הערת הכותבת:

רציתי קודם לסיים את הפרקים עם מישל.

אני לקויית למידה, אני צריכה סדר.

חוץ מזה, החלום שלי מתקרב אולי בעוד צעד, ואני והחברים שלי ממש מתרגשים. זה חלום בשביל העולם ואנחנו עושים אותו ביחד. ככה שאם הוא יצליח,(אמן!) אני אפרסם אותו גם כאן, כנראה, בשבילכםן. החלום אמור להתחיל לפעול בחנוכה הקרוב או בחנוכה שאחריו. חוץ מהחלום אני גם אמורה ללמוד בשנה הבאההה.

לשם שינויי זה משמח אותי.

אז שיהיה חג חופש גדול שמח! חופש גדול בלי קורונה (פחות או יותר) השנה!

הפרק:

"לא רע," אמה אמרה עכשיו ולונה החמיצה פנים. "כן," אמרתי בקול חלש. "אבל זה יספיק לנו ליום אחד." הוספתי. רוני לא הפסיקה לבהות בלונה אפילו לרגע כל אותו הזמן וג'ון נהיה מוטרד כשהסתכל על אוולין, שיבבה עכשיו.  בגלל זה אמרתי את זה, כי הרגשתי שעוד קצת מידע או מקרה כלשהו וכולנו נתפוצץ. "בואו ננוח ונקים את האוהלים שלנו כאן ביער." הצעתי ואמה הנהנה לשמחתי. הקמנו כמו במחנה עם כולם - אוהל לבנים ואוהל לבנות, שכל אוהל עכשיו קיבל עוד נער. "נהדר," אמה רטנה ונכנסה לאוהל הבנות אחר כך. רוני חייכה חיוך רחב ונכנסה איתה והבנות סגרו את האוהל שלהן. ג'ימי נראה נבוך ולא מרגיש שייך אלינו. ג'ון חייך אליו חיוך מתוח ואני הצבעתי לתיק של ג'ימי. "תפרוש את שק השינה שלך. כדאי שתישן טוב." אמרתי בעדינות וג'ימי בלע רוק ועשה את זה. כשלכולנו היו שקי שינה פרושים באוהל וכשכבר היינו עליהם הבנתי שג'ימי עדיין יושב בשק שלו ושהוא בוהה בדלת של האוהל שלנו. "ג'ימי?" שאלתי. הוא קפץ בבהלה ואז הסתכל עליי במבוכה. "אני מצטער. פשוט יש לי המון מחשבות בראש." הוא אמר והנהנתי בהבנה. "הכל בסדר. אתה רוצה אולי להגיד לי אותן? זה יקל עליך, ורוני לא כאן כדי לעשות את זה בדרך אחרת." אמרתי וג'ון גיחך לידי. ג'ימי נראה בהלם לרגע. "למה לא." הוא הסכים אחר כך ואז נשם נשימה רדודה. "יש באמת קסם בעולם?" הוא שאל. הרהרתי לרגע בשאלה בזמן שג'ון התחיל להרדם ועצם עיניים לידי. "כן. יש קסם. אבל יש גם כמה עולמות. אנחנו לא בכדור הארץ עכשיו, למשל." עניתי בהסבר. ג'ימי התנשף.

המשכתי בהסבר."באמת יש שני עולמות: כדור הארץ האנושי והעולם של הצבעוניים. העולם של ה' צבעוניים ' נוצר במשך הזמן מעצמו וככל שהצטרפו אליו בני אדם עם יכולות על טבעיות. היצורים ה' צבעוניים ' היו בו מאז ומתמיד." אמרתי, באיטיות, בשביל ג'ימי, שנראה אבוד יותר ויותר ככל שהמשכתי לדבר."איזה יצורים יש?" ג'ימי שאל בקול צרוד. "קנטאורים, פיות, ערפדים, רוחות רפאים, כל מה שאתה יכול לחשוב עליו שראית עליו פעם בסרט הרפתקאות כלשהו רק שבמציאות הוא קצת אחרת מבסרטים ובספרים." אמרתי. ג'ימי זז באי נחת במקום שלו עכשיו. "קנטאורים?" הוא שאל. הנהנתי. "פגשנו אותם לא מזמן." אמרתי. "אנחנו במסע כלשהו עכשיו?" ג'ימי המשיך לשאול ואני הנהנתי, מתוח. ג'ון כבר נרדם והתחיל לנחור ואני לא ממש נודעתי ביכולות ההסבר שלי על... טוב, על כל דבר. "מסע בשביל מה?" ג'ימי שאל. "כדי להגיע להר הגבוה ביותר?" צחקתי צחוק מתוח לשאלה של השולט באש. "לא. מסעות עם יכולות על טבעיות, הם, בדרך כלל, בהתאם, בשביל מטרה על טבעית כלשהי." הסברתי לג'ימי, שהנהן לי כדי לסמן לי שאני יכול להמשיך לדבר. לפחות הצבע התחיל לחזור לפנים של ג'ימי עכשיו והתעודדתי מזה. "והמטרה שלנו..." היססתי עכשיו כשנזכרתי שהקנטאורים אמרו לנו שחיפוש אחרי הספר שאנחנו מחפשים יכול להוביל למלחמה בין הממלכות. וכאחד שגרוע בהסברים, אולי כדאי שאעצור בחלק הזה ושאחכה לכולם שיעזרו לי. "אני אתן לאמה להסביר לך מחר בבוקר." החלטתי. "היא מבינה בזה יותר ממני." האמת שהסתרתי ממנו את זה שהייתי לקויי למידה. ומכולם פה. אני אספר להם את זה אם ארגיש בטוח איתם מתישהו. הייתי לקויי למידה במתמטיקה, וזה תמיד הביך אותי. ג'ימי הנהן בהבנה, גם אם נראה מבולבל נורא כרגע. חייכתי חיוך מתוח שכנראה נראה יותר כמו עווית של כאב כי ג'ימי הסתכל עליי במבט מלא רחמים עצמיים עכשיו. "בוא נישן," מיהרתי להגיד בגלל זה וג'ימי נשכב על הצד. נאנחתי וכיביתי את הפנס שהאיר את האוהל ואז נרדמתי גם אני.