״מה?״ הוא גרם לי לרדוף אחריו שלושה ימים,
ועד שהוא ענה לי- התכוונתי לנצל את זה עד תום.
אחזתי בשורש כף היד שלו ומשכתי אותו אחרי הרחק ממייקל וחברה שלו שעמדו עם הגב אליו.
הוא בהה ביד של מייקל תופסת בעדינות את של הבחורה ואוחזת בה בחום.
הלב שלו נשבר מול העיניים שלי עם כל נגיעה בינהם-
ולא התכוונתי לתת לו להמשיך ככה עוד הרבה זמן.
כשהוא התנגד וניסה למשוך את עצמו ממני, אפילו לא הגבתי.
מצאתי כיתה קטנה וריקה ודחפתי אותו לתוכה,
טורק את הדלת אחרי ומצמיד אותו לקיר ממש ליד הדלת-
ככה שאם מי שהוא יבוא, אני אוכל לראות.
״מה עכשיו?״ הוא ניסה עדין לשחרר את ידו משלי.

הרפתי, נשאר קרוב אליו,
חייכתי את החיוך הכי מסנוור שהיה לי והרמתי יד אל ראשו, מבריש את שיערו מעיניו.
״אהבת את הפרחים?״ ניסיתי לשדר לו את החום שהרגשתי כשהייתי לידו, ניסיתי לגרום לו להבין שאני לא הבריון שהוא חשב שאני.
״מה?״ הוא נראה כאילו נחרד, וזה גרם לי לכאב בחזה.
הייתי אפשרות כזאת גרועה?
״אני..״ לא ידעתי מה להגיד, איך לומר את זה בלי לגרום לו לרצות לברוח?
״יש לי רגשות כלפיך,
ואני יודע שאתה לא תאמין ותחשוב שאני עושה איזה שהיא בדיחה לא מצחיקה על חשבונך.. אבל אני באמת ובכנות מתוודה שאתה מוצא חן בעיניי״ אני מביט ישירות לעיניו, משתדל לא להראות כמה מתוח אני.
״הצקתי לך עד עכשיו כדי ׳למשוך לך בצמות׳ ,
היית קר אליי כשהייתי נחמד בהתחלה וכל מה שרציתי זה את היחס שלך״ אני מוסיף להתוודות, מביט בפרצוף המבולבל שלו.
״ואני יודע שאתה מאוהב במייקל,
אבל, אני אשמח אם תנסה להסתכל עליי במקומו״ אני משפיל מבט, מרגיש בפעם הראשונה בחיי- חסר ביטחון.

אנחנו עומדים בשקט ביחד והוא לא מדבר, אז אני מרים אליו מבט ורואה שהוא בוהה ברצפה.
״אני עייף מהבדיחות שלך״ הוא יורק, מנסה לברוח ממני שוב, אבל אני מושך אותו אליי לחיבוק במקום ומנשק את ראשו.
״עברת ימים לא קלים.
ראיתי אותך בוכה הרבה בימים האחרונים וזה גורם לי לרצות לבכות בעצמי.
בפעם הבאה, בוא אליי, אני אמחק לך את הדמעות״ אני מהדק את החיבוק סביב הגוף שלו, מרגיש את גופו מתאבן למשמע המילים שלי.
״אני באמת רוצה שתראה אותי במקומו, אני רק רוצה שתפסיק לבכות״ אני מנסה לשדר לו כמה שיותר חום ואהבה.

מתי שהוא הגוף שלו נרפה.

הוא אמנם לא מחזיר לי חיבוק- אבל נראה שהוא מרגיש קצת יותר בנוח.

״אני צריך ללכת״ הוא ניסה שוב לצאת מהאחיזה שלי, אבל הקול שלו היה נשמע אחרת.. מה שהוא שגרם לי לפתח תקווה.
״אתה בטוח? אני אשמח להישאר ככה עוד קצת״ אני מנסה רק קצת למרוח את החיבוק הזה כמה שאפשר.

הוא מכחכח בגרונו,
״ אני צריך ללכת״ הוא חוזר בשנית ואני מתרחק, מבין מהר שהוא מתחמק מהמבט שלי.
״אין לי בעיה שתלך,פיטר״ אני לוחש בחיוך קטן.
״רק תזכור שאני פה, שאתה תמיד יכול לבוא אליי..״ הוא לא הסתכל עליי, אז העזתי.
״ושאני אוהב אותך״ אמרתי בטון הכי כנה שלי.
גורם לו לקפוא ולהסתכל עלי בהלם.

״אל תחשוב על לברוח ממני, אני אהיה בסביבה שלך עד שתתרגל אליי״ אני מניח נשיקה על מצחו ומלטף את ראשו בפעם האחרונה לפני שאני יוצא מהכיתה,
משאיר אותו לבד כדי שיוכל לעכל את מה שקרה,
מחוייך מאוזן לאוזן.