19 שנים אחרי

קרן שמש זהובה הסתננה דרך חלון בקתת העץ שנחה בלב יער שליו ופסטורלי בכוכב הלכת אוסוס, פוגעת בשולחן האוכל המגולף בקפידה וגורמת לשיער הדבש הכהה של הילד שישב לצידו לזהור.

אביו של הילד ישב בקרבתו, לבוש בחלוק לבן פשוט העטוף בגלימה חומה נוחה. הוא התבונן בבנו המאומץ בעיניים כחולות ומעודדות, מנסה להחדיר בו מוטיבציה ולמנוע ממנו תחושות ייאוש ותסכול.

האב היה לוק סקייווקר - הג'דיי האחרון האגדי, ובנו היה קאל סקייווקר - יתום שהחליט לאמץ אל חיקו מהפינות הכי קשות של הגלקסיה.

האימפריה הייתה לא עוד. בלי מנהיגיה העוצמתיים ביותר שהחזיקו ביד ברזל וטרור את הסדר, האימפריה התמוטטה, וממשל חדש נוצר, עם הנסיכה ליאה והמורדים בראשו. ביחד, בעבודה מאומצת ומסורה, הם הצליחו להביא את הגלקסיה לעידן חדש של שלום יחסי ושלווה. עידן בו אף ילד עם יכולות מיוחדות לא צריך להיות חרד לחייו.

בעשר השנים הראשונות לאחר מות הקיסר, לוק היה הדוגמה המושלמת לכיצד ג'דיי אמור להיות. עם סיוריו בכל כוכבי הלכת וירחי המצוקה בגלקסיה בהם השתמש בכוחותיו כדי להציל אינספור נפשות אומללות ממוות ואובדן, הוא הצליח לבדו להטות את דעת ההמון לגבי הג'דיי משלילית מאוד, לחיובית. הוא כבר לא חש פחד נורא כאשר נכנס לבר עם חרב אור תלויה על חגורתו או הוריד ילדה מסכנה מעץ מתפתל וגבוה באמצעות ה'כוח'.

לעזור לאנשים בצרה לא רק היווה כשליחות עבורו, זו הייתה הדרך שלו לוודא שעוד ילדים ונערים לא יחוו את החיים הקשים שהוא חווה, לא יסבלו בגלל מי שהיו ולא יאלצו להתבגר מהר מידי. ילדותו הייתה כבר אבודה, אבל זה אף פעם לא מאוחר מידי מכדי להציל את הילדות של אחרים.

לסייע לנזקקים מילא את כל דמו במוטיבציה רעננה כשקם ממיטתו בידיעה שהיום ישתמש ביכולות שניחן בהן לטוב, שהיום יחלץ עוד ילד, עוד ילדה, עוד משפחה או אפילו כפר שלם.

אבל, יום אחד, חייו הפכו לעוד יותר מספקים.

באחת ממשימותיו על כוכב לכת מוכה מלחמה, כאשר נכנס לאחד מהבתים המפורקים בעיירה בה ביקר, הוא מצא תינוק, קבור בין ערימות של שברי אבנים משוננות וזועק לעזרה. לוק חילץ אותו מהריסות הבית, והביט בזעזוע שצבט את ליבו בעורו מצופה הפחם ובשיערו הדליל והממורט.

אבל אז, כאשר התבונן מעבר למראהו החיצוני, הוא חש בזמזום עוצמתי של כוח חולף בתוך גופו הרך של העולל, משב רוח בוהק של אנרגיה שעבר מקצות אצבעותיו של לוק אל כתפיו. התינוק היה חזק ב'כוח', לא היה כל ספק בכך.

הוא החליט בלב כבד לעזוב את תפקידו בתור ג'דיי בתמורה לגידול התינוק שה'כוח' הפגיש איתו, בתמורה ללקיחת אחריות גדולה יותר מכל דבר אחר בגלקסיה - להיות אב.

לוק לקח את התינוק לאוסוס ובנה לשניהם בקתה במו ידיו, משפץ ומשפר אותה כל כמה שנים כדי שיהיה להם הכי נוח שאפשר. הוא ליקט כל יום אוכל ביער עבורם, והשתמש ב'כוח' כדי למצוא נהר איתן אילו יוכל לחבר צינור כדי לספק לבית זרם קבוע של מים.

עכשיו, התינוק - ששמו עכשיו קאל, הגיע לגיל בו היה מספיק גדול כדי להתחיל ללמוד כיצד לתעל את הכוח הטמון בו, מספיק גדול כדי להתחיל את אימוני הג'דיי שלו וללכת בדרך בו הלך אביו, וסבו לפניו.

עוד מעט, לוק לא יהיה הג'דיי האחרון.

~~~

"אני לא מצליח!" הזדעק קאל והרים את ידיו בייאוש, מאוכזב כי לא הצליח לעשות את הדבר שראה את אביו עושה בקלילות פעמים רבות בעבר - להזיז חפצים בתנועה פשוטה של היד ולגרום להם להתנגד לכל חוקי הפיזיקה הנוקשים.

"הכל בסדר, קאל. גם אני לא הצלחתי להשתמש ב'כוח' בפעם הראשונה שניסיתי. תתרכז, תשקיט את מחשבותייך, תרגיש את האנרגיה של ה'כוח' שזורמת ממך אל הקערה, ואני בטוח שתצליח! תאמין, זהו המפתח," עודד אותו לוק וטפח על שכמו במחווה אבהית שהוציאה חיוך שמח וחסר שן מקאל.

"אני אנסה שוב," הנהן קאל ועצם את עיניו, מושיט את ידו קדימה, אל עבר קערת העץ שניצבה מולו, ומדמיין שזרמים קטנים של חומר הדומה לחשמל יוצאים מקצות אצבעותיו ומושכים את הקערה לכיוונו.

הקערה הריקה רטטה ורעדה במקומה, מבטו של לוק נעול עליה ופיו מחייך כאשר רואה את רעידתה הראשונה, גבותיו של קאל הולכות ומתקרבות זו לזו בריכוז כאשר הוציא מאצבעותיו עוד זרמים של אנרגיה שלבסוף, משכו את הקערה היישר אל ידו השנייה.

הוא פקח את עיניו והריע באושר למראה הקערה הקטנה בתוך כף ידו החמימה, מרים את עיניו הענבריות לעבר אביו, שעיניו נצצו בגאווה.

"כל הכבוד! ידעתי שאתה יכול!" לוק הביט מחוץ לחלון כדי לבדוק מה השעה. "אני רואה שאנחנו צריכים לאכול ארוחת ערב, הזמן טס כשנהנים, אה?"

"כן! אתה יכול בבקשה לספר לי סיפור על סבא בזמן שנסדר ביחד את הארוחה?" שאל קאל בהתרגשות.

"כמובן שאני יכול לספר לך על סבא," פיו של לוק התעקל בשמחה. "הוא היה הג'דיי הכי טוב בגלקסיה! אובי ואן, המאסטר שלי, סיפר לי על הפעם בה הוא התחמק מתריסר חלליות מפצלים קטלניות והצליח לפוצץ כל אחת מהן רק מהחללית הקטנה שלו!" תיאר לוק את הקרב והוציא מחצלת קלועה בקפידה מאחת ממגירות המטבח.

"וואו... הלוואי שגם אני אהיה טייס טוב כמוהו כשאהיה גדול..." התפעם קאל ותמונה ברורה וחדה להפליא של סבו אוחז בשלטי חלליתו בידיים בטוחות עולה במוחו.

"אם זה מה שתרצה, אין דבר שעוצר בעדך," ענה לו לוק ולקח את סיר המרק שבעבע מעל פלטת החימום כל היום, אוחז בו בזהירות ובנו מצידו נוטל עבורם זוג כפות וקערות חרוטות.

"אנחנו אוכלים בחוץ?" שאל קאל, שם לב למחצלת שבחיק אביו.

"כן, חשבתי שיהיה נחמד לצאת קצת לדשא," אמר לוק ופתח את דלת הכניסה לבקתה כדי להראות את המשעול הקטן שהשתרך ממנה אל עבר הגבעה הירוקה שהשתרעה מול ביתם. עכשיו, כר הדשא הרך והפחוס נצבע בגווני שקיעה אדומים וכתומים עמוקים, שהגיעו מזוג השמשות הקטנות שאוסוס חג סביבן.

הם יצאו מהבית וצעדו לאורך השביל עד שהגיעו לנקודה בה הוא עצר - על שפת צוק שהשקיף על כל היער הגדול שנפרש מתחת לביתם, בו עצים דקיקים וגמלוניים צמחו פרא לצד פרחי בר בשלל צבעים עזים שנדמו כנקודות זעירות מהאזור בו לוק פרש את המחצלת הקלועה עבורו ועבור בנו.

קאל הביא לו ולאביו את הקערות והכפות ולוק מזג לשניהם מעט ממרק הירקות האדום והמתובל, האב והבן לוגמים מהמרק ונהנים מטעמיו העשירים שהתפשטו בפיותיהם.

והם המשיכו לשבת כך, זוג השמשות האדומות שוקעות ונעלמות אט אט מעבר לאופק המרוחק, כל האפשרויות והדרכים פתוחות עבורם.

כי הם היו לוק וקאל סקייווקר.

הג'דיי האחרון ויורשו.

אב ובנו.

ביחד.

And the seasons, they go round and round

And the painted ponies go up and down

We're captive on the carousel of time

We can't return, we can only look

Behind, from where we came

And go round, and round, and round, in the circle game

The Circle Game, Joni Mitchell -

סוף דבר

אז זאת הייתה אחרית הדבר והסיום האמיתי של דואלוגיית לא נורמלי!

אני רוצה בראש ובראשונה להודות לכולכם.ן, כן, לכל מי שקרא.ה, שיתפ.ה, הגיב.ה, הוסיפ.ה לספרייה וחפר.ה לי שאוציא כבר את הפרק הבא! חיממתם.ן לי את הלב והפכתם.ן את פרסום הספר השבועי לדבר כייפי שציפיתי לו כל השבוע :)

לכתוב את הספר הזה ואת הסדרה בכללי הייתה חוויה אחת ויחידה, ועדיין קשה לי להאמין שעברו עשרה חודשים מאז שהוצאתי את הפרק הראשון של לא נורמלי. הזמן באמת טס כשנהנים...

אשמח ממש אם תכתבו את תגובותיכם.ן ו/או ביקורותיכם.ן על אחרית הדבר, הספר הזה ועל הסדרה בכללי. אני תמיד מאוד אוהבת לקרוא את מה שיש לכם.ן להגיד ואני משתדלת ליישם או לשמר את מה שכתבתם.ן לפרויקטים הבאים שלי. גם מי שבדרך כלל לא כותב.ת תגובות יותר ממוזמנ.ת לכתוב!

אז מה הלאה?

הספר הזה, נגמר, אבל הכתיבה שלי בוואטפד רחוקה מלהיות! יש לי עוד הרבה פרויקטים מדהימים בראש שאני רק מחכה ליישם וביניהם, הפרויקט הבא שלי...

🥁🥁🥁

מימד הזיכרון! סדרת פנטזיה מקורית שלי שמתרחשת בישראל ומדברת על נערה בשם דפני, תוכנית לילדים מצטיינים, זיכרונות, וקרוז גורלי אחד. אני אקח עוד קצת זמן לנוח ולעבוד על העלילה (שבוע/שבועיים) ואז אפרסם לפה XD

אבל, מה עם סטאר וורס, אתם.ן בטח שואלים.ות. אז אל דאגה, אני לא נוטש את הזירה הזאת! אני עומד להעלות ספר וואנשוטים שאפרסם בו מידי פעם שהוא כל כולו על סטאר וורס ויקראו לו...

🥁🥁🥁

אובי ואןשוטים! זה יהיה יותר פרויקט צדדי ממימד הזיכרון, שלא אעלה בו בקביעות, אבל כן אוציא יחסית הרבה פרקים (כי אני מכור, כפי שאתם.ן בטח שמתם.ן לב חח).

אז כן, זה בערך הכל! שוב תודה רבה לכל מי שקרא.ה עד עכשיו ואשמח אם תשתפו את מחשבותיכם.ן על הסדרה בתגובות!

לסיים את הסדרה הזאת זה מאוד כואב עבורי, כי השקעתי בה כל כך הרבה, אבל אני מבינה שזה הדבר הנכון לעשות ואני רוצה שהדברים יגמרו באופן יפה שסוגר מעגל לכל הדמויות ולא מותח את העלילה יתר על המידה.

אז ניפגש בפרויקטים האחרים שלי (או בוונשוטים שאחליט במקרה להעלות שקשורים לעולם של לא נורמלי, מי יודע.ת?), ועד אז, שה'כוח' יהיה איתכם.ן, תמיד!