״איפה החבר הכי טוב שלי ומה פאקינג עשית לו?״ מייקל תופס אותי מהטי שרט הלבנה שלי ומביט בי בכעס.
״אכפת לך?״ אני שואל באדישות.
״תירק את זה החוצה משאדי״ הוא מחזיר במהירות ובזעם.
״אתה יודע שהוא בכה בחודש האחרון כמעט כל יום? אתה יודע שהוא מצוברח ושקשה לו?
אתה חבר עד כדי כך טוב או שאתה מציג?
כי בזמן שאתה מזמזת את חברה שלך פה כשלקחתי אותו ולא נקפת אצבע כדי לבדוק איפה הוא-
אני אמרתי לו בדיוק מה שאני חושב״ אני מחייך אליו במרירות, מביט בפניו נעשות אפילו כועסות יותר.
״ומה זה?״ הוא קרוב ללהחטיף לי, זה די ברור.
נתתי לדממה לקחת מקום לכמה רגעים, בוחן את פניו בחיוך צדדי קטן.
״אמרתי לו שאני אוהב אותו״ אמרתי בקול, מוודה שכל התלמידים שנעמדו סביבנו שומעים טוב מספיק.
אנשים התחילו לדבר, אבל זה לא הזיז לי שום דבר.
רק רציתי שישמעו שהוא שלי עכשיו.
״תפסיק עם הבדיחות החולניות הא..״ מייקל לא מסיים את המשפט כי אני דוחף אותו ממני ותופס בצווארון שלו במקום.
״נראה לי שדיברת מספיק״ אני אומר ברוגע,
״עכשיו תקשיב לי טוב- כי הוא שלי, ואני לא משחק עם אף אחד משחקים כשזה נוגע למה שאני רוצה.
ואני רוצה את פיטר.
לא פחות ולא יותר.
אז אל תכניס את הטף שלך לעניינים שלי, כי אני לא אוותר עליו בגלל איום עלוב שתנסה להפעיל עליי״ אני משחרר אותו ונותן לו למעוד אחורה לרגע לפני שהוא מצליח לחזור לעמוד על שתי רגליים.
״במקום להטיף לי, תהיה חבר טוב ואל תגרום לו לבכות״ אני מדבר בשיא הרצינות, מסתובב ללכת כשאני רואה את פיט עומד מאחורי כמה אנשים בקהל כהסוואה- הסוואה שתעבוד על כל אחד חוץ ממני.

עיניי העגל במופתעות שלו ממיסות אותי ואני מתקדם אליו,מחליט לעורר פרובוקציה ומניח נשיקה על לחיו לכמה רגעים, מתיישר ומחייך אליו, ואז יוצא מהבניין, מרוצה.

האם הייתי מעדיף לקחת אותו איתי הביתה ולעשות בינג׳ של איזה סדרה בנטפליקס?
כן.
האם אני יכול לעשות דברים כאלה בשלב הזה?
לצערי לא.
אני אצטרך לחכות לו.
אני מוכן לחכות לו.

אני מוכן לעשות הכול בשבילו.