"אולי אני אעביר את הזמן קדימה?" התלוננתי כעבור יומיים, כשהלכנו לאיזור הפגסוסים בעולם הצבעוניים. לא, לא צבעוניים בצבע. וגם לא בצבע העור שלנו. 'צבעוניים ' מבחינת סוג אנשים. וחיות. אולם ג'ון הניד בראשו בשעה שהגענו אל חווה באמצע השממה שהיינו בה וכשאמה ואוולין ליטפו יחדיו סייח פגסוס חמוד למדי שהיה על יד אימו הפגסוסית שרעתה בעשב כמוהו והסתכלה עלינו במבט בוחן, כאילו שהיא כבר יודעת שאנחנו עומדים לקחת אחד מהם בשבילנו ומתחננת בפנינו ככה שלא נעשה זאת. הסתכלתי עליה במבט מתוח בחזרה והיא הצליפה בזנבה, כמו מקללת אותי בסוסית בדממה ככה. שמחתי שאני לא מבין את שפת הסוסים. "היא נראית טובה." אמה אמרה וליטפה את האמא המאושרת והיא נרגעה לפחות ועצמה את עיניה ואמה העירה אותי ממחשבותיי. "את צוחקת? יש לה משפחה." אמרתי במחאה כשאני לא מתיק את עיניי מהמבט המתחנן של הפגסוסית כדי שלא תבעט בי ותבהיל בכך גם את שאר הפגסוסים. אמה החמיצה פנים לתשובה שלי בשעה שאוולין על ידה התאהבה פחות או יותר בסייח יותר ויותר ומלמלה לו דברי חיבה ונשענה עליו בראשה בעדינות ובזהירות. "היא מתוקה כל כך. אני אוהבת פגסוסים יותר מסוסים רגילים." אוולין פסקה כעת וחייכה אל האמא, אשר הסתכלה עליה מצידה ללא הרף תוך כדי שלעסה עשב, ואני בהיתי בדשא באימה נעלם בפיה כשאני תוהה מתי יגיע תורי להעלם שם אם אמה תסכים לקחת את האמא כפגסוסית שלנו. אוולין צחקה והסייח התיישב על ארבעת רגליו והסתכל עלינו במבט תמים אך בוחן שהזכיר את המבט של אימו. פגסוסים מאוד דומים לסוסים רגילים, פשוט יש להם גם כנפיים – וכמעט כל הפגסוסים הם בצבע לבן בגופם, חוץ מכמה נדירים שהם בצבע חום או שחור או אפילו אפור. קשה לאלף פגסוס יותר מסוס רגיל, מאחר והם קסומים ומפוחדים מבני האדם מאוד אף יותר מסוסים רגילים והם מסתתרים בנוסף בעולם הקסום של ה ' צבעוניים ' ככה שקשה מאוד גם לאתר אותם מלכתחילה אלא אם כן אתה יודע בדיוק איפה הם נמצאים כי אתה ' צבעוני '. בגלל זה אנחנו משתמשים בהם רק במקרי חירום, כמו במסעות. כמו עכשיו. בהיתי באמא שחזרה לאכול רגועה יותר בזכות אוולין, שהרגיעה אותה בזכות יכולות הריפויי שלה. אוולין הייתה שקטה מאוד ליד אנשים, אבל ההפך הגמור על יד בעלי חיים. זה מצא חן בעיניי. בני אדם לא טובים כל כך כמו בעלי החיים. נראה שגם אוולין חושבת כך. "בואו ניקח פגסוס אחר." אמרתי אז בהחלטה וכולם הנהנו בהסכמה. אוולין התעצבה עכשיו ואמה שמה לה יד על כתפה בניחום.

"אל תדאגי. היא בטוחה כאן, לפחות." אמה אמרה לה בעדינות יוצאת דופן. היא הייתה מלחיצה למדי כשרצתה, וכוחות הסערה שלה לא עזרו. אמה ידעה לזמן סערות במזג אוויר, מה שעזר מאוד כשהיינו צריכים להילחם במסע שלנו, אבל הלחיץ כשהיא הייתה לחוצה וזימנה אחת בטעות ובלי שליטה. "אני יודעת," אוולין אמרה אל הגרמנייה הצעירה בעצב וחיבקה את האמא, שאם לא דמיינתי, צהלה לה בחיבה בחזרה. הסייח התקרב אליה בזהירות וכמו חיבק את אוולין בכנפיו הקטנות החלשות בחזרה גם הוא. הוא עדיין לא עף בבירור, כי היה צעיר מדי בשביל זה. "אני אחזור לבקר אותך כשכל זה ייגמר, אני מבטיחה" אוולין אמרה בעצב לאמא של הסייח וזאת צהלה בעצב. המשכנו ללכת אחר כך בתוך החווה, כשאנחנו מתרחקים מהאמא הצעירה ומהסייח כשאוולין מושכת באפה כמה פעמים בדרכנו. "הנה," אמרתי והצבעתי קדימה כדי להסיח את דעתה של אוולין מכך כעבור כשתי דקות וחצי של הליכה בין המון פגסוסים שצהלו, רבו, ישנו או... הלכו לשירותים ממש לידינו. הקפדנו להתרחק מאלו, אבל לג'ון לא היה מזל. אמה הרימה אותו אחרי שהחליק ומשדר החלומות הצעיר קילל כל הדרך אחר כך ומרח את רגליו היטב בדשא המסכן. "הוא נראה טוב." המשכתי את המשפט והסתכלנו על פגסוס לבן ובוגר וג'ון הסתכל עליו במבט זועף עדיין מההחלקה כשהוא ממצמץ כדי להתמקד. "איך אנחנו יודעים שזה לא האבא של הסייח ההוא?" אוולין שאלה בדרישה לדעת והניחה את ידיה על מותניה. ג'ון שפשף את עיניו וניגש אל הפגסוס והסתכל עליו. אחר כך הוא נתן לו להריח את ידו הימנית, שהייתה נקייה כבר, ואז ג'ון נתן לפגסוס הלבן הבוגר עשב נקי שקטף והפגסוס רחרח אותו ולבסוף אכל ועצם את עיניו בהנאה ברורה. נרגעתי. הפגסוס התיידד איתנו. ג'ון חייך חיוך מוטרד עדיין אליו. "כי אם הוא היה האבא שלו, הוא היה לידם. האבא עף איפושהו." ג'ון ענה לאוולין, שהנהנה באי רצון בולט בהסכמה. "בסדר," אמרתי אבל עדיין שמרתי על מרחק מהפגסוס, כי הוא הסתכל על כל מי שלא היה ג'ון במבט עויין. "איך נקרא לו?" שאלתי כדי להרים קצת את האווירה לכיוון טוב. "תומס," אוולין אמרה והסתכלה בבהייה על הפגסוס הלבן הבוגר שכעת שבע וטפח בכנפיו כמה פעמים. "הוא נראה לי כמו תומס." הנהנתי בחיוך ובהסכמה. "נהדר," אמה רטנה אחרי שהגניבה אליי מבט והסמקתי. "אז בואו נשלח את תומס למשימה בשביל הנערה." אמרה. העיניים של אוולין אורו עכשיו בזמן שג'ון התחיל להראות לחוץ מסיבה שלא הבנתי והוא התמקד בפגסוס, שהתחיל ללקק את ידו בחיבה. "ואז נחזור אל הסייח." אוולין אמרה בתקווה והנהנו. ג'ון כחכח בגרונו, נשם עמוק ולאחר מכן נתן לפגסוס, שמעכשיו יקראו לו תומס, הוראות והסברים עלינו ועל הנערה שעוד הייתה בכדור הארץ, זה המריא ונעלם וחזרנו על עקבותינו מעודדים כשאוולין רצה לפגסוסים שלה בשמחה. אני גם חייכתי כעת, למרות שהייתי במתח ענקי כי המסע התקרב בעוד צעד ולא ידענו עלו כלום חוץ ממשהו על מערות. העזרה בדרך.