פרק 2: החיים הם כמו אבטיח, שקטים מבחוץ, מלאים גרעינים מציקים מבפנים (סליחה, נמחק לי הפרק 😬😢 למזלי, הצלחתי לשחזר! אבל כל ההצבעות והתגובות נמחקו....)

אלון נאנח, ובלע רוק, המשפט הראשון שלו.

הוא היה לבוש בחליפה שהחמיאה לו, הוא נשען על הקיר, מנסה להירגע.

נשמעה בבת אחת דפיקה, המשפט מתחיל.

השופטת, בחורה בת בערך 23, לבוש שחור, עמדה שם בפנים רציניות.

"הנאשם, רייאן מקסון, בן 17, יתום משתי ההורים" השופטת אמרה במבט חסרת רגש, מסתכלת על הבחור הנמוך שמולה.

אלון זיהה אותו מהתמונות, הוא היה העורך דין של המאשים, משמע, הוא צריך לגרום לשופטת להאמין שהבחור הקטן שמולה אשם.

רייאן עמד שם, רגוע לחלוטין.

שיערו החום חולדה החלק עמד בבלורית מרשימה, עינייו האפורות ריפרפו בעייפות על כל האנשים בחדר.

השופטת כיחכחה בגרונה, מתחילה להקריא את האשמה "רייאן מקסון, נראה מסתובב ברחוב, בשעה חמש, פורץ לחנות האופנים, אתה מודה?" השופטת ישרה את מבטה לעבר הבחור שנראה כמו ילד בן 10.

הבחור ירק משהו, ואלון התאפק לא לפרוץ בצחוק.

זה קצת לא מנומס לירוק מסטיק על הדוכן של השופטת.

"אני לא מודה ולא מכחיש" הוא אומר בקול צייצני, שלא מתאים לפניו הרציניות למוות.

אלון נשך את שפתו התחתונה בכוח, כמעט מתפוצץ מצחוק, הוא בן 17 ועדיין לא ישתנה לו הקול...?

"אלון מילר, יש לך מה לומר?" השופטת פנתה אליו, והוא כיחכח בגרונו "כן... אהם... אני... אני בדקתי את העדים, אלו ששם"- הוא הצביע על הבחורה והבחור, שנראו אחים, ולעסו מסטיק ברוגע, מה נסגר לכולם עם מסטיק?- "הם אמרו שהם ראו בחור נמוך בשיער חום" הוא תירץ, מרחם על הבחור הקטן "ואם כל זה שעברתי יסודית, אין מצלמות ואין לעדים מספיק הוכחות, אבל בעלי החנות התעקש שאני ינסה, למרות שזה לא יעזור בכלום" השופטת לא בדקה כלום, וישרה אמרה שהנאשם זכאי.

רייאן התחיל צאת באיטיות מהדלת, אבל אלון תפס אותו בכוח "אתה בא איתי" אלון אמר בקלילות.

רייאן התחיל לקלל אותו "תעזוב אותי, מגעיל אחד, אני צריך ללכת למשהו! אני עסוק! די כבר!" קולו ילל ברחבי המסדרון של בית המשפט, ואלון מיהר למשוך אותו החוצה.

הוא נעמד מול רייאן, בידיים שלובות "אני הצלתי אותך, למרות שלא הייתי צריך, נראה לי מגיע לי משהו."

רייאן גיחך "תודה רבה, קרציה שהרס לי את כל התוכנית" והתחיל להתרחק, משאיר את אלון מבולבל "מה זאת אומרת, אתה רוצה להגיד שרצית להגיע לכלא? אתה גנבת כמעט את כל האופנים, היית נכנס לכלא, בנוסף לפשעים הקודמים שלך" אלון אמר בכעס.

רייאן צחק במרירות "זה מה שרציתי שיקרה, טמבל."

אלון הביט מבולבל בבחור הנמוך שהמשיך ללכת לכיוון מסוים, כאילו הוא מלך העולם, לא מתייחס בכלל אליו.

אלון חייך חיוך רחב, הוא אהב כאלה שלא מתחנפים אלייך, והבחור הזה בחלק לא מתחנף, הוא חסר נימוס, חצוף, ופושע.

הזוי, אבל כן, זה הסיגנון של אלון.....

לא שהוא ידע את זה לפני כן....

הוא התחיל ללכת בשקט לדירה שלו, משחק עם המפתחות.

הוא סובב את המפתח בחור באיטיות, עד שהדלת השמיעה קליק, והוא פתח אותה לרווחה.

הדלת נסגרה בטריקה, והוא קרס על הספה.

הוא נאנח, משעין את ראשו על הספה הרכה.

לאחר מכן, אלון קם בעייפות, מחליף את החליפה לבגדים נוחים, שלא מרגישים כאילו אתה לובש קרטון.

לבסוף הוא קרס על המיטה, לבוש בחולצת טריקו שחורה קצרה, ומכנסיים ארוכות נוחות.

הוא תוך שניה נרדם, מנסה להשלים את כל שעות השיינה שהוא ביזבז לחינם על הכנת טענות טובות למשפט.

---------------------

"בוקר טוב, עצלני" אלון שמע מעליו צחוק מתגלגל.

הוא פתח את עינייו בעייפות, מופתע לראות את חברו הטוב מעליו, וקפוץ עליו בחיבוק "מה קורה בן?" הוא שואל בעליזות, גורם לחברו לצחקק.

"בסדר, נו, איך היה?" עינייו של בן אתנה חייכו חיוך רחב.

אלון נאנח "לא עכשיו... אז, מה קרה שהחלטת להפתיע אותי?" בן נאנח גם הוא, מתחיל לספר את כל הסיפור.

"אה... אתה מבין... היה עוד מסע חיפושים... וגם אחותך הייתה בו.." הוא התחיל לגולל לאט לאט את כל הספר השני (מי היה מאמין שאני כבר בספר שלישי....).

אלון התאפק לא לצרוח בבהלה בכל רגע שאחד מהם נפגע, ובסוף הסיפור הוא פרץ בבכי וחיבק את בן.

"מ-מה הייתי עושה בלעדיך?" הוא מירר בבכי, מחבק את בן הנבוך "ככל הנראה עדיין לא עובר את הגנון..." בן מילמל.

"צודק" אלון מילמל "אני עדיין חייב לך על זה שנתת לי את המוצץ שלך כדי שהגננת לא תכעס עלי."

בן צחק "אז מה אתה חייב לי? מוצץ חדש?" אלון חייך "רעיון מעולה, אני אקפוץ לקנות."

בן גילגל עיניים "אז, מה קרה במשפט?" אלון נאנח, "סתם, בכוונה נתתי לצד שלי להפסיד כי נגדי היה בחור בן 17, אבל הוא היה נראה כמו ילד בן 10."

בן צחק "אני לא מאמין שנפלת בפח, קוראים לו רייאן מקסון, נכון? הוא פושע מוכר, כבר שנים שהוא בורח ככה מעונשים, הוא עובד על אנשים שהוא קטין או שהוא מתחנף, אומרים שהוא ממש טוב בזה."

אלון הניד בראשו "הוא לא היה שמח" בן חייך "זה חלק מהקטע, להראות כאילו לא אכפת לך.."

בן ארס נאנח, תוהה אם זה נכון.

בן נשען אחורה על הספה "תן לי נחש, בפעם הראשונה בחייך אתה מחבב מישהו" הוא אמר, משועשע.

אלון הסתובב במהירות "לא נכון!" הוא אמר בכעס "הוא סתם ילד מעצבן."

בן גיחך "תמיד חשבתי שמתאים לך להיות הומו."

אלון גילגל את עינייו בהתעלמות.

בן צחק, קופץ על חברו בחיבוק "פשוט תודה בזה" הוא הקניט אותו "אני חושב שזה ממש חמוד!."

אלון הסמיק כולו ולא אמר מילה.

בן התפוצץ מצחוק "אוי אוי אוי, אתה כל כך מ-" אלון קפץ עליו "עוד מילה אחת, ואני מזהיר אותך, אני לא חושב שכל מחנה החצויים יקבל כמוני את מקרה בנדה שחורה" הוא הזהיר אותו, ובן השתנק "אתה לא תעז" הוא אמר בכאילו דרמתיות.

אלון נאנח "אני לא מאמין! עכשיו גם לא אכפת לך שאני ישתמש בזה? אין לי כבר נשקים נגדך!."

בן חייך "תאלץ למצוא אחרים במקומם."

אלון רטן בשקט, "אני רעב" הוא הודיע, גורם לחברו לצחוק "באמת? זאת הדירה שלך ובכל זאת אתה שולח אותי לבשל לך?" אלון משך בכתפיו "אני מבשל נורא" בן צחק שוב "אני בהחלט לא מתווכח עם זה."

"טוב, אז, מה עושים?" שינה נושא אלון, מסתכל על חברו שמושך בכתפיו.

"אולי מדברים על הקראש שלך" בן אמר בחיוך רחב, אלון גילגל עיניים "הוא לא הקראש שלי!"

בן גיחך "כן, אתה זוכר כמה אתה היית צוחק עלי כשהיה לי קראש על בנות? אז הגיעה שעת הנקמה."

אלון גילגל את עינייו שוב.

"אלון, אני מצטער... אבל אני צריך ללכת" בן אמר בעצב, גורם לאלון לקפוץ "למה?" הוא הסתכל בסקרנות.

בן נע באי נוחיות "סתם.... אני... סתם..."

אלון כיווץ את עינייו "נו..."

בן נאנח "יש לי דייט"

"אוי, ואתם תתנשקו?" אלון עיפעף בעפעפיו.

אלון פרץ בצחוק מתגלגל, גורם לבן לרטון "אתה פשוט תינוק."

"נו, מי?" אלון דחק בו, בן נאנח "אבל אתה לא צוחק" הוא מאר באומללות.

אלון התקרב, זה כבר ניהיה ממש מעניין.

"דרו" בן קבר את עצמו מתחת לשמיכה שהיה זרוקה על הריצפה, מסתתר מהצחוק המתגלגל של אלון.

-----------------------------

היייייייי

קרדיט ל mitass234 על הרעיון שאלון יהיה הומו 😂

ביייייייי