטרה לו על זה שלא חיבק אותה, והציצה לכיוון סרינה "או, אני רואה שאחותך החורגת פה, בואי סרינה."

סרינה המופתעת הלכה לעברה באיטיות, כששתי מילים מהדהדות בראשה.

אחותך החורגת.

זה אומר שהוא לא ישמור עליה כמו פעם? שהם צריכים לריב כל הזמן ולשנוא אחד את השני? בבקשה שלא, פוקס הוא האח האהוב עליה, גם אם היחיד.

לפני סרינה הספיקה לצייץ, האלה משכה אותה ואת פוקס לחיבוק.

"אין לכם כמה התגעגעתי אליכם, ילדים." קולה החם נשמע נרגש, ופוקס תהה אם לא אכפת לה שמחנה שלם מסתכל עליו ומאזין בחוסר טאקט.

"למה שתתגעגעי אלי? את בכלל לא אמא שלי." סרינה שאלה בסקרנות, מציצה אל פניה של האלה היפה, בכלל לא מופתעת שפוקס הוא בנה של אל היופי הרומית.

ונוס צחקה "אולי לא ביליוגית, אבל לעולם איהיה אמך, סרינה, גם אם לא תרצי, ואני בטוחה שלא תרצי." היא ליטפה בעדינות את שערה הגלי הארוך של סרינה.

כל כך הרבה דברים נראו לו מוזרים.

הוא הספיק לשמוע דברים על אפרודיטה, והיא לא הייתה אדם נחמד במיוחד.

למה שהיא תיהיה כל כך נרגשת לפגוש אותם, ולמה היא עושה רושם של באמת אמא דואגת?.

פוקס חנק את הרצון לבכות, ונוס נתנה תחושה שהיא תיהיה שם בשבילו תמיד, ושהוא יכול לסמוך עליה, בהכל.

"או, אופס." קולה של האלה נשמע פתאם נורא מבוהל "נראה לי שכדי שתקחו אותו, חצויים ובני אדם זה דבר כל כך רגיש..."

הקול היה מעורפל בראשו, והעולם הטשטש בראשו של פוקס, כשהכאב בצד הבטן מהפיגיון חזר בגדול.

"תקחו אותו למרפאה!." הוא שמע צעקה והוא צלל אל תכונות איבוד ההכרה.

------- (אה! ראית מה זה? טאי? SIRIUSkyDMC ? השתמשתי בביטוי שלך ['צלל אל תכונות איבוד ההכרה...]! קרדיט לטאי!)

משהו מעצבן דיגדג את השועל באפו, והוא פקח את עינייו באיטיות, נאנח.

הוא היה במרפאה.

עינייו נפערו לרווחה.

"סרינה!." הוא קפץ מהמיטה, רק כדי לקרוס על הריצפה בחבטה רועשת.

"תרגע, בן אפרודיטה, אחותך בחדר המתנה." קול אדיש נשמע ברקע.

פוקס הרים באיטיות את ראשו מהריצפה.

נערה כהת עור עמדה שם בידיים שלובות, מסתכלת עליו במבט אדיש.

"אתה מזיל ריר כשאתה ישן."

--------------

הייי

קרדיט לבמבי (שעזבה את הוואטפד לצערי 🥺😭) על הדמות

ביייי