הערת הכותבת:

בקרוב כנראה ייגמר לי השירות לאומי, יאיי!

אני ממש מתרגשת לשנה הבאה.

הפרק:

הלכנו בשקט, ואני פקדתי על עצמי להמשיך ללכת כל הזמן. הלכנו בטור צמוד מאוד וניסיתי להסתכל על מישל כדי להסיח את דעתי. נראה שהוא רגוע לפחות והוא נראה מנומנם מאוד עכשיו. הבנתי עכשיו למה רוני חשבה מקודם שסיממתי אותו. המבט בעיניים של מישל היה מעורפל עכשיו מאוד, והוא נראה כמו מישהו שהולך מתוך שינה, אפילו שאף פעם לא ראיתי מישהו כזה. הנחתי שזה בערך ככה – מתנגש מדי פעם במקומות, עיניו כמעט עצומות. מישל מלמל "סליחה," מנומנמת בכל פעם שהתנגש במישהו ורוני הזעיפה פנים כשזה קרה ואז חזרה להראות מודאגת למישל. אני חזרתי להתמקד בדף של אמה. הכותרת שלו הייתה: לחשים עתיקים בממלכת הפיות. תהיתי בבטן מתהפכת בעצבנות איך ליהי ציפתה שנשתמש בכל הלחשים האלה כשאנחנו לא פיות בכלל. אפילו לא הצלחתי לקרוא את הלחשים, ככה גיליתי כשניסיתי ויבבתי. "מה? מה?" רוני שאלה בפחד כשפלטתי יבבה בגלל הדף שבכלל לא הצלחתי לקרוא. "יש לי חדשות רעות," אמרתי בקול צרוד. אמה הסתכלה עליי. מישל התנגש עכשיו בג'ון כשהלך אליי. "סליחה," מלמל שוב וג'ון נאנח בהבנה. "מה החדשות?" מישל שאל אותי כשהגיע אליי. בלעתי רוק בכוח. "אני בכלל לא מצליחה לקרוא את הדף של אמה," אמרתי בקול קטן. כולם נהיו מודאגים. "נפלא," אמה מלמלה. "הלך עלינו באופן רשמי," ג'ון אישר. "ורגע," רוני אמרה בקול שנשמע לחוץ. היא זזה מרגל לרגל בזמן שהחזרתי לאמה את הדף שלה בידיים רועדות.

"מה עם החברים שלי?" רוני שאלה בזמן שאמה קיפלה את הדף לארבע ואז שמה אותו בכיס המכנסיים שלה בחוסר עניין. "כשנלך לישון אני אקרא להם," ג'ון אמר. "ואיך הם ידעו לבוא דווקא לכאן?" רוני שאלה בקול מודאג. "אני אראה להם בחלום," ג'ון הרגיע אותה ורוני נשכה שפתיים. "בואו ננוח," אמה הציעה כשמישל קרס לישיבה. כולנו התיישבנו בתודה על התיקים שלנו והוצאנו אוכל. כמה הלכו להתפנות שוב רחוק רחוק מאיתנו ובזוגות לשירותים. רוני חזרה מהשירותים המאולתרים כשהיא רועדת כולה מפחד ואני ניסיתי לחשוב בכל הכוח בזמן שחיכיתי לתורי בשירותים על דרך שבה נוכל לקרוא את הלחשים. לא סתם קיבלנו אותם! אבל שום רעיון לא עלה בדעתי, וגם לא איך נמצא את הספר ' ממלכת הלא נודע. ' הלכתי לשירותים כשרוני נאנחה לידי בהקלה ואחרי שהלכתי חזרנו לחברינו ואכלנו ושתינו. "אולי אפשר לגרום למפתחות להופיע?" מישל הציע אחרי שפירטתי יותר את הבעיה שעמדה לפנינו עם הדף של אמה ובזמן שאכל סנדוויץ' לחמניה עם גבינה כלשהי. "ולגרום לחלום של אוולין להתגשם מרצון?" ג'ון שאל בפה מלא סלט וגבינה לבנה ואז בלע והחמיץ פנים. "כן," מישל אמר בקול צרוד. "אני בעד," אמה אמרה להפתעתי, מה שגרם לבטן שלי אבל שוב להתהפך, הפעם בפחד. רוני נצמדה אליי, כנראה בפחד גם היא. "לא קורה כלום. יש לי הרגשה שנוכל ללכת במנהרות האלה לנצח עד שיקרה משהו." אמה אמרה בקול עגמומי. "כן. הפיות לא עושות כאן איזשהו טקס? זה אומר שהן עושות לחשים עם המפתחות." ג'ון אמר בקול מהורהר. "מה שמחזיר אותנו לדף הארור," אמה אמרה וצחקתי צחוק מתוח. "בסדר," אמרתי בהסכמה. "אבל אחרי שנישן היום. מה השעה?" שאלתי את ג'ון, וזה הסתכל בשעון הבנים שלו. "שמונה בערב. אני אחכה עוד שעתיים עד לחלום לחברים של רוני." ג'ון אמר בקול ענייני והנהנו במתח.