שבועיים אחרי הרגשתי שפיט היה נינוח יותר איתי.
הוא לא ניסה להימנע מהחיבוקים שלי יותר, אלה נתן לי לחבק אותו בלי להגיד מילה.
לא היה לו אכפת גם כשנישקתי אותו.
הוא היה עכשיו פתוח יותר..
אהבתי את זה.
זה גרם לי להרגיש שאנחנו מתקדמים.

״אז אתם זוג עכשיו?״ רק עכשיו שמתי לב שמייקל התיישב מולנו.
הייתי עסוק בלהסתכל על פיט וללטף את השיער שלו.
הייתי שקוע כל כך במחשבות שלא שמתי לב.
פיט הסתכל עליי כמבקש עזרה.
חייכתי.
״כן, גם הבטחתי לו שעוד שנה מהיום הוא יהיה כבר בירח דבש איתי״ אני קורץ לפיט שמאדים ומשפיל מבט.
״פיט?״ מייקל נוגע בכתף שלו, גורם לו לפגוש במבטו.
מעצבן אותי עם המגע הזה.
״אתה בטוח? הוא.. הוא היה כל כך מרושע אליך..״ הוא בוחן את פיט באופן מעצבן.
״הוא נחמד אליי ואוהב אותי.
הוא גם התנצל על הכול ולמדנו להתגבר על זה כמו שני אנשים מבוגרים.
הוא טוב אליי״ הוא עונה לו בקול שקט, גורם לי לחייך ברכות.
אני מחבק אותו אליי והוא מחזיר לי חיבוק.
״אם זה מה שאתה רוצה, אני תמיד אתמוך בך״ הוא מחייך אליו.
פיט מהנהן בפרצוף חסר הבעה וחוזר ללמוד,
ואני מביט בו בבלבול לאור ההתנהגות שלו.
הוא תמיד היה מתנהג כל כך בנימוס למייקל, מה קרה?
״אתם מסתדרים?״ אני שואל את פיט בשקט.
״נראה שאתה כועס עליו״ אני מציין.
פיט נעצר ומרים מבט מופתע.
״איך אתה..שם לב לדברים כאלה?״ הוא שואל בבלבול.
״כי אכפת לי ממך״ אני עונה בכנות, מקבל בחזרה חיוך קטן ושובה לבבות.
אני מחזיר חיוך.
״הוא סתם אידיוט״ פיט מפתיע אותי.
״מה?״ אני מבולבל.

״בוא לא נדבר על זה עכשיו.. אולי יותר מאוחר?״

אני מהנהן, מביט בו בחיוך קטן כשהוא ממשיך לקרוא בספר הלימוד.
הוא מתרכז ומשקיע כמו תמיד- ואני משתדל לשבת בשקט ולתת לו את המרחב שהוא צריך עבור למידה.
אני מצייר ציורים על גבו עם אצבעי, שמח כשאני רואה את הגוף שלו נרפה ונכנע תחת המגע שלי.

אני נהנה רק מלהסתכל עליו.
אני לא יכול להפסיק.
הוא כל כך ממכר.