"אתה, אנאקין סקייווקר, ובנך, לוק סקייווקר, עצורים באשמת השתייכות למסדר הג'דיי. הנכם יכולים לבוא איתי מרצון למאסר, או שאאלץ להרוג אתכם במקום," אמר המפקד בקול מונוטוני.

אנאקין קפא במקומו, רגליו ניטעות ברצפה, מסרבות לזוז. הוא פשוט עמד שם, חסר ישע ורועד, הפחד שלו משתק אותו.

הוא ידע שהרגע שבו יגלו שהוא ג'דיי בלתי נמנע, הוא התכונן לרגע הזה מאז שברח מהאימפריה עם תינוקו לוק שזה עתה נולד. אך למרות שהכין את עצמו, למרות שהתכונן, הוא לא ידע מה הוא צריך לעשות כשרגע הזה באמת יגיע.

"תשמש ב'כוח'," קולו של אובי ואן הדהד בעוצמה בראשו של אנאקין.

"אבל, מה אם אני לא אצליח? ככה אני פשוט אתן עוד הוכחות לאימפריה שאני ג'דיי," אמר אנאקין לאובי ואן בחשש.

"אתה תצליח. לוק מסתמך עלייך," אמר אובי ואן.

זה נכון, אם הוא ימשיך לעמוד ולרעוד, חייו של לוק יהיו בסכנה. האימפריה תיקח אותו לכלא שלהם להוצאה להורג, והחיים שלו ייקטעו לפני שבכלל תהיה לו הזדמנות לחיות אותם.

הוא לא יכל לתת לזה לקרות, לוק הוא הבן אדם היחיד שנותר לו בעולם הזה, והוא יגן עליו בכל מחיר.

הוא הושיט את ידו קדימה ונתן ל'כוח' לשטוף אותו, המפקד נהדף לאחור אל מחוץ לדלת הדירה, לא מצליח להסתיר את מבטו המופתע.

המפקד התעשת וקם על רגליו, מוציא רובה לייזר שחור ומאיים שהיה מחובר לחלק בחליפתו. הוא כיוון את הרובה לכיוון אנאקין וירה עליו, היריות שקטות לחלוטין.

אנאקין נלחץ, אך לא איבד את ריכוזו והתחמק מיריות המפקד באינסטינקטיביות, ה'כוח' מחדד את תגובותיו.

המפקד גער בכעס, והמשיך לירות עליו, הפעם מדייק יותר בכיווניו.

אנאקין המשיך להתחמק במהירות, אך שריריו החלו לבגוד בו, ותנועותיו הפכו למסורבלות יותר, עייפות יותר. הוא לא יכל להחזיק לעוד הרבה זמן. אם לא יקרה משהו מהר, הוא ולוק לא יצאו מזה בחיים.

~~~

לוק עמד בסלון, ממשיך להניף את חרב האור של אביו בהתעלמות מוחלטת מהסביבה. הוא דמיין שהוא נלחם נגד צבא האימפריה האימתני, מגן על תושבי כוכב הלכת שלו מפלישה. הוא הניף את חרב האור שלו, מגן על עצמו מפני יריות רובי לייזר דמיוניים.

אבא. הוא צריך עזרה.

לוק שמט את חרב האור שלו מהבהלה. הוא היה כל כך מרוכז באימוניו שהוא שכח להסתכל סביבו, לבחון את מה שקורה מחוץ לבועה הקטנה שלו. אביו בסכנה, והוא צריך לבוא לעזור לו עכשיו.

הוא חטף את חרב האור מהרצפה ורץ לעבר הדלת. הוא ראה את אביו מתחמק במהירות מקרני לייזר אדומות, וחייל מפלוגות הסער שיורה עליו בריכוז. 

מבלי לחשוב הרבה, הוא פתח את חרב האור ועמד לפני אביו. לוק חסם את היריות במהירות, אבל לא הצליח לעמוד בקצב היריות המטורף של המפקד.

"לוק! תביא לי את החרב!" צעק אנאקין בדאגה. הוא ראה שלוק לא מנוסה מספיק ולא יצליח לחסום את המפקד לעוד זמן רב.

אילו רק היה מאמן אותו לפני...

לא. עכשיו זה לא הזמן למחשבות כאלו. הוא צריך להרחיק את המפקד מהדירה שלהם, ולברוח מכוכב הלכת הזה כמה שיותר מהר.

"אני... יכול... להתמודד... איתו!" אמר לוק במאמץ, זיעה נוטפת על לחייו האדומות.

"לא! אתה לא! בבקשה, תביא לי את החרב לפני שהוא יהרוג אותך!" אמר אנאקין, תוהה למה בנו היה חייב לרשת את העקשנות שלו.

לוק נאנח, אביו כנראה לא סמך עליו שיגן עליו. הדבר צבט מעט את ליבו, אך הוא בכל זאת זרק את החרב אור לאביו. הוא לא רצה להמרות את פיו ולהתווכח איתו. בכל הפעמים המעטות שבהם רבו, לוק הרגיש בודד ועצוב, לא היה לו אף אחד שיבין אותו, אף אחד שיקשיב לו באמת.

אנאקין תפס את חרב האור וכיוון אותה אל המפקד.

"נכנע?" הוא שאל אותו. הוא לא רצה לסיים את חייו של המפקד לשווא.

"בחיים לא, נאמנותי נתונה לאימפריה," המפקד הצהיר.

אנאקין אחז בחרב האור ודקר את המפקד בלבו, המעשה גורם לו לאי נוחות. הוא אף פעם לא הרג מישהו, זאת לא הייתה דרכם של הג'דיי. הדבר צבט את ליבו, בטח אובי ואן ויודה יושבים בחיים שאחרי, מאוכזבים ממעשיו הנחותים.

הוא היה חייב, אם הוא לא היה הורג אותו, האימפריה הייתה לוקחת אותו ואת לוק להוצאה להורג, ובכך משמידה סופית את מסדר הג'דיי. אובי ואן ויודה בטח לא היו רוצים שדבר כזה יקרה.

"בוא, לוק, אנחנו צריכים ללכת. האימפריה עוד מעט תשלח לפה תגבורת," אמר אנאקין.

"ללכת? לאן נלך? הבית שלנו פה," תהה לוק.

"נלך כמה שיותר רחוק מכאן. אנחנו לא רוצים שהאימפריה תגלה אותנו," הוא הסביר.

"אבל מה עם הבית ספר? והחברים שלי? והמועדון טיסה? אני לא יכול סתם ככה לעזוב אותם," נעצב לוק. למרות שאף פעם לא הרגיש באמת שייך לפה, זנדרי היה הדבר הקרוב ביותר לבית בשבילו. הוא לא רצה לאבד את כל זה, הוא לא רצה להפוך לנווד שלא נקשר רגשית לשום מקום ולשום דבר.

אבל הוא ייאלץ להפוך לכזה.

ההבנה נחתה עליו כמו עלטה שחורה עבה. עצם ההגדרה של להיות ג'דיי באימפריה שלמדה לפחד ולשנוא אותו חייבה את זה. לא יהיו לא חברים יותר, לא יהיו לא חפצים שהוא קשור אליהם, לא יהיה לו בית.

הוא רצה לבטל את כל מה שקרה בימים האחרונים, הוא רצה למחוק את הג'דיי ואת ה'כוח' מעולמו, אבל הוא ידע שהוא לא יכול. יש לו יכולות, יכולות שאין לאף אחד אחר, ועם היכולות מגיעה אחריות גדולה. הוא יצטרך לעבור הרבה, הוא יצטרך להתאמן, הוא יצטרך להשתמש בכוחות שלו לטוב.

"אני מוכן ללכת," אמר לוק בביטחון.

"יופי, אבל אני צריך לקחת משהו אחד לפני שנעזוב," נזכר אנאקין והלך לחדרו.

הוא השתמש ב'כוח' וזימן קופסת עץ קטנה ממעלה הארון. הקופסה נחתה בידו, והוא בחן אותה. על הקופסא היו חרוטים סימנים עתיקים, סימנים שהיו זרים אפילו לאנאקין, שבילה זמן רב בספריית הג'דיי בחקירת שפות עתיקות. הקופסה הדיפה ריח נעים של עץ ישן ושל בושם עשיר, ריח נעים שהוא לא הריח כבר שנים רבות.

הוא פתח את הקופסה, ואור ירוק בוהק מייד שטף את ראייתו. אנאקין צמצם את עיניו, והסתכל על מקור האור: קריסטל ירוק קטן, שנח במרכזה של הקופסה, שהייתה מאובקת בפנים.

הקריסטל היה קריסטל קייבר, הקריסטל שהיה מקור האנרגיה של של חרבות האור. הקריסטל הספציפי הזה היה שמור למשך שנים בקופסה למטרה אחת: להיות מקור האנרגיה לחרב אור של לוק. 

אנאקין לקח אותו מהריסות מקדש הג'דיי, מייד לאחר השמדת המסדר בקרב הנורא ההוא על החללית. בקרב הנורא שבו כל חבריו ומוריו מתו. כאשר אחז בלוק, שבכה בשמיכותיו, הוא התחבר ל'כוח' כדי למצוא את הקריסטל, את הקריסטל שיתאים בדיוק לבנו. הוא מצא אותו מתחת להריסות, מוחבא מתחת ללבנים גדולות שקרסו אחת על השנייה. הוא היה צריך להשתמש בכל כוחו כדי להרים את האבנים באמצעות ה'כוח' וכדי לחלץ את הקריסטל משם. הוא היה עייף, ושבור רגשית, אבל הוא בכל זאת עשה את זה.

עשה את זה בשביל לוק.

כי הכל בסוף זה בשביל לוק.

~~~

"אתה מוכן לקפוץ?" אנאקין אחז בקופסת העץ בידו השמאלית, חרב האור מבצבצת מכיס הג'ינס שלו.

"לקפוץ?" נבהל לוק.

"כן, אני מבטיח שזה לא יכאב," אנאקין צחק והרגיע אותו.

"אוקיי, אני סומך עלייך," לוק נשם נשימה עמוקה כדי להרגיע את חששותיו.

אנאקין הושיט את ידו קדימה והתרכז, החלון רצפה-תקרה שהיה בסלון נסדק לאט לאט, ולבסוף מתנפץ בקול רם.

"תאחז ביד שלי חזק!" אמר אנאקין והושיט את ידו ללוק.

לוק לקח אותה, ושילב את ידו בידו של אביו, נאחז בה חזק עד שידו מאדימה מהמאמץ.

"שלוש!"

"שתיים!"

"אחת!"

"לקפוץ!" 

לוק ואנאקין לקחו שניהם נשימה עמוקה, וקפצו מחלון הבניין שלהם לחורשה שמתחתיהם.

אז זה היה פרק 7 של לא נורמלי!

מי אתם.ן אוהבים.ות יותר, אנאקין או לוק?

למי שלא יודע.ת, אני מתמודדת בתחרות של @yaara2011, אז אם אתם.ן נהנים.ות מהסיפור, אשמח אם תצביעו לי שם!

אם אהבתם.ן, אל תשכחו לשים כוכב⭐ ולשתף עם שאר קהילת וואטפד כי זה ממש עוזר!

תודה לכל מי ששמ.ה כוכב עד עכשיו, בזכותכם.ן הספר מגיע לקהל רחב יותר, אז ממש תודה!