״מה אתה מצייר?״ התיישבתי ליד פיט בחוג הציור שלו, אחרי שהברזתי מאימון.
״ציור״ הוא ענה באדישות , לא מסתכל עליי כשהוא ממשיך לעבור על קווים עם מכחול דק.
נאנחתי, יושב לידו לזמן מה ובוהה בידיים העדינות והמדוייקות שלו מחזיקות המכחול וממשיכות לצייר בחריצות.
השקט הזה, הזמן הקצר הזה שבוא לא הפעלתי כוח והוא לא אמר מה שהוא שהכאיב לאגו שלי-
זה היה נחמד.

״למה אתה פה?״ פיט התחיל איתי שיח בפעם הראשונה בחיים שלי,
וזה היה מטומטם, אבל הלב שלי החסיר פעימה בהתרגשות מהסיטואציה הלא צפויה.
״רציתי להסתכל עליך מצייר״ אני עונה בכנות, מבין כמה שניות מאוחר מידי שהוא עצר לנעוץ בי מבט שואל.
הרמתי את עיניי לשלו ונתתי לו את החיוך הכי מתוק שלי, אבל הוא גלגל עיניים בתגובה וחזר לציור.
״ אל תתיישב לידי ככה, אנשים יחשבו שאנחנו חברים ״ הוא מבקש בקור שמכאיב לי.
״זה יהיה כזה נורא?״ אני מרים אליו גבה במעט כעס.
״כן, אני לא רוצה שיחשבו שאני חבר של בריון״ הקול הקר, האדיש, המונוטוני הזה..
הוא מטריף אותי ומכאיב לי.
ואני פועל בלי לחשוב ולוקח את הקאנבס שלו.
״תודה על הציור פיטר״ אני משאיר אותו בהלם ובורח עם הקאנבס.

הוא שונא שאני קורא לו פיטר.
בגלל שבפיטר אני מתכוון לפיטר פן- שהוא גם ילדון נמוך וקטן עם לחיים שמנמנות כמעט כמוהו.
הוא הפיטר שלי..
אבל הוא לא אוהב את זה.

אני נאנח, מביט בציור הלא גמור של ורד נובל שקטעתי אותו מלצייר.
ולמרות שזה קצת חולני.. אני מחייך לציור, יודע שאתלה את זה בחדר שלי בגאווה ואביט בזה כל בוקר ולילה בשביל שיהיו בי אנרגיות טובות.
אנרגיות שהוא נותן לי.

——————————-

״זה לא גרוע כמו הפעם ההיא שהטחת אותו ללוקרים- אז באמת חשבתי ששברת לו מה שהוא..״ מאט מנסה לראות איך לתקן את הפישול שלי.
״אולי כדאי שתבוא למסיבה של מייקל״ הוא מחייך ואני מביט בו במבט קר.
״למה שאני אלך לבית של המזדיין הזה?״ אני מתעצבן רק מלשמוע את השם שלו.
״כי פיט יהיה שם, אתה תוכל להסיח את דעתו, תמשוך אותו למשחקי חברה, תנסה ליצור שיחה, תנסה להתגאות בו ולהראות לו את הצד הכיפי שלך..״ הוא מסביר בחיוך.
״זה לא יעבוד״ אני נאנח.
״זה כן,
רק תנסה לא לאבד קור רוח כמו אדיוט ואולי יצא מזה מה שהוא טוב״ הוא נאנח, מביא בי בתהיה.
״למה אתה כל כך קצר רוח איתו?״ הוא מוסיף ושואל.
״כי הוא תמיד אומר לי דברים שכואבים ובלי לשים לב, אני מתנהג כמו ילד קטן ומנסה להחזיר לו.
אני אדיוט.. אני יודע,
אבל אני לא מצליח להבין איך להגיע אליו וזה מטריף לי את השכל.
אני כל כך מנסה להיות טוב אליו..
התיישבתי לידו בלי להפריע- רק הסתכלתי עליו מצייר..
ומה קיבלתי בתמורה?
׳אני לא רוצה שיחשבו שאני חבר של בריון׳״ אני רוצה לבכות מרוב תסכול.
פאק.
״אבל הוא צודק.. רק פעם אחת שבא אתה מתוק אליו לא תשכנע אותו מיד שאתה אוהב אותו פתאום...תהיה מציאותי האנט.. הוא לא סומך על הרבה אנשים.. למה שיסמוך פתאום על אדם שמתנקל לו כבר חודש וחצי?
זה לא קורה בשום סיפור, באף מקום.
זה פשוט לא ככה.
אם אתה רוצה אותו אתה חייב לעבוד על עצמך.
על סבלנות וקצת יותר פלרטטנות ופחות אגרסיביות.
זה לא מספיק לאהוב אותו אם אתה לא מבין אותו״ מאט באמת היה החבר הכי טוב בעולם.
פאקינג מזדיין.
תמיד כל כך צודק.
״איך להתחיל? תעזור לי.
אני אעשה כל דבר כדי לגרום לו להסתכל עליי״ אני יודע שאני נשמע נואש..
אבל זה נכון..
אז אין לי דרך לברוח מזה לצערי..