הערת הכותבת:

אז אני רוצה להאיץ קצת את העלילה כדי להתחיל ספר חדש. או שאני אקפיא את הספר הזה, כי אני די תקועה בו

הפרק:

ערפדי. אוולין אמרה את זה ככה כאילו שזה נורמלי להיתקל בערפד ככה באמצע היום. אבל אני קרסתי בזמן שהערפד נשף אוויר בקול רם ושילב ידיים בעצבנות. איבדתי לגמרי את הצפון. הבטן שלי געשה והרגליים שלי רעדו ולא יכלו להחזיק אותי מאימה. אז בזמן שכולם מסביבי דיברו, שמעתי את הכל במעורפל כאילו שזאת שיחת טלפון רחוקה ובשפה של רוני, עבר...משהו. הדבר היחיד שייצב אותי היו העיניים המדהימות של לונה, אולי. לא שזה חשוב. אבל היא הייתה צמודה למישל ולרוני והיא נראתה מבועתת, רק קצת פחות ממני. אבל עכשיו הרגליים שלי קרסו, הכל החשיך לגמרי והרגשתי שאני מרחף בחשיכה גדולה מאוד- ואז ראיתי משהו אחר לגמרי מהמנהרה והערפד המחליא. הכל התבהר לאט לאט וצמצמתי עיניים מאור יום פתאומי שהגיע מחלונות רחבים וגבוהים מאוד מהצדדים של החדר, ואחר כך הסתכלתי מסביב במצח מקומט וחיבקתי את עצמי בגבורה. המקום שהייתי בו עכשיו נראה כמו חדר. הקירות שלו היו לבנים עם פחם עליהם. הריצפה הייתה עץ ישן אבל חזק, והיו שם אלפי מדפים שכשהבנתי מה יש עליהם יבבתי באימה חדשה. היו עליהם אלפי נשקים עתיקים שהרגשתי מהם כוח וחלק מהם גם זהרו כמו לונה, אבל בצבע כחלחל כמו השמיים ביום בהיר. הנשקים היו לרוב חיצי וקשת, פגיונות וגרזנים כבדים. היה גם ספר שנראה ישן מאוד שנח על כן לספר כלשהו באמצע החדר, והספר נראה כאילו שהוא מחכה שיקראו בו. אז בטיפשות

כמובן שהלכתי אליו ופתחתי אותו בסקרנות, גם אם רעדתי עדיין מפחד. שמחתי שהרגליים שלי כבר מחזיקות אותי. בספר היו ציורים מרשימים מאוד, ציורים של חיות שלא זיהיתי, של נשקים כמו שהיו בחדר, של צמחים ומה שנראה כמו ממלכות שגם לא הכרתי ושלא שמעתי עליהן בשום שיעור היסטוריה. עמדתי להתחיל לקרוא על צמח מסויים אבל אז הרגשתי שמישהו מייצב אותי והסתכלתי במעורפל קדימה. החדר והספר והנשקים המשונים נעלמו והתנערתי מהמקום שהייתי בו בנשימות מהירות וקצובות בשכיבה על הריצפה של המנהרה החשוכה. שוב הייתי עם החברים החדשים שלי אבל עכשיו הייתי מבולבל לגמרי ומפחד ומשותק כולי לגמרי. מה קורה פה? לא נראה שהשאר ראו שקרה לי משהו בכלל. כולם הסתכלו ישר קדימה והיצור המבעית עדיין היה שם גם. אבל עכשיו היצור עם הכנפיים השחורות נראה עכשיו מהוסס וכולם עצרו את הנשימה. ג'ון יבב ואמה שלחה לאוולין מבט זועף. איכשהו אוולין הצליחה להתעלם מכל זה - היא עדיין הייתה מול היצור - ואני נתמכתי בריצפה כי הרגשתי עדיין מה שמרגישים אחרי התעלפות. ראיתי שלונה מגניבה אליי עכשיו מבט עם מצח מקומט והצלחתי לחייך חלושות. "אני... לא יודע אם ' יודע ' זאת המילה הנכונה כאן." הערפד אמר עכשיו בקול צרוד והמוח שלי חזר לתפקד עכשיו. הלב שלי חזר לדפוק בצורה תקינה פחות או יותר והמילים הגיעו אליי גם הן. התכווצתי כשהבנתי על מה הם מדברים. איכשהו ידעתי שהם מדברים על החדר שבדיוק ראיתי. אבל איך כל זה קרה אם בכלל לא ידעתי על החדר, ולמה עכשיו הוא נשמע אמיתי? "-...אבל שמועה מתרוצצת בערפדים כבר שנים." הערפד המשיך לדבר ונשמע כמו מישהו שמדבר לעצמו ומאשר לעצמו גם משהו כרגע. עצמתי עיניים בהמתנה על הרצפה. "איזו שמועה?" אוולין שאלה אבל הקול שלה נחלש קצת עכשיו. הערפד שלח לה מבט חודר. "איך אתם שמעתם עליו? זאת השאלה האמיתית כאן." הוא אמר לה. אמה צעדה קדימה צעד גדול אחד ושלחה לו מבט מצמית וג'ון צחק אבל הילד מיהר להפסיק כשמישל שלח לו מבט מפוחד מאוד. "כדאי מאוד שתענה, ערפדי פדי. לא חציתי את ממלכת הפיות ואת ממלכת הקנטאורים ועברתי טרולים ענקיים כדי שאתה לא תדבר עכשיו." היא פקדה עליו וזימנה רוח קרה בתנועות גדולות בידיים שלה. רעדתי מהרוח וראיתי שגם האחרים.

"מה שהיא אמרה," אוולין מלמלה. "ר...רגע," גמגמתי בקול חלש מאוד וכולם נראו מבולבלים לרגע (כולל היצור) הסתובבו והסתכלו עליי בהלם עכשיו. "אני יודע - אני יודע מה החדר הזה." המשכתי ואז יבבתי, כי הערפד הסתכל עליי במבט לא ניתן לפיענוח. כנראה בעיקר כי נראיתי נורא. הייתה לי בחילה מרוב פחד וחוסר הבנה וישבתי על הברכיים כשאני נשען על הקיר של המנהרה והזעתי זיעה קרה. "זה לא יכול להיות," הערפד אמר אחר כך כשהתעשת. "רק הערפדים יודעים עליו. הוא קסום ומלא בהגנות של האלפים." "אלפים," רוני מלמלה לעצמה עכשיו ליד לונה ומישל. "מה עוד יש כאן?" "-...אם אתם גיליתם עליו..." הערפד המשיך לדבר והתעלם מרוני ואז החוויר כאילו שהבין על מה הוא מדבר עכשיו פתאום. "אהא," אמה אישרה משהו והנהנה פעם אחת בראשה וחלק הסתכלו עליה עכשיו. מישל נצמד אליי והתיישב לידי. "אתה מבין עכשיו למה אנחנו מדברים על זה. אז...יש לך מפתח או לחש בשבילנו כדי לפתוח אותו? ואם אתה ' יודע ' גם על ספר מסוים, נשמח מאוד למידע עליו כרגע." היא מיהרה להוסיף כשג'ון בעט בה בגב התחתון בידו. מישל נראה מיואש עכשיו ורוני נדרכה. לונה התחילה לזהור קצת שוב.