הגענו לבית שלהן וחזרנו למטבח לשולחן אוכל. יערה קרסה בספה בסלון וישבתי בכורסה לידה. "זהו, אני לא חוזרת בזמן בזמן הקרוב" יערה מלמלה בזמן ששתתה תה חדש. צחקתי והיא חייכה חלושות. "אנחנו לא יכולים לדעת." אמרתי בחיוך והיא צחקה חלושות. ליסה הגיעה אלינו בחיוך. "אני צריכה ללכת- עניינים של עבודה. יערה, תיהיי בסדר?" שאלה. יערה הנהנה וליסה גם ויצאה. יערה נשכבה בספה אחרי ששמה את התה על השולחן בעייפות. "אז מה אתה עושה בחיים שלך, האלה?" שאלה. "משימות," אמרתי. "לעזור לרגשניים חדשים ומשימות." "איזה משימות למשל?" יערה שאלה. "אני בעיקר חוזר לעבר," אמרתי. "המאה השמונה עשר, ככה. בפעם האחרונה הייתי עם האחים גרים." יערה פערה את העיניים. "האחים גרים? ואוו. איך הם? מה הם עשו? איפה הייתה?" שאלה. חייכתי. "רק הייתי איתם לרגע. אמרתי להם מה יקרה להם בעתיד- שהם יהיו מאוד מפורסמים וכל זה." יערה צחקה. "מגניב." אמרה בחיוך. משכתי בכתפיים. "אפשר להתחיל לחזור בזמן באמת?" שאלה יערה. הנהנתי. "אבל כשתרגישי טוב שוב" אמרתי. יערה הנהנה ונראתה שקועה במחשבות. "אבל אולי אנחנו נחזור לעתיד? הוא מעניין יותר מהעבר. העבר כבר ידוע." הציעה. חייכתי. "אין בעיה," אמרתי. יערה חייכה. "הולך להיות כיף." אמרה.