לוק ישב במקומו הקבוע בכיתה והקשיב להרצאה של המורה על מדע הרובוטים. הוא אף פעם לא אהב את המקצוע הזה, אבל הוא בכל זאת ניסה להתרכז. אחרי הכל, הוא רצה ללמוד באקדמיה הגלקטית לאחר לימודיו, והם לא מקבלים ציונים לא מספיקים.

אבל, האם זה מה שבאמת רצה? זאת הייתה האפשרות הסבירה היחידה שאי פעם הציגו לו לחייו אחרי בית הספר. האפשרות האחרת הייתה להיבחן לפלוגות הסער, ולוק בהחלט לא רצה את זה.

אבל, עכשיו עם הגילוי שהוא ג'דיי, אולי ללמוד באקדמיה כבר לא הייתה האפשרות היחידה שלו. עכשיו כאשר ה'כוח' לצידו, הוא יחל לעשות את מה שתמיד חלם לעשות: לעזור לאנשים בצרה.

הוא יחל לטייל ברחבי הגלקסיה עם החללית שלו ולעזור לכוכבי לכת במלחמה, לסייע להם נגד התקפות האימפריה. הרעיון נשמע מושלם בשבילו, כמו כל מה שתמיד רצה.

אבל עכשיו הוא לא יכול לעשות את זה, הוא צריך ללמוד איך להיות ג'דיי ולסיים את לימודיו בבית ספר.

הצלצול להפסקה קטע את מחשבותיו והוא הוציא את קופסת האוכל שלו והניח אותה על השולחן, עמיתו לשולחן, ריק, הוציא גם הוא את קופסת האוכל שלו.

פתאום, לוק הרגיש דגדוג קטן בקצות אצבעותיו, דגדוג מוכר שקרא לו. הוא הבין מייד מה הדגדוג אמר, זה היה ה'כוח', הוא קרא לו.

הוא היסס האם להשתמש ב'כוח' עכשיו, כשכולם יכולים לראות, אבל הרצון שלו להשתמש ביכולות החדשות שלו גבר על החשש.

הוא הזיז את אצבעותיו קלות, נותן ל'כוח' לשטוף את גופו. הוא ריכז את האנרגיה בקופסת האוכל שלו ודחף אותה בכוח המחשבה.

קופסת האוכל נפלה מהשולחן בקול מתכתי.

"לוק, קופסת האוכל שלך זזה מעצמה," ציין ריק.

"אה, אוי, זאת בטח הרוח," מלמל לוק והרים את קופסת האוכל שלו.

"כן, באמת קר פה יחסית. אולי זה בגלל שינויי האקלים שמדברים עליהם בחדשות," תהה ריק.

"אולי," אמר לוק בשקט.

"אתה בא למועדון טיסה מחר?" הוא שאל.

"ברור! למה שאני אפספס מפגש של מועדון הטיסה?" חייך לוק.

לוק תמיד אהב טיסה: בחלליות, ברחפות, בכל דבר שמנותק מפני האדמה. כאשר הציעו לו להצטרף למועדון הטיסה בשנה ה' של בית הספר, הוא שכנע את אביו לתת לו להצטרף במשך שבוע עד שהוא הסכים. מאז, לוק מגיע לכל פגישה של המועדון, זה המקום היחיד שבו הרגיש באמת שייך.

"זה הלוק שאני מכיר! חשבתי שנעלמת לי ביום ראשון כשברחת מהכיתה, מה קרה שם באמת?" שאל ריק.

לוק היסס, לא בטוח שגם הוא ידע את התשובה לשאלה הזאת.

הוא נזכר במה שהרגיש באותו יום, באותו היום שחש את הרצון הבוער לעזור לילד שאדם חבט בו. התחושה הייתה מוכרת לו, אך הוא לא זכר מתי חש אותה.

זה היה ה'כוח' שקרא לו, הוא הבין פתאום. לוק רצה להגיד לו, ריק היה אחד מהחברים היותר קרובים שלו, אבל הוא ידע שהוא לא יחל לספר לו. הוא ידע שאם הוא יגלה את סודו הוא ישנא אותו, יפחד ממנו, יתעב אותו. לוק לא רצה שיפחדו ממנו, הוא לא רצה שאנשים יסתכלו עליו בלעג ובשנאה.

"הלוואי שהם היו יודעים את הסיפור האמיתי, הלוואי שהם היו מסתכלים על הג'דיי בפליאה ולא בשנאה. הלוואי שהם היו מסתכלים על ה'כוח' כמו שאני מסתכל עליו: בתור דבר יפה, לא בתור חתיכה חסרת משמעות מההיסטוריה," חשב לוק.

"אה, סתם. אתה מכיר אותי, אני חייב תמיד לעזור לכולם," הוא אמר לבסוף.

"לא משנה, טוב שחזרת לעצמך!" אמר ריק והלך לכיוון היציאה מהכיתה.

לוק עקב אחר ריק ויצא מדלת הכיתה.

~~~

"היי לוק, אחרי ארוחת ערב יש לי משהו להראות לך," אמר אנאקין והתיישב לאכול.

"מה זה?" שאל לוק בסקרנות.

"אתה תראה," אמר אנאקין במסתוריות וחייך לעבר לוק.

"תגיד לי! אני לא יכול לחכות!" ביקש לוק.

"אוקיי. היום אני אלמד אותך איך להילחם עם חרב אור," נכנע אנאקין לבקשתו של לוק.

"חרב אור? שמעתי עליהן סיפורים אבל אף פעם לא ראיתי אחת! הן אמורות לחתוך כל דבר ולזהור במלא צבעים!" התרגש לוק.

"אז עכשיו אתה לא רק תראה אחת, אתה גם תלמד להשתמש באחת," אמר אנאקין.

אנאקין הלך לחדרו והרים את ידו, נותן ל'כוח' לשטוף אותו. חרב האור שלו יצאה מהארגז שלה שנח מעל הארון, ונחתה ישר בידו.

הייתה לחרב תחתית שחורה בולטת וגוף כסוף עם בליטות עגולות, הוא פתח אותה, ואור כחול מוכר צץ ממעלה הגוף הכסוף. 

הוא נזכר כמה אהב להיות ג'דיי, כמה אהב לקחת סיכונים ולהגן על הגלקסיה עם המאסטר שלו אובי ואן. הוא כבר לא אותו דבר, לא מאז שרצחו את כל מסדר הג'דיי מול העיניים שלו, לא מאז שאיבד את פדמה.

הוא כבר לא אותו אדם, הוא השתנה, התבגר. אבל אורה הכחול של החרב הזכיר לו שהחלק הזה בו לא מת, שהוא עדיין אותו אנאקין שהיה בעבר. הוא יכול להיות אמיץ ולוחמני שוב, החלק הזה בו לא נעלם, הוא פשוט הוחבא. 

"אני אהיה אמיץ, אמיץ בשביל לוק," הוא הבטיח לעצמו וסגר את חרב האור שלו.

~~~

לוק חיכה על הספה בסלון בזמן שאנאקין יצא מחדרו, חרב האור שלו בידו.

"תחזיק אותה," אמר אנאקין והושיט ללוק את חרב האור.

לוק לקח את חרב האור בידיים רועדות ואחז בה, המתכת קרה על ידיו. הוא לחץ על כפתור צהוב שהיה בתחתית החרב ואור כחול יצא מתוך החרב. הוא הסתכל על האור בפליאה, הוא לא ראה כזה דבר אף פעם בחייו: נשק אלגנטי, אך קטלני באותה המידה.

הוא הניף את החרב וסובב אותה בידו, בוחן את תנועת החרב בסקרנות.

"תיזהר עם החרב, שלא תחתוך משהו," צחק אנאקין.

"אני אזהר," אמר לוק והמשיך לסובב את החרב בשלל דרכים.

דפיקה נוקשה נשמעה על הדלת, אנאקין ניגש אליה והסתכל במסך שהיה משובץ במעלה הדלת. בצד השני של הדלת עמד מפקד מפלוגות הסער, לבוש בחליפה הלבנה הרגילה, רק הפעם עם עיטורים כחולים כדי להעיד על הדרג שלו.

אנאקין נבהל, עכשיו הם באמת יודעים, הם יודעים על שניהם! כל החשש שלו לא היה לשווא אחרי הכל...

"תפתח לי את הדלת, או שאאלץ לירות!" אמר המפקד ודפק בעוז על הדלת.

אנאקין פתח את הדלת ועמד מול המפקד.

טאם טאם טאם!

מה אתם.ן חושבים.ות שאנאקין ולוק יעשו עכשיו? תרשמו לי בתגובות את התיאוריות שלכם.ן!

אני משתתף בתחרות של @yaara2011 אז בבקשה תצביעו לי שם! זה ממש ישמח אותי לזכות :)

ואל תשכחו לשים כוכב⭐ ולשתף עם שאר קהילת וואטפד כי זה ממש עוזר!

ואם יש לכם.ן שאלות בכל הקשור לקונספטים של סטאר וורס, אל תתביישו לכתוב בתגובות!