כעבור יומיים בדיוק כבר היינו בדרך אל ממלכת הקנטאורים, עם תיקים גדולים ארוזים עם אוכל לכמות שתספיק לנצח, כולל אוכל וכלים לבישול נוספים ללא -גלוטן בשביל ג'ון הצליאקי, המון מים וערכת עזרה ראשונה, בגלל שהיא הייתה הדרך לממלכה של הפיות. הלכתי ליד ג'ון, שנראה לחוץ וירקרק. הבנות הלכו מאחורינו ודיברו בינהן. "אתה יודע לאן אתה הולך?" שאלתי בחשדנות את ג'ון, שלא הפסיק להסתכל לצדדים ולקמט את המצח כמו במחשבה. כששאלתי אותו הוא הרטיב את שפתיו והבטן שלי התהפכה בעצבנות. "אנחנו שומעים יריות בחץ וקשת יותר ויותר," הוא אמר לי. אמה נאנחה מאחוריו. "אז לפחות אנחנו מתקרבים," היא אמרה בעגמומיות. "אף אחד לא יכול לעשות איזשהו קסם שיגרום לנו להגיע?" רוני שאלה והתקרבה אלינו בריצה קלה. החמצתי פנים. "יופי של רעיון לכוח על, אבל...." השתתקתי בפתאומיות כשעלה לי רעיון נפלא בעקבות מה שרוני אמרה. "לא," ג'ון כנראה הבין אותי מיד מהבעת הפנים שלי. "אני לא חוזר בזמן שוב." רוני בהתה בג'ון, ואמה הסבירה לה את היכולת שלי. שילבתי ידיים בעצבנות. "טוב, מר ג'י פי אס, אז תגיד לנו לאן ללכת." אמרתי ברוגז. ג'ון כחכח בגרונו, סמוק. "הגענו." הוא אמר בהקלה ונעצר. התבלבלתי ועצרתי במקום וככה גם הבנות, שהחליפו מבטים תמהים. אמה צעדה קדימה ונופפה למישהו. בהיתי ביד שלה ואז הסתכלתי לאן שאמה הסתכלה. קנטאור רץ אלינו בחיוך, עדיין עם קשת ואשפת חיצים בידיו. "שלום, אורחים ! כמה מרגש לפגוש אתכם! יש לכם שאלות?" הקנטאור שאל אותנו. היה לו שיער שחור, עיניים שחורות טובות וגוף סוס אפרפר. "האמת שיש לנו כמה," אמה אמרה. שמחתי שהיא זאת שמדברת עם הקנטאור, כי אנחנו היינו בהלם רק מהמראה חצי סוס חצי בן אדם שלו. "אנחנו בני אדם – טוב, בני אדם ' צבעוניים ', ואנחנו צריכים להגיע אל ממלכת הפיות. תוכל לעזור לנו להגיע?" אמה שאלה בקול נעים יוצא דופן. הנהנו באישור כשהיא הסתכלה עלינו במבט מצמית.

הקנטאור קימט את מצחו. "בוודאי. בואו איתי. אני אביא לכם מפה אל הממלכה שלהן." אמר. "מפה זה יהיה רעיון מצויין," אמה אמרה והנהנה ברוב רושם ובהסכמה. "אבל האמת היא שיש לנו גם שאלה נוספת." הסתכלנו עליה בתהייה. גם בלי להיות קורא מחשבות כמו רוני, יכולתי לדעת עכשיו לפי הבעות הפנים של החברים שלי שהם חושבים כולם כאחד: על מה אמה מדברת לעזעזל? הקנטאור הסתכלה עליה בשאלה. "אתה והחברים שלך שמעתם אולי על ספר בשם ' ממלכת הלא נודע ? ' " אמה שאלה בקול תמים בתמימותו את החצי - סוס - חצי - אדם. "כי האמת היא שאנחנו מחפשים אותו ממש כרגע. התחלנו מסע עכשיו." הלב שלי דפק בעוצמה והגוף שלי קפא מפחד. לא הייתי בטוח שלציין את הספר שאנחנו מחפשים יהיה רעיון טוב כל כך. בדיוק כמו שבכדור הארץ יש שודדי עתיקות, כאן יש שודדי דברים על טבעיים. לא הייתי בטוח אם הקנטאורים הם אחד מהם או שלא. אבל ידעתי שאמה גם צודקת. סביר להניח שהיצורים הקסומים ידעו על חפצים קסומים. הקנטאור החוויר בבת אחת ואני בלעתי יללה. הלך עלינו. התחלתי לראות אותנו בדמיוני בורחים בחזרה אל החברים שלנו בצרחות כי הקנטאורים יורים עלינו את החיצים החדים מאוד שלהם. חיפשתי בעיניי נתיב מילוט אפשרי. "כמובן ששמענו עליו," הקנטאור אמר בשקט עכשיו והסתכל על אמה באור חדש. "אין מישהו שלא שמע עליו כאן. בואו איתי." הפה שלי התייבש מאימה. הסתכלתי על אמה בעצבנות בזמן שג'ון נראה המום ומלא תקווה אחרי שיצא מההלם והוא רץ פחות או יותר אל הקנטאור כמעט בדילוגים. רוני ואוולין הלכו בשתיקה ונראו מפוחדות ומהוססות. אוולין שמה לרוני יד על כתפה כשהן התחילו לצעוד בשביל (שנהיה שביל עפר חום בהיר) לתמיכה כשהן הלכו ורוני נראתה על זה אסירת תודה. "אם יהרגו אותנו, אז כשנהיה רוחות, אני יאדה אותך." הבטחתי לשולטת במזג האוויר וזאת חייכה אליי מהצד בהיסח הדעת בזמן שג'ון התחיל לדלג ולשיר בקול נערי צרוד שהראה שג'ון נכנס אל גיל ההתבגרות הנורא ושמתחיל להתחלף למשדר החלומות הקול שלו. "עשינו עסק." אמה אמרה לי בקול צרוד והלכנו בעקבות הקנטאור והחברים שלנו אל חבריו הקנטאורים הנוספים שחיכו לו.