נ.ק פרסי:

נכנסתי לכיתה וראיתי אותה שם, אנבת, היא הרימה מבט, בחנה אותי לרגע, וחזרה לצייר במחברת שלה, הצגתי את עצמי בפני הכיתה, והמורה אמרה לי ללכת לשבת לידה, התיישבתי והצגתי את עצמי עוד פעם, היא אמרה לי את שמה, ושאלה אות עם נפגשנו, ענית שלא, למרות שאני מכיר אותה יותר טוב מכול אחד בכיתה הזאת.

כשניגמר השיעור המורה נתנה לי מפתח לחדר שאני אמור לגור בו, ואמרה לי שהמזוודות שלי כבר שם, אני יודעה שיש בבית הספר הזה עוד כמה חצויים, ומקווה שאחד מהם יהיה איתי בחדר.

אני ניכנס לחדר ורואה שם אותו.

נ.ק חדש: 

אני יושב בחדר שלי ומנסה להכין שיעורי בית ללא הצלחה רבה, רוב החצויים לא ממש טובים ברוב המקצועות הנלמדים, אבל אני במיוחד, אולי זה בגלל שנולדתי במאה אחרת...

אני יודעה שאומד להגעה תלמיד חדש היום ושהוא חצויי, עד אחשב הייתי לבד בחדר בגלל כמה תקלות לא כול כך נעימות אבל בגלל שהוא חצויי אני אמור להסתדר אייתו.

אני שומעה דלת נפתחת ומבין שהוא ניכנס, שיט, זה פרסי ג'קסון.

"ניקו?" אני שומעה אותו אומר.

"היי" אני אומר בחוסר התלהבות.

"ניקו!!! מה אתה עושה פה"

"אה לומד ?!"

"אה, כן ברור" הוא אומר וניראה נבוך.

"אתה ראתה את אנבת' פה, נכון?" הוא שואל.

ראיתי אותה יותר מכמה פעמים, אבל היא התעלמה ממני, אז גם אני התעלמתי ממנה.

"לא" אני משקר.

"אז אתה לא במשימה פה" הוא קובעה.

"לא" אני מאשר.

"אז אתה לא יודעה למה אני פה... נכון?" הוא שואל, ואני מאשר זאת עוד פעם, ולכן הוא מתחיל לספר לי על המשימה שלו, וכשהוא מסיים זה כבר מאוחר ושנינו הולכים לישון.