20
פרק 20: הלא אנושיות
פוקס הסתכל לכיוןן הקול, וגילה את ג'ספר רץ לידו.
זה היה מוזר, מאוד.
"איפה בעלך?" סרינה שאלה בעליזות, מה שגרם לו להעיף מבט לכיון המלון "אם אני אלך אליו רק אסכן אותו יודע, הוא לא עשוי מהזבל שאני ואתם עשויים ממנו."
"אחותי לא עשויה מזבל!" פוקס כמעט צעק, ממשיך לרוץ, וג'ספר גילגל עיניים "לצערי, אתה צודק, אבל אתה ואני כן, והיא כבר מריחה כאילו היא כן."
פוקס היה מבולבל, אבל לא שאל שאלות, ממשיך לרוץ.
"לאן אתם רצים?" ג'ספר שאל, ממשיך לרוץ לידם עם הפרצוף החמוץ שלו.
"ליער, אחותי שכחה שם את הנעליים שלה" פוקס הרגיש מטופש כשאמר את זה.
"טוב, אז אתם משנים כיון, אלה אם כן אתם רוצים להאכל על ידי האמפוזיות" הוא אמר בבוז, מה שגרם לפוקס להרגיש יותר מבולבל.
"למה אתה אומר לנו לאן לברוח מהן אם אתה לא דואג לנו?" סרינה שאלה בסקרנות, מתעלמת מהצרחות האל-אנושיות שמאחוריהם.
"כי זה התפקיד שלי, טיפשה" הוא אמר בעצבים "בת אנוש מטופשת."
"גם אתה כזה" היא חרצה לו לשון, לא מנסה להבין למה התכוון.
"לא, אני לא" הוא אמר בעלבון "אני רק חצי!" "מה שתגיד" סרינה לעגה לו בחיוך רחב כאילו הם ממש לא במרדף.
"טוב, מה עושים איתן?" פוקס שאל, ממשיך לרוץ ומתעלם מהשמש היוקדת שהתחילה להפריע לו יחד עם המשקל של סרינה.
"נראה מה תוכל לעשות, ילד, אבל תזהר לא לשבור את הציפורן" ג'ספר גיחך, ופוקס הרים גבה, מבולבל.
"בוא נכנס בהם!" סרינה צרחה, משולהבת "את לא" ג'ספר ופוקס אמרו בו זמנית, כשפוקס מביט בה בדאגה, לעומת ג'ספר שדיבר בזילזול.
"למה?" היא עשתה פרצוף חמוץ.
"זה לא משנה!" ג'ספר איבד את הסבלנות "פשוט רוצו אחרי ולא נצטרך לעצור אותן."
פוקס הביט בג'ספר באי הבנה, מה, הן פשוט יעלמו?.
אבל הוא לא הוציא ציוץ, רץ אחרי מנהל המלון עם החליפה שדי נהרסה מהריצה.
הם שמעו את ריצתן של הנערות הלא אנושיות קרובה יותר ויותר, ובניגוד להיגיון, ג'ספר נראה יותר רגוע.
"אנחנו קרובים" הוא הודיע.
"אל המפלצות האלה? בהחלט" סרינה גיכחה, אבל ג'ספר התעלם ממנה, ממשיך לרוץ, וזרק את החליפה שלו הצידה, בברור מחליט שעדיף לחיות על פני האלפי דולרים שהחליפה הזאת עלתה.
"הנה!" הוא צעק, מושך את זוג האחים אחריו לגבעה.
משום מה, הוא הרגיש התנגדות.
כמובן, הנערה הבת התמותה.
"אני, ג'ספר גקסון מאשר לסרינה להיכנס למחנה החצויים" הוא צעק ביאוש, לא מוכן לתת להם למות.
לא לפני שהוא יכניס אותם למחנה, אחר כך שימותו כמה שבא להם.
"מה זה מחנה החצויים?" סרינה שאלה, נלהבת בעוד היא קופצת לריצפה ורצה יחד עם שניהם "ולמה רק לה היית צריך לאשר?" פוקס תבע לדעת "שאלות אחר כך, אידיוטים" ג'ספר נבח, נופל על הריצפה בהקלה.
כמה נערים ונערות באו אליהם בריצה "יש בעיה?" שאל בחור גדול שנראה קנדי, שאני ואתם יודעים ששמו פרנק.
"יש אמפוזיות בחוץ" ג'ספר ענה קצרות, מתנשף, ופרנק הינהן, ממהר להתקרב אל האחים.
"מה זה אמפוזיות?" סרינה שאלה מיד, נלהבת וסקרנית.
"איפה אנחנו? לאן האמפוזיות נעלמו? למה אחותי הייתה צריכה אישור להיכנס? מה התפקיד של ג'ספר הזה שהוא עזר לנו? ומי אתם?" פוקס תבע לדעת, חשדן ומרים סכין שהייתה על בריצפה באיום, לא מבטל את הרעיון שזאת כת מרושעת שהורגת אנשים תמימים או מנסה להפוך אותם לחלק מהם.
פרנק חייך "מה דעתכם שקודם כל נעזור לכם להירגע? ואז נוכל להסביר לכם הכל תוך כדי סיור במחנה" הוא הציע.
פוקס הינהן באיטיות, עדיין לא בוטח בהם.
נער גבוה ובלונדיני התקרב אליהם, הוא נראה רופא.
"אכפת לכם שאבדוק אותכם?" הוא שאל בחיוך נחמד, מתיישב לידם על הריצפה.
שחור השיער הינהן שוב.
וויל בדק בעדינות את האחים, מטפל בפצעים.
"הייתי צריך לתת לה אישור מעבר!" ג'ספר התפרץ.
"ו?" וויל הרים גבה, משועשע "בבקשה, אדון ג'קסון, שב בצד, אנחנו מודים לך על העזרה, אבל נתמודד מפה לבד."
ג'ספר תקע בו מבט עצבני "אני צריך שתגרשו את האמפוזיות, יש לי מלון לחזור אליו."
קבוצה של נערים ונערות מיהרו לכיוןן האמפוזיות, בכל זאת, הוא עוזר קבוע של המחנה.
אחרי שוויל סיים לבדוק אותם (וכמובן שהוא גם הציג את עצמו) התקרבה נערה שזופה.
"בואו, אני אערוך לכם סיור במחנה ואסביר הכל" פייפר אמרה בחביבות.
-----------
פוקס הסתכל על פייפר, המום.
"אלים?!" הוא שאל בזעזוע.
"אלים?!" סרינה ציווחה בהתרגשות.
"אלים" סיכמה פייפר בחיוך.
אוח, ציינתי שאני לא אוהבת את זה שפייפר נותנת הרבה פעמים הרגשה שהיא 'מיס פרפקט'?.
לגייסון הוא 'מיסטאר פרפקט'.
אוח, זה מעצבן.
כאילו, הם שני מהממים, ותמיד בעלי הרעיונות הטובים, תמיד אפשר לסמוך עליהם, כאילו, נו באמת!.
בכל מקרה, שלושתם ישבו ליד המדורה.
הערב כבר הספיק לרדת, והשמיים גרמו לסרינה לתהות אם הכוכבים הם קישוטים של שמלה של אלה כל שהיא.
"אז... מה אנחנו אמורים לעשות עם המידע הזה?" פוקס שאל לאחר שתיקה של חמש דקות, שבהן היה נדמה שכל המחנה יושב, דרוך להמשיך השיחה, חוץ מהנימפות באגם, שציחקקו והשפריצו מים אחת על השניה, כשהן מציצות לכיון פוקס הנבוך מידי פעם.
"אתם חצי אלים" פייפר הסבירה
"באמת?" סרינה התלהבה.
"טוב... לא בדיוק" פייפר מילמלה "חשבנו שגם את חצויה, אבל אדון ג'קסון אמר שהוא היה צריך לתת לך אישור, אז כנראה שאת בת תמותה" היא חייכה במבוכה אל הילדה הקטנה שנראתה כאילו יצא ממנה כל האוויר.
"את רוצה להגיד לי שאחד ההורים שלי אל?" פוקס החוויר מלחץ "אז אני וסרינה לא לגמרי אחים?."
פייפר הנידה בראשה באיטיות, מחייכת חיוך נחמד ומפעילה את הדיבור הקסמה שלה "אבל... יהיה טוב, אתם, שניכם, במשפחה חדשה עכשיו, המחנה נותן מחסה לכל חצוי, ואת תוכלי להישאר פה למרות שאת לא חצויה" היא חייכה אל סרינה "אפילו האורקל שלנו, שזאת סוג של נביאה, היא בת תמותה, זה לא אומר עלייך שום דבר רע."
סרינה חייכה חיוך רחב "ומי ההורה האלוהי של אח שלי?" היא שאלה, נרגשת "וזאת אמא או אבא?."
"לא יודעים" פייפר אמרה בחביבות "נראה מי יכיר בו."
סרינה הינהנה, נרגשת ומסתכלת על האש בריכוז, בעוד פוקס נראה קצת יותר רגוע בזכות הדיבור הקסמה, אבל עדיין לא סופית.
"אתה תעבור הכשרה" פייפר הבטיחה לו "יהיה לך ולאחותך טוב פה."
שחור השיער הינהן באיטיות "תודה, אני חייב לכם."
בת אפרודיטה צחקה "או לא, אתה לא חייב לנו כלום."
הוא הינהן, אבל עדיין נראה נחוש לעזור להם בחזרה "אני עיתונאי, אולי אוכל לדאוג למחוק כתבות על דברים שקשורים לחצויים?" הוא הציע, ופייפר טפחה על כתפו "זה יהיה נחמד אם תצליח, אבל לא צריך שתסכן את העבודה שלך בשביל זה."
הוא הינהן שוב, מסתכל על אחותו שקמה ופרצה בריצה מהירה.
"לאן?" הוא צעק אליה, קם גם הוא.
"יש שם סוסים עם כנפיים!" היא צווחה בחדווה.
-----
היייי
הפרק הבא יעלה ב335
ביייי
Bạn đang đọc truyện trên: AzTruyen.Top