אנאקין שכב במיטתו, ראשו מלא מחשבות, החשש לעתידו של לוק מאפיל על מחשבותיו. הוא ניסה להזכיר לעצמו שאף אחד לא מודע ליכולותיו של לוק מלבדו, שה"כוח" אף פעם לא משקר, אבל הפחד סירב לעזוב אותו.

הוא נשכב על בטנו ונשם עמוקות, אבל אפילו השיטה הזאת, שלרוב סייעה לו בנדודי השינה, לא עזרה. הוא נאנח והושיט את ידו למחשבו, שנח על השידה שליד המיטה שלו. אנאקין פתח אותו, האור הלבן הבוהק מאיר בעוצמה על פניו, והוא צמצם את עיניו.

הוא נכנס לתוכנת הקוד שלו, והתחיל להקליד שורות של קוד לאתר שהוא היה אמור להגיש ביום למחרת. אנאקין מעולם לא אהב את עבודתו, אבל לקודד מעט לפחות יעזור לו להגיש את האתר בזמן ולהסיח את דעתו מדאגותיו.

"אנאקין."

הוא הרים את עיניו ממסך המחשב, וסגר אותו באיטיות כשראה מי קרא לו.

"אובי ואן, חשבתי שאמרתי לך לא לדבר איתי. האימפריה עלולה להבחין בהפרעה ב'כוח' מנוכחותך פה," הוא אמר.

"אני יודע, אבל אני חייב להגיד לך משהו," אמר אובי ואן, גופו השקוף למחצה זוהר באור כחול בוהק, כמו הולוגרמה. תזכורת נוקבת לכך שהוא כבר לא נמצא בעולם החיים.

כאשר ג'דיי מתים, חלקם יכולים להפוך לרוחות, רוחות היכולות לתקשר עם עולם החיים דרך ה"כוח". רוחות שהאימפריה יכולה לגלות בקלות בגלל החותם שהן משאירות בעולם.

"רק תעשה את זה מהר," זירז אותו אנאקין.

"לא השתנת אפילו קצת, תמיד מיהרת לכל מקום," צחק אובי ואן.

"כן, אני מניח שחלק מהדברים לא משתנים," הוא צחק, נזכר בכמה שהתגעגע לשיחות האלו עם המאסטר שלו.

"נגיע לעניין. אתה צריך ללמד את בנך לוק איך להשתמש ב'כוח'."

"אבל אתה יודע שזה מסוכן, האימפריה תגלה על הכוחות שלו ותוציא אותו להורג, הוא הג'דיי האחרון," הסביר אנאקין.

"לא נכון, שכחת שגם אתה ג'דיי?" הזכיר לו אובי ואן.

"אני כבר לא. בלילה... בלילה שאתה מתת, הקשר שלי עם ה'כוח' נפגם, אני כבר לא אותו ג'דיי שהייתי," הוא נעצב מעט, נזכר בימי נעוריו, כשהיה חסר פחד וחסר כל דאגות. כשהיה ה"נבחר" עם הכוחות האדירים שהיה אמור להשיב איזון ל"כוח". הוא נכשל בתפקידו, ישב בחיבוק ידיים בזמן שהאימפריה רצחה את כל הג'דיי אחד אחד, כולל את המאסטר האהוב שלו.

"אז תחדש אותו, אני אעזור לך," הוא עודד את אנאקין.

"בסדר, אני אעשה את זה," אנאקין נרגע, מנסה ככל שביכולתו להתעלם מהפחד שהאימפריה תגלה אותו.

הוא התיישב לישיבה מזרחית ונשם עמוקות. הוא נתן לזיכרונות של אימוניו לשטוף אותו, לשבור את החומות שבנה בינו לבין ה"כוח". 

אנאקין עצם את עיניו וראה את אובי ואן, ואת יודה, עומדים על רצפת החללית האפורה, על רצפת החללית האפורה שהם נרצחו בה בדם קר. 

"הגלקסיה, יפה היא, על היופי תסתכל, לא על הזוועות," אמר יודה.

"תיתן ל'כוח' לשטוף אותך, אל תחסום אותו," אמר אובי ואן.

"אבל מהצד האפל תיזהר, פחד, כעס, שנאה, כל אלו, הצד האפל הם."

החיזיון התפוגג, והסכר שהיה אצל אנאקין כל השנים האלו נפרץ, ה'כוח' שוטף את גופו באנרגיה חדשה, רעננה.

הוא פקח את עיניו, אובי ואן כבר לא היה שם, החדר נשאר חשוך וריק, אור המחשב מאיר את החדר באורו הלבן.

אנאקין סגר את המחשב והחזיר אותו בעדינות לשידה.

הכל יהיה בסדר, הוא חשב לעצמו ונפל אט אט לשינה עמוקה.

אז זה היה פרק 2 של לא נורמלי!

פרק קצר יחסית הפעם, אבל הפעם עם קצת סיפור רקע על העבר של אנאקין!

פרק הבא עולה ממש בקרוב, אז אל תפספסו! ואם אהבתם.ן אל תשכחו לשים כוכב⭐ ולשתף עם שאר קהילת וואטפד כי זה ממש עוזר!