בדיוק הכנסתי של הפלאפון לכיס המעיל שלי ובאתי לקום כשפיט נכנס וטרק את הדלת אחריו,
הוא ניגש אליי,מפתיע אותי והתיישב מעליי, מנשק אותי.
בהתחלה נתתי לו, מחבק את המותניים שלו ומקרב אותם אליי,
מרגיש מסוחרר מהנשיקות שלו.
הוא הכניס יד מתחת לחולצה שלי ונהנתי מהיחס שהוא סוף סוף נותן לי.

עד שהבנתי שיש לו ריח שלך אלכוהול.

התנתקתי ממנו, דוחף אותו רק מעט.
״אתה שתוי, בוא לא נעשה את זה כשאתה ככה״ אני מנסה להוריד אותו מעליי כשהוא תופס את הכתפיים שלי ומטיח אותי על המיטה.
״אני לא עד כדי כך שתוי, שתיתי רק כוס בירה וצ׳ייסר, תרגע״ הוא רוכן ונותן לי נשיקה קטנה בפה,
מנסה לבדוק כנראה אם אני אתרחק.
הוא נותן לי עוד כמה נשיקות קטנות עד שהוא שוב מעמיק את הנשיקה,
מכניס את הלשון שלו לפה שלי ונותן לה ללטף את שלי.
אני מסובב אותנו ככה שהוא מתחתיי מיד אחרי שהלשון שלו נכנעת לשלי.
אני מתנתק ממנו ומושך אותו מאחוריי היריכיים שלו אליי,נכנס בין הרגליים שלו ומתחיל לנשק את הצוואר שלו.

אני מאמין שאתם יודעים לאן זה מתפתח.

הוא לא בתול, וזה מפריע לי.
אבל כשאני מבין שהוא יודע איך לזוז עם המותניים הצרות האלה שלו, אני מרגיש קצת פחות רע לגבי זה.
אני יכול להתוודות ולהגיד בכנות שזה הסקס הכי טוב שהיה לי.
ולשמוע אותו קורא בשם שלי אחרי זמן לא קצר שמלא בפנטזיות-
זה היה יותר טוב מהדימיון.
נגעתי בכול חלק שיכולתי, ליטפתי ונישקתי והשארתי היקים בכול פינה שיכלתי.
כל הצוואר, עצמות הבריח, הידיים, החזה והבטן, פנים היריכיים שלו- הן היו מסומנות בסימנים שלי.
שאני השארתי עליו.
הרגשתי גאה כשהסתכלתי עליו עוצם עיניים בהנאה,
לא הבנתי למה הוא החליט שזה יקרה ביננו ככה, לא הבנתי למה הוא שינה את דעתו-
אבל לא התכוונתי לגרום לו להתחרט-
התכוונתי לגרום לו להנות מכול רגע עד כדי כך שהוא אולי ירצה לחזור אליי.
ידעתי שהוא לא יהיה קל, יכול להיות שמחר כשנתעורר הוא יהיה שונה-
אבל רציתי לגרום לו להרגיש פתוח איתי לפחות קצת.
רציתי שהוא ירגיש טוב איתי.
שאיך שהוא זה ימחוק את כול מה שעשיתי לפני.
שזה יגרום לו לשכוח.
וכשנרדמו ביחד קצת אחרי, לא יכלתי שלא לפתח תקוות.

אבל,
החיים הם לא קלים.

ופיט אפילו יותר קשה כבן אדם.

כשהתעוררתי בוקר שאחרי, הוא לא היה לידי,
הבגדים שלו לא היו על הרצפה, ואחרי שבדקתי את הבית-
הבנתי שהוא ברח בזמן שישנתי כאילו הייתי סטוץ חד פעמי.
זה כאב.
אבל הבנתי אותו.
לא יכלתי להאשים אף אחד חוץ מאת עצמי.

————————————-

לא ראיתי אותו בלימודים בהפסקות, בשיעורים הוא תמיד נכנס באיחור וישב רחוק ממני וקרוב ליציאה, קם ולוקח את הדברים שלו לפני שיכלתי לדבר איתו.

אבל תפסתי אותו בלוקר שלו.
זה היה כל כך מתסכל שכשסוף סוף הצלחתי לצוד אותו אחזתי בזרוע שלו וסובבתי אותו אליי.
מצמיד אותו ללוקרים כשידי אוחזות בזרועותיו בכוח- אבל לא באופן מכאיב.
״למה אתה בורח?״ רציתי לדעת למה הוא לא יכול לקבל אותי, לנסות אותי- שישפיל אותי על כל מה שעשיתי לו, שיתנקם בי, שיגרום לי להיות באותן הסיטואציות כדי שנהיה שווים.
רק שיעשה מה שהוא.
הוא היה כל כך קר אליי.
״זה לא היה מה שרצית? חשבתי שסיימנו״ הוא הרים אליי גבה בזלזול.
הרגשתי כאילו נעצו לי סכין בחזה.
זה כאב.
״מה?״ הייתי מופתע, לא הבנתי מה הוא חשב כשהוא אמר דבר כזה.
״עזרתי לך עם הבילבול המיני..נכון? עכשיו אנחנו יכולים להמשיך בדרכים נפרדות?״ החיוך שהוא נתן לי נראה כביכול חמים ותמים.
אבל הוא היה קר.
״לא״ אמרתי בכעס, מפתיע אותו.
״אני אוהב אותך״ התוודתי שוב.
״ואם אתה חושב שאתה תשכב איתי ואז תעיף אותי קיבינימאט אתה טועה״ אני פגוע.
הוא באמת חשב עליי דברים כאלה נמוכים?
״אז מה אתה רוצה?״ הוא פולט גיחוך מזלזל.
״אותך״ אני מביט היישר לתוך עיניו, מפתיע אותו.
״זה לא משחק בישבילי, זה לא בילבול מיני או איזו בדיחה שאני מנסה לעשות על חשבונך.
אתה מי שאני רוצה להכיר לחברים ולהורים שלי. כבן הזוג שלי.
ואני לא מוכן שתזלזל ברגשות שלי כלפיך. כי הם אמיתיים ולקח לי הרבה זמן להבין אותם״ אני מנסה למתן את הכעס שלי, מנסה להתרכך.
ואז אני נאנח.
״תנסה אותי.. אני לא כזה נורא,פיט״ אני מבקש בטון יותר פגיע, פחות אסרטיבי כמו קודם.

הוא מביט בי בגבות מורמות, מופתע,
ואני משחרר את האחיזה בידיים שלו, שולח יד ללחי שלו ומלטף אותה עם האגודל שלי.
״זה יכול לעבוד אם תתן לי לאהוב אותך ולהוכיח את עצמי״ אני מבקש ברכות,מסתכל היישר לעיניו, מנסה לקרוא את התגובות שלו.. את העיניים המתוקות האלה..

אבל הוא קשה מידי.
הוא לא אדם שקל לקרוא או להבין.

״למה אני?״ הוא נראה פתאום מבולבל.
״כי אתה אתה, ואני אוהב אותך״ אני לא מסיט את המבט לרגע, חדור מטרה.
״תצא איתי״ אני מבקש.
״לא״ הוא מחזיר מיד, גורם לחזה שלי להתכווץ בכאב.
״למה?״ אני חושב שאני נראה שכואב לי.
״אתה לא הסטייל שלי״ הוא עונה ומסיט את מבטו משלי, משפיל מבט.
״למה?״ אני נואש לגרום לו להסביר לי מה אני יכול לעשות, מה הסיבות...
״אני צריך ללכת״ הוא מנסה ללכת אבל אני תופס בו.
״אתה תתן לי הסבר קודם״ אני אסרטיבי.
״כי אתה לא מייקל״ הוא נועץ בי מבט כנה.

אני יכול להבין את זה.

״אני יכול להיות יותר טוב ממנו״ אני קובע והוא פולט צחקוק סקפטי.
״האנטר.. בוא נפסיק עם זה..״ הוא נראה מבודר.
זה מעצבן אותי.
״לא״ אני אומר חד וחלק.
״תן לי הזדמנות.תצא איתי.
נתחיל לאט, אתה לא חייב לאהוב אותי.
אתה רק צריך לתת לי להתקרב אליך ולפתוח את הלב שלך.
אני אעשה את כל השאר״ אני מבקש.

הוא נראה כאילו הוא חושב אחרי שאני מסיים לדבר.
ואני מקווה שזה אומר שהצלחתי למשוך אותו אפילו קצת לכיווני.

הוא נאנח.

״אני לא אוהב ורדים. אני אוהב סחלבים, המשמעות שלהם יותר אהובה עלי והם פחות בנאליים״ הוא לא מסתכל עליי.

אני מחייך.

״נרשם לפעם הבאה״ אני תופס את הראש שלו ומניח נשיקה.
״אתה לא תתחרט״ אני מחייך אליו, מושך אותו אליי לחיבוק