הערת הכותבת:

מישהו יודע.ת למה אני לא מצליחה לפרסם פה עוד ספר?):

ובהזדמנות הזאת אני רוצה לפרסם לכם גם את הספרים הנוספים שלי! יש לי גם המון פאנפיקים לדם האולימפוס. (אני לא כל כך מחשיבה את אפולו חוץ מכמה דברים) אז אשמח אם תקראו גם אותם ושתצביעו גם להם(:

חוץ מזה הדירה שלי התקרבה אליי בעוד צעד כי הייתי במשהו שנקרא ' מרכז צעירים ' (זה לגילאי 18 - 40 ויש את זה בכל הארץ אני חושבת וזה מהרווחה אני חושבת גם) גכדגכעדגכע *מקללת בלטינית* איפה הייתי.... אה, כן. סליחה על העיקוב בספר פה, אני די במחסום כתיבה לכל הספרים שלי)": אבל אני מנסה.

הפרק:

אלפי חצי ערפדים וחצי אנושיים כמו הערפד שראינו קודם לכן הסתכלו עלינו עכשיו במבטים רעבים מהחלון, הכנפיים השחורות שלהם מעופפות בצורה מפחידה. קרסתי על הברכיים שלי כי עוד הייתי המום גם מאמה מקודם. אני מניח שהערפדים האלה לא עזרו לי. כמה מהם הסתכלו על הספר שרוני מצאה. כמה מהם הסתכלו על הנשקים וכמה עלינו במבט בוחן. רוני יבבה עכשיו, והנחתי שמה שהם חושבים לא נחמד כל כך בעקבות זה. הלב שלי זינק כשראיתי שרוני ולונה מחזיקות ידיים. מה קורה פה? אבל עזבתי את זה די מהר, כי הערפדים עצמו עיניים. "אמה!" רוני סיננה וקפצתי בבהלה. אמה צווחה לידי בפחד גם. ""המסמך שלך! תוציאי אותו! לחשי אחסון והסתרה! תלחשי משהו! עכשיו! קדימה!" רוני המשיכה להגיד בבהלה. "למקרה שלא שמת לב, רוניל"ה, אני לא פיה!" אמה יללה ונצמדה אליי. הסמקתי. "אבל זה אצלך מסיבה כלשהי על בטוח! אז תעשי עם זה משהו, אני אומרת!" רוני המשיכה לצווח. אמה שפשפה את עיניה ושלפה את המסמך שלה מהתיק שלה. "את מצליחה לקרוא אותו עכשיו?" מישל אמר בקושי מאחורינו וקפצתי בבהלה שוב בגללו. העצבים שלי היו לגמרי מרוטים. "זמן..." אמה מלמלה עם הדף בידיים שלה ולא נראה בכלל שהיא שומעת אותו. "מישל, תעביר את הזמן קדימה למתי שאלו לא יהיו פה!" הנחתי שהיא מתכוונת לחצי אנושיים. ערפד אחד שלף מה שנראה כמו גרזן עכשיו והתחיל להלום בו בחלון וזה התחיל להתנפץ לאט לאט, ממטיר לריצפה שברי זכוכית קטנים ובינוניים. הרחקתי את אמה ואת עצמי מהחלון עד כמה שיותר וסימנתי לחבריי לעשות כמונו. רק שעכשיו לונה בחרה לנשק את רוני, שיבבה בעקבות זה שוב, ושמעתי את אוולין מקללת.

מישל הרים ידיים בכניעה. שמחתי שמישהו רגוע פה. "אין בעיה." אמר ועצם עיניים. הערפדים מיד נעלמו, אבל בחוץ היה חושך עכשיו וכוכבים נראו בחלון. אלפי כוכבים. בהיתי בהם כשאני מהופנט מהם וחשבתי לראשונה עכשיו על כל האנשים שהשארנו מאחור, אפילו על אלמה הזיקית. אנחנו עושים את כל זה בשבילם, ובשביל כל כדור הארץ. הסתכלתי על מישל בעיניים פעורות. "מה עשית בדיוק?" הצלחתי לשאול ועברתי לישיבה מזרחית. לונה ורוני התנתקו בינתיים ורוני התרחקה כמה צעדים ענקיים לאחור ואז קרסה לישיבה. לונה נראתה המומה מעצמה ואז היא קרסה לישיבה גם כשהיא מחבקת את עצמה ומיבבת. "עברתי על החוק," מלמלה לונה. דמעה זלגה לה על הפנים. ג'ימי מיהר לגשת אליה, חמוץ מעט. "לא עברת על שום חוק, לוני," הוא אמר ברוך. "מה שתגיד," רוני מלמלה. "מה עם..." קוראת המחשבות הג'ינג'ית הסתכלה על הספר. "מצאנו את הספר," מישל מלמל רגע לפני שקרס לישיבה בעייפות. "מה עכשיו?" שאל לפני שנרדם והתחיל לנחור. הצלחתי לצחקק עכשיו למראה הזה. אבל אוולין נראתה לחוצה יותר מתמיד. זה גרם לי להפסיק לצחוק ולהסתכל עליה בשאלה.