להיות ישראלי זה הסיפור הבא:

המורה שלי לאנגלית יצא לשליחות בחו"ל כשעוד היה רק ערוץ אחד בטלוויזיה (ואנשים גרו במערות ונלחמו בדינוזאורים והיו שירים טובים בעברית, כן). כך או כך, הוא מספר ששבוע לפני שהוא והמשפחה שלו יצאו, הייתה פרסומת בטלוויזיה: ילד נוסע באופניים על הכביש, מכונית פוגעת בו והוא נופל, ואז כתב מודגש: אל תגעו בילד עד שהצוותים הרפואיים מגיעים!!! אתם עלולים לגרום נזק! 

היינו הפרסומת הייתה בגלל שהאנשים רצים לעזור ולא בטוח שהם יודעים מה בדיוק עושים והכל. עד כאן הגיוני. ואז הם טסו לחו"ל, נכנסו לבית המלון והדליקו את הטלוויזיה, והדבר הראשון שהם רואים, זו פרסומת: ילד נוסע באופניים על הכביש, מכונית פוגעת בו והוא נופל, ואז כתב מודגש: תעשו משהו! יש פה ילד שנפל! תתקשרו למוקד חירום או משהו כזה, אל תתעלמו!

קיצר, הבנתם? ישראלים זה עם של אחווה הדדית ואכפתיות (ועוד כל מיני תכונות). אנחנו פשוט מדהימים. והקטע המגניב הוא שזה לא נראה לנו מוזר. המדהימות שלנו היא חלק ממנו, וכל השאר הם החריגים. קיצר, מי שקורא את זה, נולדתם לעם הנכון.