פרק 17: משחק כדורגל זה לא משחק של בנות

אלון הינהן בחיוך לזוג האחים, ניחוש שלו, הבחור היה בגילו, שמונה עשרה, אולי תשעה עשרה....

האח הגדול הלך אחרי אחותו, סרינה, בשקט.

"אני אלון, וזה ריאן" אלון אמר בחיוך, וריאן הינהן בשקט, כאילו מאשר שדבריו של אלון נכונים.

"זה פוקס" סרינה קיפצצה במקום בהתלהבות "הוא אח שלי הגדול, אתם אחים? אתם לא נראים אחים, אתם זוג? זוג חברים? ידידים? שכנים? מכרים? אחד פה הוא הלקוח של השני?."

ריאן היה המום מהשטף מילים, בעוד אלון צחק "אנחנו סתם חברים."

פוקס הסתכל על המגרש בשקט, כאילו הוא מנסה לעמוד את השטח שלו.

"אמ... היי?" אלון ניגש אל האח הגדול, מנסה להיות נחמד.

"היי" פוקס מילמל, מעביר את מבטו אל אלון "אז משחקים או לא?."

ריאן העריך את הישירות של הבחור "כן, רק מי על מי?."

"כדי שזה יהיה הוגן, כדאי ששניכם תיהיו על סרינה, ואני אעמוד בצד ואפריע לה, כמו תמיד" היה אפשר להבין מטון קולו שהוא לא אוהב לשחק כדורגל.

"אתה לא חייב לשחק" אלון חייך, וסרינה צחקה "אח שלי אומנם שונא כדורגל, אבל הוא גם לחוץ לגבי 24/7, ובצדק, אז הוא יגיד לך שהוא נשאר להשגיח עלי" פוקס הינהן בשקט.

הם נעמדו בעמדות, והמשחק התחיל.

סרינה ואלון נאבקו על הכדור, בעוד פוקס וריאן ניסו בחוסר אונים להתקרב אל הכדור, ופחות מחמש מטר ממנו.

אחרי משחק ארוך ומתיש, הם התיישבו על הספסל, שותים כמו גמלים.

"אז, מאיפה אתם?" אלון שאל בחיוך "היינו עד גיל 10 שלי בלוס אנג'לס, ועד עכשיו ניו יורק" סרינה צעקה וקיפצצה כמו משוגעת.

ריאן הרים גבה לעבר הילדה האנרגטית, אבל רק גיחך בחיוך

"ואתם?" פוקס שאל בנימוס עייף "אני מקליפורניה, סן פרנסיסקו" ריאן ענה להפתעתו של אלון.

"אני מישראל" ענה אלון, וסרינה נחרה בבוז "שמעתי שאומנם זה באמת מדינה חזקה, אבל ברצינות, לא יכולתם להשקיע בשחקני כדורגל שלכם? אפילו למונדיאל לא הגעתם."

"ברור, כי המונדיאל הוא הדבר הכי חשוב בעולם" ריאן גילגל עיניים "אולי לא, אבל אתם יוצאים עצלנים וסתומים" סרינה ניסתה להתגרות, בברור נלהבת לאפשרות להרביץ לו מכות "אוקיי, די" פוקס מיהר לתפוס את סרינה ולתת לה מבט חמור.

אלון צחק "טוב, אז, בני כמה אתם?."

"שמונה עשרה" פוקס מילמל "אחד עשרה!" צרחה סרינה, מקפצת כאילו היא עומדת על טרמפולינה.

ריאן חייך וגיחך, הילדה הזאת בהחלט התחבבה עליו "אני בן שש עשרה, ואלון בן שמונה עשרה" הוא השיב.

"וואוו! אתם ממש גדולים ממני!" עינייה של סרינה נצצו "אתם האחים הגדולים שלי מע... כשיו!."

אלון צחק "אנחנו הסכמנו לזה?' הוא העיף בריאן מבט משועשע "יכול להיות שזה היה בתת מודע" ריאן גיחך "למרות שלא אכפת לי שתיהי אחותי הקטנה" הוא מיהר לומר לסרינה, כדי שלא תפגע, אבל לא נראה שהיא הקשיבה בכלל.

"עכשיו אז יש לי.... אמ... פוקס, גינקס, אלי, אמרה, סער, גספר, שינג, אלון וריאן!" היא צהלה "שזה... 1,2,3,4,5,6,7,8,9! זה תשע!."

אלון מיצמץ "רגע... את ספרת את המנהלים של המלון בתור אחים שלך?" הוא התחיל לצחוק וסרינה הינהנה בהתלהבות "שינג זרם איתי ומאוד התלהב, לעומת גספר שצעק עלי שאצא לו מהמלון אם לא באתי כדי להיות לקוחה."

ריאן הניד בראשו בחיוך, הילדה הזאת מוזרה, אבל יש משהו מגניב בזה.

או כמו באחד המשפטים האהובים עלי-שדרך אגב, אני המצאתי, כן כן, זה בסדר למחוא לי כפיים- 'מי כמונו יודע כמה פעמים מוזר ומגניב הולכים יד ביד'.

כן כן, אני יודעת, אתם על סף דמעות.

חזרה לסיפור!.

הילדה הנמוכה מאוד קפצה מרגל אל רגל ללא הפסקה, מתחילה לטפס על הגדר בשעמום, בעוד אחיה מוחא לעברה בקול ומנסה להוריד אןתה למטה.

"סרינה! את תפלי!" הוא המשיך למשוך את הילדה שנצמדה אל הגדר כמו קואלה אל עץ אקליפטוס "לא רוצה!" היא צווחה בהתרגשות "ראיתי שיש על הגדר עורב! אני צריכה להבריח אותו!."

אלון שאג מרוב צחוק, סרינה הייתה רצינית לחלוטין, אומנם עם חיוך גדול, אבל היא התנהגה כאילו זה תחביב נורמלי, להגיע לכל מקום רק כדי להעיף עורבים.

אני מבינה אותה, רק שאני מעדיפה להעיף חתולים... בסדר, כל אחד והתחביב שלו....

כן כן, אני שונאת חתולים, המיאו המתנשא שלהם וכל זה...

בכל מקרה! חזרה לסיפור... וואו, אני כל הזמן עוברת לדבר על נושאים אחרים...

אחרי חמש דקות שבהם סרינה צרחה ובעטה בפוקס בלי רחמים, הוא הצליח להוריד אותה מהגדר, והרים אותה בשק קמח.

בשניה הילדה הנמוכה מאוד מאוד התעודדה, והתחילה לקפץ לו על הגב "לדוד משה הייתה חווה" היא שרה בזיופים מכוונים ולא מכוונים "איה איה או."

"סרינה" אלוו קרא לה, והיא ירדה מפוקס בקפיצה, נעמדת מול אלון ומצידה "כן המפקד!" היא קראה בהתרגשות.

"תגידי, יצא לך לראות... דברים מוזרים?" הוא שאל אותה בלחישה, מחייך.

עינייה של סרינה נפערו, והיא הינהנה דחופות "כמו יצורים עם זנב במקום רגלים? או אנשים עם עין אחת במצח?."

אלון מיצמץ, הוא שאל אותה את זה סתם בשביל הצחוקים.

"כן" הוא אמר, ופרצופו הופך לרציני "איפה ראית כאלה?."

"בלוס אנגלס" היא אמרה בעליזות "אבל לא מזמן ראיתי גם פה."

אלון הינהן באיטיות, דואג.

היא חצויה, והשאלה אם גם האח, ואם הוא יודע על זה.

"אז משחקים בשוטרים וגנבים?" היא שאלה בהתרגשות "והמפלצות הן השוטרים?."

"בטח" אלון חייך אליה חיוך רך, דואג לילדה קצת "למה שלא תנסי ללמד את ריאן לשחק כדורגל?."

בזמן שסרינה צרחה על ריאן בהתלהבות איך לבעוט בכדור, אלון התיישב ליד פוקס.

"אתה יודע מי ההורים שלך?" הוא שאל ישירות, ופוקס, שלא נראה מתפלא, הניד בראשו.

"גם לא אחד?" אלון שאל בכיווץ גבות "ואתה מכיר את המיתולוגיה היוונית?."

"גם לא אחד, וכן, אני מכיר קצת, למדתי עליה קצת כשלמדתי בבית ספר" פוקס אמר כשהוא מסתכל על אחותו שהראתה לריאן איך לחטוף כדור ממישהו שרץ איתו.

אלון הינהן באיטיות, אז הוא לא יודע שהוא חצוי, או שהוא לא...

ואז הוא נזכר.

גרובר!.

או כל סאטיר אחר!.

"חכו פה" אלון אמר לאחרים והתרחק קצת כדי להוציא את הטלפון.

"מה קורה פחזנית? צריך שאכסח למישהו את הצורה?" אלון חייך לטלפון "לא, תודה המאמן, יש מצב אתה קופץ לכתובת שאני אמסור לך כדי לבדוק אם יש פה חצויים? יש לי חשד לגבי כמה."

אחרי דקה שהם דיברו, המאמן אמר שהוא בדרך ואלון חזר לאחרים.

"אז... למה אתם פה?" אלון שמע את ריאל שואל את פוקס, שהסתכל על אחותו קופצת על הכדור המסכן בניסיון לפנצר אותו "חופשה במימון העבודה שלי" הוא מילמל.

"במה אתה עובד?" אלון שאל בסקרנות, ופוקס נראה נבוך "אני עיתוני" "הוא צריך להיות דוגמן!" סרינה התערבה בצעקה "גם נתנו לו משרה ממש טובה, אבל הוא וויתר, כי הוא חננה!."

----
היי 😂

ביייי