נחרתי במיטה שלי בשעת לילה מאוחרת בהנאה כשאני חולמת חלום טיפשי עליי מרקדת בין פיות כשלפתע הרגשתי צמרמורת מקפיאה בגופי והתעוררתי המומה בגללה בעיניים פקוחות לרווחה מהלם והפתעה. בהיתי בתקרה שלי כשתי דקות וחצי אחר כך כשאני מבולבלת וכשאני תוהה מה העיר אותי, לעזעזל. הצמרמורת? אבל לא היה לי חלום רע בכלל. חלמתי שאני ולונה וג'ימיי הולכים כחבורה מגובשת – משום מה החלום התרחש בין פיות שריחפו סביבנו אבל הכל אפשרי בחלומות - דבר שכנראה לא יקרה לעולם. הסתכלתי מטושטשת אל החלון כשהתייאשתי מלנסות להבין מה העיר אותי ומיד פערתי את עיניי כשראיתי משהו זהוב זז בשמיים. כוכב נופל! חשבתי בבהלה ובלב דופק ומיהרתי להתיישב ולהביע משאלה כשאני בוהה בארון שלי בניסיון לחשוב על כזאת. מה אני הכי רוצה בעולם כרגע? תהיתי בלב דופק מהתרגשות. חופש מבית הספר מחר? מיליון משאלות נוספות? צחקקתי למחשבה שלפתע יהיו עוד אלפי כוכבים נופלים בשמיים בגללי אחר כך. אלא שאז עצמתי את עיניי בחוזקה ומיד פקחתי אותן שוב כשאני נעזרת גם בידיים שלי לכך, כי יכלתי להישבע שהכוכב הנופל לרגע טפח בכנפיו. כנפיו? חללית של נאס"א, חשבתי באכזבה ענקית וחזרתי לישון והתכסיתי שוב כשאני מתכוננת לעצום שוב את עיניי בעייפות. רק לחלליות יש כנפיים בשמיים. חוץ מציפורים, כמובן. אבל כל הציפורים ישנות עכשיו מלבד הינשופים, ואין ינשופים איפה שאני גרה. נאנחתי בכבדות בשעה שהתכסיתי שוב. אף פעם לא ראיתי כוכב נופל ועכשיו התאכזבתי מאוד. כמעט נרדמתי שוב כשמשהו דפק בחלון שלי בעוצמה ובעקשנות. הצמרמורת שלי חזרה מסיבה שלא הבנתי גם והתיישבתי בשנית מטושטשת. מה קורה כאן? חשבתי וטלטלתי את ראשי בעצמה וליבי התחיל לדפוק במהירות לאחר מכן כשהסתכלתי בחלוני כשראיתי...יצור. מכונף. בחלון שלי. סתמתי את פי בשתי ידיי במאמץ כדי לא לצרוח ולהעיר את אמא, שהייתה לה עבודה מחר. היצור היה לבן ונראה כמו סוס. זה כשלעצמו לא היה הגיוני. איך הסוס הגיע לחלון שלי? ואז העיניים שלי נדדו אל צידי גופו של הסוס הלבן, והפה שלי התייבש באחת. היו לסוס... היו לו... בהיתי בכנפיו הלבנות באימה מוחלטת. אז זה מה שזהר מקודם מרחוק. לחרדתי הסוס המעופף נראה כמחכה שאעלה עליו. הוא הסתכל ישירות עליי ויכולתי להישבע שזה היה במבט מאשים, כאילו הסוס אומר לי: קדימה! מחכים לנו! ככה בסוסית. לפעמים שמעתי קולות גם עם חיות, אבל הם היו חלשים יותר ופחות ברורים מהקולות ששמעתי מבני האדם מסיבה שלא הבנתי, אבל אהבתי, כי ככה כל החיות אהבו אותי כמעט כי הבנתי אותן מצויין והן אותי. ידעתי בדיוק בזכות זה מה הן רצו לעשות ומה הן רצו לאכול או לשתות כי הקולות לידן אמרו לי את זה. לכן גם עכשיו לא היססתי ואירגנתי תיק עם כל הדברים שהכי אהבתי בעולם: הדובי שלא עזב אותי מאז גיל שלוש שאבא הביא לי כשטס עם חברים במתנה, היומן האישי שלי והקלמר עטים ועיפרון ומחק אחד שלו, פלאפון והמטען בשבילו, בקבוק מים שתמיד יש לידי בלילה על השידה מלא וציוד לבנות בלבד. בהיתי בסוס כשפתחתי את החלון לרווחה כאילו שציפיתי שבפעולה הזאת ההזיה המרחפת מולי תעלם ואני אחזור אל חיי השגרתיים להחריד; גן ילדים, בית ספר, עבודה, פנסיה, מוות. אבל ההזיה המרחפת בצורת סוס לא נעלמה והדבר המשיך להסתכל עליי באותו מבט מאשים. חשבתי בעודי נעמדת על הברכיים שלי שלשם שינויי אני לא אסתדר עם החיה הזאת, בגלל הכנפיים שלה. ממתי היו לסוסים כנפיים? נגעתי בחיה האדירה ומיד לקחתי את היד שלי בחזרה כשהרגשתי את הסוס. עד כמה שאני יודעת, הזיות אי אפשר להרגיש. טוב, תמיד קרו לי דברים משונים – חשבתי כעת במרירות בזמן שהיצור צהל בקוצר רוח. הקולות ההם ששמעתי בראשי לפעמים. לא היה לי ספק בגללם שזה עוד מקרה משונה כזה שרוצה שאהיה איתו במה - שזה- לא – יהיה.

הסוס צהל בשנית עכשיו כמזרז אותי כבר לעלות עליו. עשיתי את זה בגמלוניות עם כמה צווחות פחד טהורות, כי החדר שלי נמצא בקומה השנייה של הבית שלנו ויש לי פחד גבהים די רציני בנוסף ובעיות רפואיות ברגליים. סגרתי את החלון שלי בידיים רועדות מפחד אחר כך וניסיתי לא לחשוב על אמא ולא להרגיש כאילו שאני בורחת מהבית ולא לחשוב על מה לעזעזל השכנים חושבים למראה המשונה הזה שקורה כאן עכשיו אם מישהו מסתכל מהחלון שלו בפה פעור בתקווה שלא ועל הגובה הרב שאני נמצאת בו וניסיתי לא להסתכל למטה אל המרפסת. התרכזתי במקום זה בפרוות הסוס הלבנה, שהייתה יפה להפתיע ורכה להפליא גם ונעימה. ליטפתי אותה בבהייה בה. זה לא הרגיש שונה מכל הסוסים שיצא לי לראות. ליטפתי אותו ביד רועדת מהלם בגלל מה שקורה כאן. הסוס צהל, יכולתי להישבע שבחיבה אליי, אולי בגלל שליטפתי אותו ושסוף סוף עליתי עליו. שמעתי גם קול חלוש שאמר סוף סוף! סוף סוף הפרס שלי על ביצוע המשימה מהנערים האנושיים ההם מתקרב! כנראה עוד הייתי מטושטשת מהשינה שלי. לא הבנתי על אילו נערים מדובר, אבל ראיתי תמונה בראשי לפתע כמו תמיד בצירוף עם הקולות ששמעתי על חבורת נערים שמסתכלת על הסוס שעליו הייתי עכשיו ומדברת איתו. אם לשפוט לפי אור היום, האירוע שראיתי בראשי קרה לפני שעות ספורות בלבד. הדבר המעופף טפח כעת בכנפיו כמה פעמים כשכבר הייתי על גבו עם התיק שלי על גבי כשאני רועדת כולי מקור הלילה והמפחד וכשהלב שלי דופק מבהלה מהטפיחת כנפיים הפתאומית של הדבר, והוא המריא גבוה לשמיים והתכופפתי קדימה כדי להחזיק בצווארו במהירות כדי לא ליפול כשהתיק הקטן על הגב שלי מיטלטל עליי במחאה גם הוא. 

הערת הכותבת:

סליחה על העיקוב בפרק, אני רוצה שהפרקים יצאו הכי טוב שלהם וגם התחסנתי למנה השנייה בקורונה אז כאב לי ולא כתבתי.