תהיתי במעורפל מה העניין ולמה רוני מתוחה כל כך עכשיו. חשבתי על החלום ההוא שחלמתי ולכן הקשבתי רק בחצי אוזן לשיחה הזאת שלהם ובכלל לא הייתי נסערת ממנה. "ואם... נגיד... לא... היה לי... מישהו?" רוני אמרה לאט ובשקט בינתיים וסידרה את התיק הגדול והסגול שלה לטיולים שקיבלה כאן כך שהוא ינוח בצורה יותר נוחה על כתפיה. מישל בהה בה בסקרנות תוך כדי שהלכנו. "אז זאת מישהי?" ג'ון אמר בשקט והתקרב אל רוני. רוני משכה בכתפיה במבוכה אבל השפילה את ראשה אל שביל החצץ. אמה הסתכלה בזעף על הבטן של תומס שריחפה ממש מעלינו עכשיו ואז היא הסתכלה על רוני בחיוך. "אז מי זאת?" שאלה וצחקה. "קוראים לה..." רוני אמרה בהקלה כשראתה שאנחנו לא הומופובים. אני המשכתי לחשוב על החלום ההוא שהיה לי באחד מהלילות שלנו כאן. מתחת לאדמה... הבטן שלי התהפכה רק מהמחשבה. אור חזק..."אני יכולה לא להגיד? זה מביך כל כך. במיוחד אם היא תהיה פה בקרוב." רוני אמרה במבוכה ענקית והסמיקה כולה שוב. הנהנו בהבנה, אני במעורפל בגלל שעוד חשבתי על החלום שלי, ומישל גיחך. "טוב, כשנדע אז נדע," אמר השולט בזמן. "ובינתיים... מה קורה כאן?" מישל הוסיף והסתכל אז על כל המחנה במבט מוטרד. הסתכלנו גם אנחנו עכשיו ונעצרנו במקומנו. זה היה בסדר כי כולם נעצרו גם. הילדים הקטנים יותר שהיו בצדדים צווחו בבהלה מסיבה שלא הבנתי. האדמה הפכה לצבעונית בהתאם בגלל הכוח של אחד מהילדים כאילו שכל מיני צבעי מאכל ענקיים נשפכו כולם על האדמה סביבם והפכו את השביל בסביבה שלהם לצבעוני ויפה וראיתי זיקית צבעונית מטפסת לפתע עכשיו להפתעתי בריצה מהירה על עץ בראש אחד כי היא הבהבה בצורה שבלטה מאוד בכל מיני צבעים. "אלמה! זהירות!" צעק לה אחד מהמבוגרים ואלמה כזיקית רק זחלה גבוה יותר על העץ. "מה קורה כאן?" שאלתי גם. "אאאה!" מישהו צווח. קפצנו בבהלה.הסתכלתי מטושטשת ממנה למעלה וראיתי שזה מישהו עם שיער שחור מתולתל ועור שחום עם מכנסי דגמ"ח בצבע ירוק כהה וחולצת טריקו חומה. "טרולים!" הוא המשיך לצווח כשעופף באוויר ואז הוא נחת ולא ראיתי אותו יותר. הבטן שלי התהפכה בחשש. רוני פערה את פיה לרווחה. אמה נצמדה אליה כדי להגן עליה עכשיו. "טרולים? אני לא רואה שום – " אמה התחילה להגיד בזמן ששמה לרוני יד על הכתף. בום! נשמע אז ואלמה חזרה בצווחה לעצמה. מתישהו כשדיברנו היא ירדה מהעץ והיא מיהרה לנסות לחזור אל כל המחנות ואל מחנה הילדים שלה, אבל אחד מהטרולים הגדולים תפס אותה ביד אחת והסתכל עליה בעניין.

"אלמה!" צעקתי בפחד טהור למרות שידעתי שהיא בטח לא תשמע אותי בגלל המרחק הרב שהיה בינינו וזה שהאנשים דיברו ביניהם בבהלה כמונו. "מי שעף! תציל אותה עכשיו!" המשכתי לצרוח בפאניקה. מישל שם לי יד על הכתף במבט מוטרד. "יש לי רעיון יותר טוב," אמה מיהרה להגיד לפני שמישל יעיר לי משהו. היא עזבה אותנו אחרי מבט מתנצל אל ג'ון, שהנהן בהלם ואמה מיהרה אל הטרול שהחזיק באלמה משום מה ונבלעה בכל האנשים כי היא הייתה נמוכה לגילה. "אמה!" מחיתי בצעקה אבל מישל שם לי יד על הפה כדי שאסתום. פרצתי בבכי. "הלך עליה," אמרתי בזמן שבכיתי. כן, לא הסתדרנו, אבל אהבתי את אמה כמו אחות חדשה. אולם אז נהיה קר יותר והשמיים נעשו אפורים לפתע כאילו שבכלל לא היה קיץ עכשיו אלא שיא החורף בינואר או בפבואר. הצטמררנו כולנו מהקור ואמה ואלמה חזרו אלינו אז ביחד. אלמה נראתה חיוורת ונגעתי בה. היא נרגעה מיד. "את מרפאת?" אלמה שאלה אותי והנהנתי. "ואת הופכת לזיקית," רוני הצליחה להגיד לה. אלמה קימטה את המצח. היה לאלמה כובע מצחייה סגול, שיער שחור, נמשים בפניה, עיניים כחולות והיא לבשה חולצה קצרה כחולה ומכנסי טרניג שחורים ונעלה נעלי הליכה של חברת נייק. 

"אה... כן. מאז ומתמיד." אלמה אמרה בקול מבולבל. "מי אתם? למה הצלת אותי?" אלמה פנתה אל אמה עכשיו. "על לא דבר," אמה רטנה לה בחזרה, גם אם הסמיקה במבוכה לא אופיינית. השמיים בינתיים התבהרו שוב, תרתי משמע, ונהיה חם בשנית גם. השמש יצאה שוב החוצה וכולם נאנחו כצבעוני אחד. נראה שכל הגוש כאחד מחבב ומאוד את הכוח של אמה. הטמפרטורה חזרה להיות משהו כמו שלושים וחמש מעלות. "חתיכת כוח יש לך," אלמה אמרה בזמן שזה קרה ואני הוצאתי בקבוק שני ליטר מהתיק שלי שמילאתי הבוקר במחנה האחרון ושתיתי ממנו. "אבל הסתדרתי בעצמי." "שוב, על לא דבר," אמה אמרה, אבל הפעם בעייפות. "הטרול ההוא עמד לאכול אותך לארוחת הצהריים של השבט שלו!" אמה המשיכה בזעף בזמן שסגרתי את הבקבוק שלי בפקק שלו והחזרתי אותו אל התיק וסגרתי גם את התיק והחזרתי אותו לצורה נוחה על הגב שלי. אלמה החמיצה פנים. "היי," מישל מיהר להגיד. "בואו נרגיע, בסדר? אני חושב שמשהו קורה פה. הטרולים הם מעולמות האופל." המשיך ואלמה עברה להסתכל עליו להקלתי. בינתיים נרגעתי גם אני כי ראיתי שאמה בסדר. רוני וג'ון החליפו מבטים שלא הבנתי עכשיו. "אתה חושב שהם יודעים אכשהו שרוני כבר איתנו?" שאלתי אז. "מי זאת רוני?" אלמה שאלה בקול מוטרד. רוני הרימה יד רועדת לשלום ואלמה הנהנה בהבנה כשהבינה. "אני אלמה. בואי נתחיל שוב. האוייבים שלי קוראים לי ' אלמה הזיקית, ' אז אל תקראי לי ככה. את רוני? מאיפה את? לא ראיתי אותך עד היום בכלל, ואני כאן כבר המון זמן, אפילו יותר מג'ון. יש לך שם יפה." אלמה סיימה לדבר אחרי שאמרה את כל זה מהר מאוד והסתכלה על הקוראת מחשבות החדשה במבט סוקר מלמעלה למטה. רוני הסמיקה. "אהמ," אמה אמרה ברוגז. להפתעתי היא עמדה ליד ג'ון. "אלמה הזיקית, אפשר להמשיך? אני חושבת שמישל ואוולין צודקים." היא אמרה ברצינות. הרמתי יד כדי לציין שאוולין זאת אני לפני שדיברתי, גם אם חייכתי חיוך רחב מכך שאמה אמרה ' מישל ואוולין.' "כן," טומי חזר אלינו ונראה מוטרד גם הוא וקטע את השאלה שלי לפני שהספקתי להתחיל לדבר והורדתי את ידי הימנית בחזרה אל צד הגוף. נראה שטומי הקשיב לנו. "אנחנו מקימים מחנה עכשיו שוב. כולם צריכים להירגע. ואתם... אתם צריכים לבוא אל האוהל שלי. אנחנו צריכים לדבר." טומי אמר בחומרה שלא הייתי רגילה ממנו.