כולם התחילו לאכול כמעט מיד בעליזות, אבל אני לקחתי בזהירות כל מיני מאכלים. כאחד שסובל ממחלת הצליאק, אני צריך להיזהר כל הזמן ממאכלים שמכילים בתוכם חיטה, שיפון שעורה ושיבולת שועל או שאסבול מכאבי בטן חזקים ומעצירות ואצטרך את אוולין המרפאת שוב. ממש לא רציתי את כל הסיפור הזה עוד הפעם, אז הפעם לפני שלקחתי כל אוכל כלשהו, התעלמתי מהמבוכה הענקית שלי כל פעם כשאני אוכל עם עוד אנשים ובוחן את האוכל כאילו שהוא מבחן, מה שלא עשיתי בפעם הקודמת כי רק הגעתי לעולם הצבעוניים אז התביישתי ואז האמת יצאה לאור, ולקחתי רק דברים כמו חומוס וסלטים. מהבשר אנחנו הצליאקים צריכים להיזהר כשהוא לא מבושל אצלנו בבית – בגלל שגם החברים יכולים לשים בו אבקת מרק עוף או רוטב סויה, שבהם יש גלוטן. לקחתי בסופו של דבר הר של סלט חסה, הר חומוס ענקי וקבבים שנראו נטולי רוטב כלשהו ופירה. יחסית לאלרגניים אחרים אנחנו הצליאקים די מסתדרים בעולם, גם כי הרבה יותר מודעים למחלה הזאת כיום וגם כי פשוט יש לנו הכי הרבה מה לאכול פחות או יותר וגם כי אנחנו לא צריכים אביזרים רפואיים למינהם, ככה זה לפחות בינתיים וכיום וכי אפילו מתחילים להיות באופק סימנים מעודדים לתרופה לצליאק. התחלתי לאכול לבסוף ואוולין הסתכלה עליי, חייכה חיוך קטן כשראתה אותי אוכל, הנהנה וחזרה להראות מבוהלת בגלל סיבה שהעדפתי לא לחשוב עליה בזמן שערבבתי את החומוס והסלט והפירה ביחד. חוץ מזה, הבחנתי בהנאה ובהתרגשות שאני אוכל בפעם הראשונה ביחד עם אמה, שאכלה במבט עגמומי. למעשה, גיליתי אחרי שבחנתי את החברים שלי, נראה שרק אני גם ממש רציתי לאכול. (כשאתה צליאקי, אתה נוטה להיות רעב תמיד קצת יותר מהחברים שלך כי יש לך תמיד פחות אוכל.) אוולין עדיין נראתה כמעט מפוחדת ממשהו שהעדפתי לא להסיק מה הוא כרגע, מישל נראה מיוזע וחיוור והוא אכל בקושי ובמאמץ, ורוני נראתה מתוחה ומבוהלת. ליהי המנהיגה התיישבה לידינו ואכלה בחיוך כשהיא מהנהנת לנו מדי פעם בעידוד כמו מארחת ראוייה לשמה, אבל לא נראה שזה עוזר לחברים שלי. למעשה נראה שזה רק מלחיץ אותם יותר. נראה שרק אני הייתי במצב רוח טוב, בגלל אמה ובגלל שהתגברתי על הגאווה שלי בקטע של האוכל. בחנתי אחר כך את האוכל של הפיות. הן אכלו כמונו (טוב, דברים מסויימים (כמו לחם) חוץ ממני.) בשר, סלטים, טחינה, חומוס ודברים בסגנון הזה ומיצים ומי ברז רגילים – אז חשבתי שהתזונה שלהם לא שונה מזאת של בני האדם, לפחות למראית עין. אולי הם מחביאים באוכל שלהם לחשים מסוימים. חזרתי לאכול בעצמי כשהבנתי את המצב של כולם. כשכולם שבעו, מה שקרה כעבור כחצי שעה נוספת, ליהי נקשה באצבעותיה והכול נעלם חוץ מהסירים עם האוכל בתוכם על השולחנות אצל כולם. חייכתי. מגניב. הקול של המנהיגה היה רם יותר ממקודם והנחתי שזה בעזרת קסם כלשהו, כי הקול שלה כמו הדהד לכולם כמו בחדר מלא הד. "עכשיו כל מי שלא אורחינו עליו ללכת, מאחר ועליי לדבר איתם בפרטיות. אם מישהו ישמע משהו בטעות, עליו לדעת כי כל מה שישמע מסווג לנו בלבד." כולם עשו מיד וכפיה אחת כדבריה וריחפו מאיתנו במבטים סקרנים או תוהים או מבולבלים אלינו תוך כדי הריחוף כשחלק עם ילדיהם גם ותיקים קטנים בידיהם. ליהי עפה אלינו עכשיו במבט רציני והסתכלנו עליה. אמה נצמדה אליי והלב שלי רטט בתגובה בשמחה. "ובכן," ליהי אמרה לנו בקול רציני גם הוא כשהגיעה וריחפה מולינו בידיים משולבות כשהיא בוחנת אותנו אחד אחד, "אתם צריכים לספר לי את המשימה שלכם." אמרה. אמה נראתה לחוצה עכשיו והיא הסתכלה על מישל, ששיחק במזלג שלו בבהייה בצלחת שלו גם.

"מה את רוצה לדעת?" מישל שאל לבסוף. "מה המטרה שלכם כאן," ליהי אמרה בקול מוטרד והנהנה למישל שיתחיל לדבר. הוא בלע רוק במתח. "אנחנו מחפשים משהו," אמה אמרה בזהירות ורוני ואוולין הנהנו ביחד באישור אחר כך. הבטן שלי התהפכה בפחד ומישל נראה אסיר תודה לאמה. "ספר כלשהו. אנחנו לא בטוחים אם..." אמה היססה. "אם אתם רוצים עזרה, אתם צריכים לבטוח בי," ליהי קטעה את אמה בעדינות. "אני צריכה לדעת במה אני מעורבת כדי לדעת איך לעזור לכם." " אמה הליטה את פניה בידיה באנחה ואז הסתכלה על הפיה שוב. "העניין הוא שזה די סודי," רוני אמרה עכשיו ושתתה מיץ כהה בכוס שלה אחר כך. "גם אם זה סודי, אני צריכה לדעת את זה," ליהי אמרה בקול החלטי. "אנחנו באותו צד. אל תדאגו, אני המנהיגה כאן. בכוונה שלחו דווקא את הצוות שלי אליכם." מישל נשם עמוק עכשיו. הוא הסתכל על אמה והיא נאנחה."שיהיה." מלמלה ונשענה עליי בעיניים עצומות בחזקה. הרגשתי את הלחיים שלי מתלהטות עכשיו ושמחתי מאוד שכולם מסתכלים על ליהי. רוני הסתכלה עלינו עכשיו במבט כאוב שלא הבנתי ואז חזרה להסתכל על ליהי בתהייה. מישל סיפר על הספר ' ממלכת הלא נודע ' ועל הנשקים שאנחנו צריכים למצוא ועל החלום של אוולין ועל המנהרות. "בלילה אנחנו לא עושים את הטקס שלנו," ליהי אמרה בסוף ההסבר בקול מהורהר. "ככה שמשונה שראית זוהר בחלום שלך, אוולין. אבל בסדר. נוביל אותכם למנהרות הזוהרות כדי שתתחילו את המסע. והמפתחות..." ליהי החווירה עכשיו, מה שלא עודד אותי. מישל נהיה ירקרק. "קרה משהו?" אמה שאלה את ליהי. "למעשה, כן," ליהי אמרה בקול צרוד. "קשה מאוד למצוא את המפתחות שאתם מדברים עליהם. פיות כישפו אותם בעצמם לפני אלפי שנים בכוחות שלנו בלחשים שלנו. אפילו אני לא יודעת בדיוק איך, ואני המנהיגה הנוכחית של ממלכת הפיות. המידע נמצא כמובן ברשותי במועצה, אבל עד היום מעולם לא חשבתי לקרוא בזה מרוב ש..." אבל כאן ליהי נשמה עמוק. "טוב, אני מניחה שהגיע הרגע. אביא לכם את המידע מחר ומחרתיים תצאו לדרך." הנהנו בתודה. "בינתיים ניתן לכם בקתה," ליהי אמרה לנו בקול מיואש שלא מצא חן בעיניי וגרם לבטן שלי לשוב ולהתהפך בפחד. אוולין גם יבבה עכשיו, מה שלא עזר. אבל קמנו אחרי שתיית מים כל אחד עם ליהי למצוא לנו בקתה ללילות שנעביר כאן.