23
היי.
התגעגעתם? (:
אני יודעת, גם אני לא מאמינה שאני פה.
החלטתי לעלות פרק אחד מהפרקים שהיו לי מוכנים ולא העלתי...
תהנו, זו כנראה תיהיה הפעם האחרונה שאני מעלה פה פרק....
------------------
פרק 23: ימין שמאל
כל הסיור אקנס נשארה בתוך הטווח של העשר מטר מסרינה.
משהו פה כל כך מוזר.
היא לא חשבה שהילדה הקטנה מרושעת בתחפושת, ממש לא! פשוט... משהו פה מסריח.
הילדה, היא נתנה תחושה ממש מוזרה, ונראה שרק הסירנה שמה לב לזה.
אבל היה לה קשה לבדוק את זה עם דקוטה העליז לידה, שכל הזמן שאל אותה שאלות, עם רצון טוב לעזור.
אקנס פלטה ציחקוק, בחיים לא ימאס לו לנסות לעזור לה, אה? גם כשהיא לא צריכה את העזרה.
במקרה אחר היא הייתה נעלבת ואולי גם מתעצבנת שאולי הוא חושב שהיא נכה בגלל העיוורון שלה, אבל דקוטה תמים ורגיש מכדי לחשוב על זה, וגם אם היא לא הייתה עיוורת הוא היה מנסה כל הזמן לעזור לה.
"איפה סרינה?" הם שמעו פתאם קול לחוץ צועק.
החבורה הסתובבה בסקרנות "פוקסיייי" סרינה שאגה וקפצה על אחיה הגדול שחייך במבוכה וחיבק אותה בחוזקה.
"זה פעם אחרונה שאת נעלמת לי בלי להודיע." הוא כאילו קבע, אבל טון קולו נשמע יותר מתחנן.
"אוקיי" סרינה ציחקקה, אבל בברור לא התכוונה לזה.
"מי אתה?" פרנק חייך אל הבחור שנראה גדול ממנו "אני פוקס, אח של סרינה." הוא אמר במבוכה, חש לא בנוח עם כל העיניים שעליו.
"זה באמת השם שלך?" ריינה הרימה את שתי גבותיה בסקרנות, ופוקס הינהן במבוכה קלה, אבל היא זיהתה שהוא לא לגמרי שלם עם התשובה שלו "ככה כולם קוראים לי." הוא כנה לחלוטין עם המשפט הזה.
"אז, אתה חצוי, נכון?" אווה כבר הצליחה לשאוב מידע מסרינה, ושחור השיער הינהן בחוסר נוחות.
וואיי, אוקיי, אני חייבת לומר משהו, הייתה לי מורה לאנגלית שנה שעברה, שהייתי מציירת אצלה בשיעורים את פוקס באופן קבוע, והיא הייתה כועסת עלי ואומרת שהיא 'לא מרשה לצייר שחורי שיער בשיעור'.
אז מאז אני מציירת בשיעור שלה את זנגו.
אוקיי, אוקיי, אני חוזרת לעלילה.
"אז, בטוח שאתה חצוי יווני?" ריינה שאלה, בוחנת את הבחור.
הוא נראה כמו אחד שיהפוך בקלות לחייל מצטיין.
"למען האמת, לא" הוא הודה "עוד לא הכירו בי."
ריינה עיקלה את שפתייה לחיוך מרוצה "יש לנו היום משחק מלחמה, אתה ואחותך מוזמנים להיצטרף, כחלק מהקרהוטה החמישית."
היא הסתלקה במהירות, מושכת אחריה את אווה הסקרנית.
פרנק חייך חיוך קטן "נחמד שהיא מחליטה בשם שנינו כאילו אני כבר לא הפראיטור."
"אתה הפריאטור?!" פוקס פער את עינייו בהפתעה "סליחה אדוני." הוא זז מעט במבוכה מסורבלת, לא בטוח מה הוא אמור לעשות.
פרנק צחק בחיוך בעוד הייזל, אקנס, דקוטה וסרינה צחקו והסתכלו עליהם בסקרנות.
"אין צורך לקרוא לי אדוני, אם כבר להפך, אתה נראה גדול ממני." פרנק חייך אליו חיוך קטן "והשותפה שלי לניהול, או איך שתרצה לקרוא לזה, זאת ריינה." הוא הצביע על בת בלונה המתרחקת.
פוקס הינהן נמרצות, לחוץ ונבוך.
"אבל היא צודקת" פרנק טפח על כתפו "כדאי לך להצטרף, זה כיף ויכול להיות שבעקבות המשחק מלחמה יכירו בך, ככה זה היה איתי."
שחור השיער נראה מלא תקווה "אני אשתתף, אבל אני גרוע בלחימה" הוא מילמל "ואין לי כלי נשק."
"את זה אפשר לסדר." הייזל התערבה בחיוך "וגם אחותך יכולה לקחת כלי נשק."
עינייה של סרינה נצצו כאילו הן מול כדור דיסקו.
"בואו אחרי בבקשה." בת פלוטו חייכה, הולכת לכיון הנשקייה, וזוג האחים אחריה, נפרדים בניפנוף מהשאר.
-----------
"תכירו, זה אוגוסט." הייזל הצביעה על הילדון שהסתכל עליהם מלמעלה בעיניים פעורות.
"שלום" הוא אמר, מנסה שיראו אותו מאחורי ערמות הנשק המבולגן.
"שלום אוגוסט!" סרינה התלהבה, מגישה את ידה ללחיצה, ואוגוסט לחץ את ידה ברצינות גמורה, שמאוד מוזרה לילד בן חמש.
"שלום אוגוסט, אני פוקס, וזאת סרינה" פוקס לחץ את ידו של הילדון בחיוך נחמד, כאילו הוא פוגש ידיד וותיק.
"אתם צריכים כלי נשק?" הילדון צייץ, מחכה להינהון של הייזל וממהר לקפוץ מהכיסא לריצפה ולרוץ לצד השני של השולחן.
אוגוסט עמד ובחן את שני האחים הסקרנים.
"את, לשם." הוא הצביע על סרינה, ואז על הפיגיונות, "אתה, לשם." הוא הצביע על פוקס, ולאחר מכן על שולחן מלא בחתיכות מתכת לא ברורות.
פוקס פסע באיטיות חשדנית לשולחן, בוחן את המתכות.
"אלה פצצות עשן" הוא מיצמץ, קולט שאלה בכלל לא מתכות.
הוא הסתובב אל אוגוסט בשאלה.
"אתה לא צריך כלי נשק, הגוף שלך מאוד חזק, ואתה גם לא תשתמש בכלי נשק, אתה לא נראה אדם שמסוגל אפילו לחשוב על להניף נשק על מישהו." פוקס נאלץ להודות בליבו שאוגוסט צודק לחלוטין.
איזה חצוי כישלון, חצויים צריכים להילחם על חייהם! לא לצרוח כשהם רואים דם...
"או! זה כזה מגניב!" סרינה צווחה, ופוקס הסתובב אליה בדאגה משולבת בבהלה.
היא החזיקה שתי פיגיונות, והיה לה נדן כפול על ירך שמאל.
"בום! בום!" היא זרקה את הפיגיונות למטרה, שהגיעו לקו הכי חיצוני, אבל לא נראה שזה הוריד מההתלהבות של סרינה.
הייזל מחאה כפיים, צוחקת.
פוקס חייך אל סרינה, אבל הרגיש את הלב שלו צונח בבושה.
אחות אפילו לא חצויה, והיא עוקפת אותו בקלות.
הוא סתם אידיוט עם תעודת חצוי, שהייתה אמורה להיות בכלל של אחותו.
הוא הכניס כמה פצצות עשן לכיסים בלי לומר מילה, מהנהן בתודה אל אוגוסט.
"קדימה" הייזל חייכה בעידוד "יש לנו חצי שעה עד למשחק מלחמה, ואתם צריכים להתלבש בשיריונות."
---------
פוקס בהה בריצפה בלחץ אטומי, שומע במעורפל את אחותו מקשקשת ליד הייזל, נרגשת מאוד מהקרב הצפוי.
הוא הולך להיות כישלון.
"היי, יהיה טוב" פרנק הניח את ידו על כתפו של שחור השיער, שקפץ בבהלה "אם זה מנחם אותך, לפני שהכירו בי, הייתי גרוע, ממש גרוע, והפעם הראשונה שניצחתי הייתה בזכות הייזל ופרסי, ואני בן מארס, אז תרגע, ותעשה כמיטב יכולתך." הוא חייך אליו.
אחרי כמה שניות פוקס הגיב בהינהון קטן, מתעסק עם השיריון שלו.
תקיעת שופר חזקה קטעה את השיחה שלהם.
המשחק מתחיל.
--------------------------
סרינה רצה לעבר המבצר של הקבוצה היריבה, בועטת בבטן לכל מי שניסה להתקרב, וצורחת בהתרגשות.
"אולי ננסה להגן על הדגל שלנו?" הציעה הייזל, רצה אחרי הילדה הקטנה ונלהבת, נחושה לשמור עליה, למרות שפוקס רצה לעשות את זה בעצמו, אבל היא ביקשה מפרנק שיהיה איתו.
האחים צריכים להיות קצת לבד, ללמוד לשרוד, למקרה שהשני יהיה במקום אחר.
"אוקיי" סרינה ענתה בעליזות, למרות שממש רצתה להסתער קדימה.
הייזל ידעה שסרינה בת תמותה, היא תיהיה ההפתעה של הקבוצה שלהם.
הכלי נשק של כולם הולכים לעבור דרכה, כי רק חצויים ומפלצות יכולים להיפצע הזהב קיסרי, או מארד שמיימי, שממנו רק בודדים השתמשו במחנה יופיטר.
השיריונות, גם זהב קיסרי, מה שאומר, הם יוכלו להרוס את השיריון, אבל אפילו לא לחתוך אותה.
במילים אחרות, הם יוכלו לפגוע בסרינה רק עם הידיים והרגליים, או אם יש להם כלי נשק ממתכות אחרות.
כן, הנשק הסודי שלהם מוצלח במיוחד.
------------
פוקס רץ בעקבות פרנק, אבוד לחלוטין.
"קדימה!" פרנק חייך אליו "אני יכול להפוך לחיה ואתה תטפס עלי, ואז יהיה יותר קל לנו להיכנס."
פוקס הניד בראשו "יותר מידי רעש... ישר כולם יבואו אלינו... אתה יכול להפוך לחיה, אבל אני אלך מסביב."
פרנק חייך בהערכה "רעיון טוב פוקס." הוא הסביר לו בקצרה איך להגיע למקום של הדגל, והפך במהירות לדוב, מסתער על חבורת בני מארס.
שחור השיער עמד שם, לבד.
בתקווה שלא יעשה לעצמו פדיחות.
--------
Bạn đang đọc truyện trên: AzTruyen.Top