אני לא מאמינה שיש 14 הצבעות לכל פרק מתחילת הסיפור האדיוטי הזה.
תודה לכם! אני עובדת על עוד סיפורים ולכן לא אבזבז המון זמן ולא אחפור לכם פה.

תהנו.

~~~

ישבתי על המיטה בחדר של אותה אכסניה, זה היה חדר קטן יותר משאר החדרים, אבל הייתי בו לבד, אז שמחתי. אבי ידע שאם לא יתן לי חדר לבד, לא אצא לטיול, לכן נעתר לבקשתי.

תוכננו מסיבות בחדרים, תוכנן אלכוהול, תוכננו סיגריות. אני תכננתי לישון, קיוותי שלפחות בלילה השני אוכל לדבר עם לירון. במהלך הטיול היא התרחקה ממני, בהפסקת הצהריים כשתכננתי לגשת אליה ראיתי אותה מדברת עם המורה למתמטיקה. גלגלתי את עיני, היא חייכה כמה פעמים, ואיך יכולה ילדה לדבר עם המורה הזה ולא לחייך? הוא היה המורה הכי יפה בבית הספר, ולמרות שהיה בן עשרים וחמש, מבוגר ממנו בשבע שנים, תלמידות רבות החלו להתמיד בשיעוריי מתמטיקה.

כששאלתי את אבי למה הביא מורה כזה לתלמידות, ואם הוא לא מפחד שיקרו דברים בינו לבין תלמידות, הוא צחק ואמר שעם המורה הזה, נראה יותר שיקרו דברים בין תלמידים לבינו ולא תלמידות.

לא הסכמתי איתו, המורה ההוא בכלל לא נראה הומו, ראיתי אותו פעם אחת בוחן בדקדקנות את התחת של שרון. זה לא שאני לא עשיתי את זה, אבל זה לא נתן לו את הפריבילגיה לעשות את זה.

שרון בלבלה אותי כי עם כמה שהעדפתי את לירון על פניה, בכל זאת הרגשתי עליה סוג של בעלות, וקינאתי כשמישהו הסתכל עליה.

לא מצא חן בעיני שלירון חייכה כשדיברה עם המורה החתיך, רציתי בכל מאודי שלירון לא תהיה כזו. אני יודעת שזה לא הגיוני לרצות דבר כזה, אבל באמת קיוותי שלירון לא תהיה סטרייטית. היופי וגוף שלה לא יכולים פשוט להתבזבז על גבר.

הדלת נפתחה, בלי דפיקה ובלי התראה, שרון נכנסה ונעלה אחריה. היא הייתה לבושה במעיל דק וארוך שאותו פשטה וחשפה את לבושה הקצר, מכנסיים קצרצרות וגופיה דרכה היה ניתן לראות את שדייה הזקורים.

נזכרתי באותו היום בבית של לירון, במשחק אמת או חובה, בלירון בהלבשה תחתונה. גופה של שרון היה שונה, פחות נשי ויותר נערי, ובכל זאת באותם רגעים התקשיתי להתמקד בפניה.

"משעמם לך?" שאלה.

"קצת." אמרתי.

"תעשי מקום." אמרה ואני הרמתי את שמיכתי, מזמינה אותה לשבת לידי. ישבנו שתיינו עם הגב לקיר כשידיינו ורגליינו תחת השמיכה הדקה. הרגשתי את בטני מעקצצת מעט למגע ידה שטיילה על ירכי.

עצמתי את עיני וניסיתי לדמיין שזו לירון שיושבת לידי ולא הילדה עם השם הדומה. לאחר מכן שרון קמה והושיטה לי בקבוק קטן עם נוזל חריף, הבקבוק היה קטן דיו כדי להיכנס לכיס המעיל הגדול.

לאט לאט הרגשתי מסוחררת, שרון הודיעה שהיא נכנסת להתקלח ואני נשכבתי על המיטה ובהיתי בתקרה בציפיה לה. כבר לא היה אכפת לי אם זו היא שרון או לירון, בערתי בתשוקה ויחלתי כבר לידייה על גופי.

שרון יצאה מהמקלחת כשלגופה מגבת, ואני קמתי על רגליי. "שרון," אמרתי, "תגידי רגע."

היא שלחה אלי מבט תוהה, "מה?"

"כל זה, משחק או באמת?"

"כל מה?" העיניים שלה שיקפו אי הבנה כנה.

"כל הקטע שלך איתי, את תבעטי אותי כמו שאת עושה לכל האנשים?" שאלתי.

היא נאנחה, "אני לא רודפת אחרי אנשים במשך שנתיים, את לא אנשים, אני באמת מחבבת אותך, אפילו שאני יודעת שאת-"

הופתעתי, "שאני מה?"

דפיקות נשמעו על הדלת, דפיקות עדינות. בזמן שאני פתחתי אותה, שרון הידקה את המגבת לגופה. בפתח עמדה לירון ואני הובכתי מנוכחותה של שרון מאחוריי, נראה היה שגם היא.

"את עסוקה." מלמלה.

שתקתי, תהיתי מה יקרה אם לירון תצטרף אלינו… אבל לא, לא יקרה, לירון הסתובבה והלכה חזרה במסדרון. הבטתי בה, אוטמות את אוזניה מפני הרעש,  התפתיתי ללכת אחריה.

שרון הניחה את ידה על כתפי, "בואי." אמרה. "היא לא שווה את זה," הוסיפה. ראיתי שכבר הספיקה ללבוש את מכנסייה הקצרים.

לגמתי מן הבקבוק הקטן שהגישה לי, "למה?"

"כי היא הטרו." שרון אמרה בעת שלבשה את חולצתה.

רציתי לגחך, במקום זאת שיהקתי. לא התנגדתי כששרון הושיטה אלי את ידה, רציתי להירגע תחת ידייה המלטפות. נרדמנו באותו הלילה בחיבוק, שיכורות ועייפות.