נ.ק פרסי:
יש מצב שבטעות פוצצתי את הצינור בחדר שלנו, ושל כול הקומה (זאת לא אשמתי שהמים היו קרים זה הם!) כול החדרים הוצפו, אז העבירו אותנו לקומה שבה אנבת׳ נמצאת, אני וניקו בחדר שלידה ואמה איתה בחדר.
אחרי שהעברנו את כול הדברים לחדר החדש שלנו, השעה היתה מאוחרת והינו צריכים ללכת לישון.
                                   *****
אני קם באמצה הלילה ושומע צעקות מהחדר ליד, שיט, זה החדר של אנבת׳, אני יצאתי מהמיטה בריצה, ניקו לא היה בחדר, לקחתי את החרב/ עת שלי ויצאתי בריצה מהחדר שלי לחדר של אנבת׳.
אני מגיעה לדלת של החדר בריצה, אחרי באו עוד שני ילדים, אחת מהם החזיקה סכינים, והשני החזיק חץ וקשת.
״חצויים?״ אני שואל אותם בלחישה.
שניהם עונים שכן, אנחנו נכנסים בשקט לחדר ומוצאים את אנבת׳, אמה ועוד מישהי שאני לא מכיר על המיטה של אנבת׳, ועל הרצפה עכביש גדול, הילדה זרקה על העכביש סכין והוא התפורר לאבק, הוא באמת נראה יותר מדי גדול בשביל עכביש.
הבנות חוזרות לנשום וכול אחת חוזרת למיטה שלה אחרי שהם אומרות בשקט תודה, אני ושני הילדים יוצעים מהחדר.
״אני חושב שכדי שנדבר״ אני אומר.
״בואו נרד לחדר טלוויזיה״ הילד אומר, יש פה בכלל אחד כזה?.
אנחנו הולכים עד סוף המסדרון ונכנסים לאחת הדלתות שיש שם, מה שאמור להיות חדר רגיל מתגלה כחדר עם 5 טלוויזיות ועוד כמה מחשבים.
״דבר ראשון, מה השמות שלכם ובני מי אתם?״ הילדה אומרת.
״אני יתחיל, האריאל טריקרט, אתם יכולים לקרוא לי הארי בת דמטר״ השיער של הארי היה ירוק בהתחלה שלו, התחלף לטורקיז ונגמר בירוק רעל, העיניים שלה היו בצבע ירוק דשא.
״אני טום, בן וולקן״ לטום יש שיער ג'ינג'י לוהט ועיניים חומות חמות.
״פרסאוס גקסון, תקראו לי פרסי, בן פוסידון״ הם נראים ממש מופתעים.
״רגע, פרסי פרסי גקסון?!, מהשבעה!? שניצח את קרונוס?! פרסי הזה?!״ הארי צועקת לי באוזן, יש מצב שהיא מנסה להחריש אותי?.
״זה אני, אתם זוכרים את הבלונדינית שהצלנו שם מקודם?״
״כן למה?״ טום עונה. 
״זאת אנבת׳ צ'ייס, אני מניח שגם את השם שלה שמעתם כמה פעמים״.
״זאת היא?, למה היא לא הגנה על עצמה?״ טום שואל והארי מהנהנת כדי לזרז אותי לענות להם.
״אז ככה, אתנה אמא שלה, מחקה לה את הזיכרון...״ אני הסברתי להם את כול מה שעבר אלי בחודש האחרון, כשאני גומר לספר להם השעה כבר ממש מאוחרת ואנחנו הולכים לישון ומבטיח להם שאני אדבר איתם בבוקר.