קפאנו במקום בזמן שניסינו לעכל את מה שהאיש אמר. "מלכודת" יערה אמרה. "בסרטים קטעים כאלה הם תמיד מלכודת." "נכון" ליאן הסכימה איתה ושפשפה את העיניים. החלפנו מבטים שתינו ומיד ידעתי מה חסר פה, כאילו שאני וליאן הפכנו לאחת. "מישהו ראה את יוגב?" ליאן שאלה. הנהנתי בהסכמה. "לא" אור מלמל ושפשף את הראש. "אתם מאמינים לזה שהוא פושע?" שאל, בדיוק כשינשוף נחת על העץ לידו. ליאן חייכה והינשוף שינה צורה ליוגב אחרי שנחת על הדשא. "מה קרה פה?" שאל כשלא הגבנו. יערה נשמה עמוק ותיקצרה לו. יוגב נהיה מוטרד ככל שהסיפור התקדם והניד בראשו. "אנחנו צריכים למצוא את אדל ואת קים. תשמחו לדעת שיש לי פיתרון לשני המצבים." אמר בחומרה. אור הרים אליו את המבט. "איך? ומה הפיתרון?" התיישבתי על הברכיים בהתלהבות לשמוע אחרי שאור שאל. ליאן גם הסתכלה על יוגב בציפייה מתוחה. "בזמן שעפתי" יוגב אמר, באותה נימה אגבית כמו שכל אחד אחר היה אומר, בזמן שהלכתי לצרכנייה, "ראיתי אותם לוקחים את אדל למין חדר. אני מניח ששם גם קים." "על זה הוא דיבר" ליאן אמרה ועכשיו כולנו הסתכלנו עליה, כמו בסרטים. "על חדר אבוד. מישהו יודע על מה מדובר?" שאלה. יוגב הניד בראשו. "אבל היומן של אדל יודע" אור אמר לפתע ועיניו אורו. "ו?..." יערה אמרה, כשהיא משחקת בתיליון בצבע זהב שהיה לה על הצוואר במתח . היה עליו משהו כתוב, אבל לא היה לי כוח לקרוא דברים עכשיו. מוחי סער. 

אור משום מה התעלם מיערה והלך לתיק של אדל, שהחוטפים שכחו לקחת אותו, כמובן. "אדל אמר שכתוב בו על העבר ועל העתיד שלו. ועכשיו אנחנו חברים. מה אם כתוב שם הכל? כל מה שנעשה." אור אמר ושלף את היומן- שהיה מחברת ישנה מאוד, כתוב בכתב לא מוכר. אור בהה בו. "יופי, גאון" ליאן רטנה. "הוא כותב ב צרפתית. " אבל אור לא איבד תקווה אלא שלף גם עט עכשיו מצד היומן ופתח את המחברת וגם את העט בדף ריק. "מה אם נוכל להשפיע על העתיד של אדל? גם בעברית?" אור אמר. יוגב משך בכתפיים. "אולי. אבל עברית זאת לא שפה עולמית. נסה באנגלית." אמר. אור הנהן והתחיל לכתוב.