יערה יצאה בדלת עץ נוספת קטנה יותר מדלת המרכז, סגרה אותה ושקט מלחיץ השתרר בארמון. "אז מה..." אמרתי לדממה. "למישהו קרה משהו מדהים חדש עם התיליון שלו או משהו?" מלמלתי. אדל סגר בינתיים את היומן של השגיא ההוא והכניס אותו לתיק והתיישב עליו, בוהה בשיעמום בתקרה. החלטנו לאכול בינתיים תוך כדי סנדוויצ'ים מהתיקים שלנו ולשבת גם אנחנו על התיקים. "לא" יוגב אמר בין ביסים מסנדוויץ' חמאת בוטנים. "אבל..." הוא השתתק באחת כששמענו צעדים. מיהרנו להחזיר את האוכל לתיקים ולעמוד צמודים אחד לשני באימה, כאמיצים שאנחנו. "מי אתם?" שאל הנער החדש שהופיע בפליאה אותנו. קים התנשפה. "אתה העטלף." היא אמרה ביראה וקיבלתי טיק בעין. בחנתי את הנער, ואכן הרגשתי ממנו את זה שנועדנו להיפגש, ואז בחנתי את עיניו, והן היו אדומות. בלעתי רוק. "עכשיו," אמרתי בזמן שהנער נרתע לאחור, בטח לא מבין איך קים יודעת על היכולת שלו. יוגב ואמיליה הנהנו והפכנו ללביאה, חתולה, ינשוף וזאב ואז חזרנו לעצמנו. אור הלך לאט לנער וסיפר לו הכל עלינו ואת כל מה שעברנו עד עכשיו. "אה," הנער מלמל בסוף. "איך קוראים לך?" קים הייתה נחמדה לשם שינויי ושאלה בנימוס. "אין לך מה לפחד. אנחנו כמוך. אנחנו רגשניים." הנער הנהן בחשש. היה לו שיער שחור קצוץ, הוא לבש מכנסי דגמ"ח וחולצת טריקו לבנה. "על הרגשניים אני יודע. אמא שלי סיפרה לי הכל לפני שהיא נעלמה." "נעלמה?" אמיליה חזרה אחריו בדאגה.

הנער השפיל את המבט. "נמצא אותה," אור מיהר להגיד. "אפשר להוסיף את זה למסע שלנו. אל תדאג, אה..." "בר" הנער אמר בשקט ואור הנהן במבט מוטרד. "אל תדאג, בר. נמצא את אמא שלך." בר הנהן בתודה. "אבל מי אתם?" הוא שאל והסתכל על כל אחד מאיתנו. הצגנו את השמות שלנו ובר הנהן בסוף במבט מהורהר. "אז כולנו כאן עכשיו, כל החמישייה. מה זה אומר? קורה משהו איפושהו?" ככה אנחנו חושבים" אמיליה אמרה. בר הנהן לאט. התקרבתי אליו בזהירות, כדי לא להבהיל אותו. "מה קרה לאמא שלך, בר? אולי זה יעזור לנו למצוא אותה." שאלתי בעדינות. בר שפשף את העורף שלו ואז זז באי נחת. "משהו חטף אותה." הוא אמר לבסוף. "משהו?" אדל שאל. "לא מכדור הארץ?" הוא הוסיף. בר הנהן בחשש, כאילו פוחד שלא נאמין לו. "זה נראה כמו פרפר ענק. יצא ממנו חומר ירוק כזה –" "שוב הפרפרים האלה" קים אמרה ברטינה. "אני באמת מתחילה לחשוב שהם אשמים בהכל – " אור הנהן במצח מקומט. נזכרתי שהוא עדיין חולה בירקית ההיא, כמו שקראנו לה. אבל היכולת שלו עבדה מקודם, חשבתי בבילבול הולך וגובר. והוא לא התעלף או הוציא גועש ירוק. הסתכלתי עליו בחשש. "כן. גם אני חושב ככה. כלומר, הנקודות שלהם ירוקות – " שמענו צעקה לפתע וקפאנו ובר נצמד אליי בבהלה. "מי זה?" הוא שאל בלחש. "יערה," קים אמרה בחרדה ורצנו החוצה ומצאנו אותה כעבור שלוש דקות חיפוש ביער מסביב לארמון מעולפת ליד מפל, שהמשיך לזרום בשלווה.