חזרנו ל 'אטלנטיס' וישר קרסתי על ארבע על רצפת העץ החומה כהה עם ריח האלון שנדף ממנה. המבנה העתיק היה חמים וביתי כתמיד שזה צבט לי בלב והעלה לי דמעות בעיניים. לא שיערתי לעצמי כמה התגעגעתי הבייתה עד שהקפצתי את כולם לפה. קיוויתי שההסוואה שלנו עדיין עובדת לבני התמותה, שבחוץ אטלנטיס נראית כמו סתם חורבה לא מושכת, כמו הדבר עליו היא מבוססת, אם הוא אמיתי. "מרפאים," התנשפתי בעוד הרגשניים האחרים, שהיו באמצע קריאת ספרים מהספרייה שלנו בהו בנו המומים מגיחים מהאוויר ואז ממהרים אלו שמדברים עם חיות להרגיע את הסוסים ולהחנות את הכרכרה ולהפסיק את ההבהובים שלה. הסוסים עדיין רצו לרוץ וראיתי שהם מתאמצים ללטף אותם ולנקות אותם בברז השקייה ולתת להם גזר וקש ומים לשתייה. יערה הסתכלה עליי בתהייה. אשר, הרגשן שקורא מחשבות, קימט את המצח כשראה את כולנו עייפים, מותשים, מסוחררים ומתנשפים כאילו שחזרנו ממרתון. הוא החזיק ביד אחת ספר שהיה יומן של רגשן שעבר מהעולם וכנראה הפסיק לקרוא כשחזרנו.

קלטתי פתאום מהמבטים המשתאים של כולם שלא סיפרתי לאף אחד כאן על המסע שעשינו והבטן שלי קפאה באשמה. ואני עוד קראתי לעצמי אחד המאמנים. "אשר," חרחרתי. הוא בא אליי במהירות. תמיד היינו חברים טובים. "מישהו מכם ראה את אדל?" הוא שאל בזמן שעזר לי לקום, שאלה שרק גרמה לרגליים שלי רק לאבד יותר תחושה ולהחליק ולחומר הירוק שוב לצאת ממני. יוגב קרס בינתיים לכורסת עור ועצם עיינים. בר נראה נבוך ואמיליה מיהרה לספר לו מה המקום הזה והוא הנהן לה כל פעם כשהבין משהו. אשר נרתע ממני בגועל והפתעה כשראה את הירקית ויערה מיהרה לתפוס אותי במבט זועף לאשר, שפער את הפה כשנצבעתי כמו ציור בצבע ירוק כהה, שמסתבר שהיה קר כמו קרח ובלי טעם. "מרפאים," אשר התעשת ותפס אותי עם יערה, למרות שעדיין נראה נגעל כולו. "כן, כן, מיד. אז המחלה תפסה אותך, מה, אור?" הוא גיחך והוליך אותי לחדר הרגשניים שריפאו. הלב שלי דפק ופניי בערו לפתע באשמה נוספת כשהבנתי לאן מוליכים אותי ומי היה שם כל כך הרבה זמן. אויי לא. הם עוד לא יודעים על אדל. לא יכולתי לשאת את זה יותר. התעלפתי. הדבר האחרון שראיתי הוא משום מה את יערה מחייכת אליי ועיניה הירוקות כמו יער פורח מחייכות אליי בשעשוע בעוד העולם הולך ומחשיך.

הערת הכותבת:

העליתי עוד פרק מהר מאוד כי יש לי מוזה ושאלה. ואפולו, כמו שהוא אמר בעצמו, פספס את ההזדמנות להיות אל החכמה, בגלל משהו שקשור להמצאת הזיתים.

השאלה היא, אתם רוצים פרקים מנקודות מבט של בר ואיזבל? 

לי אישית זה פשוט מרגיש לי להעיק עליכם בדמויות וקראתי במדריך כתיבה אחד שזה לא טוב לעשות המון המון דמויות. אבל אם תרצו אני אעשה, אז תגידו בתגובות אם אתם רוצים