הלב שלי התחיל לפעום בעצבים והסקתי שזה בגלל אוולין.
לא הבנתי איך יש אומגות שלא מכבדות וזורקות את עצמן על כול אלפא או בטא שהן רואות למרות שיכולתי להבין למה היא נדבקה דווקא ללוקה, עם כול כמה שהוא עלה לי על העצבים לא יכולתי להכחיש את העובדה שהוא היה יפייפה.
העור השחום והשרירי יחד עם שיערו השחור ועיניו הזהובות כול זה בהחלט היה שילוב קטלני בשביל להפיל כול אומגה מהרגליים.

"למה אתה כאן עם האומגה הייצורה?" אוולין החזירה אותי למציאות עם קולה המבחיל ואני החזרתי לה חיוך צבוע "אני דיי בטוחה שהייצור היחידי שיש כאן זאת את" אמרתי לה גורם לחיוכה המכוער לדעוך ולרדת מהפנים.
מסופקת צעדתי בחזרה לכיוון האוניברסיטה מתעלמת מצעקותיה של אוולין מאחוריי ומחייכת לי בסיפוק.

הגעתי לכיתה מבינה שהמרצה כבר הלך והגיעה ההפסקה. הלכתי לכיוון מקומי מניחה את ראשי על השולחן ולא טורחת לחפש את היילי שבטח רצה למזנון של הקפיטריה לקנות לה ממתקים.
עצמתי את עיניי מקווה שהפעם לא יפריעו למנוחתי אבל כמובן שזה לא היה המצב "למה את נשארת כאן כשיש הפסקה?" קול גברי הגיע לאוזניי והריח של האלפא שנכנס לכיתה מילא את אפי.
לא טרחתי להרים את הראש כדי לברר מיזה.
"כי יש אנשים שמעדיפים לישון" החזרתי כשראשי עדיין על השולחן בין שני ידיי.

הזאב הזר גיחך מעט והתקדם לכיווני
"אז אני לא יפריע לך פשוט הרחתי משהוא מתוק אז באתי לברר מה זה היה" הרמתי את ראשי מעט מבינה שהריח המתוק היה שייך לי ולא הצלחתי להסוות אותו כמו שצריך שוב פעם.
"כנראה סתם קינוח שיש למישהו בתיק" שיקרתי בקלילות ובתגובה הוא חייך חיוך צדדי "איך קוראים לך?" הוא שאל אחרי כמה זמן ואני לא ראיתי שום סיבה לא לענות לו "לונה" הוא הינהן והתקדם לכיוונה של דלת הכניסה "לי קוראים קייל" הוא אמר רגע לפניי שיצא.

היום עבר יחסית מהר ואת רובו כמובן העברתי בשינה ונימנום על השולחן שלי.
רוב המרצים כבר התייאשו ממני ואני שמחתי שלא הייתי צריכה לריב עם כול אחד מהם בשביל להשלים כמה שעות שינה.
אחרי כמה שיעורים מייגעים, הגיע השיעור השנוא עליי ביותר.
כול האלפות והבטות הלכו לשיעורי לחימה וצייד ביער והאומגות נישארו בכיתה ללמוד על מהות האומגה והחובה שלה לדאוג לחיי המשפחה.

אף פעם לא הבנתי למה מחייבים אותנו להיות בשיעורים האלו, יש אומגות שלא מעניין אותם הדברים האלה בכלל, כמוני למשל.
המרצה לאומגות נכנסה והתחילה לדבר איתנו על איך עלינו לרצות את בן זוגנו ולא להתנגד לו כשהוא צריך משהו, שעלינו להיות כנועות ולהביא כמה שיותר ילדים.
רציתי להקיא, לא משנה כמה פעמים ינסו להחדיר לי את העובדות האלו לראש אני לעולם לא יקבל את זה.

רציתי להילחם ולייצור חיים משלי בלי להיות כנועה למישהו שיגיד לי מה לעשות, שלא תבינו לא נכון אני רוצה לפגוש את ההתאמה שלי ושיהיו לי ילדים קטנים ומתוקים אבל אני רוצה שזה יהיה בדרך שלי מבלי שיבחרו אותי או בשבילי .
במחשבות האלו הבנתי שלא היה לי מה לחפש בשיעור הזה.
קמתי ממקומי והיילי אפילו לא טרחה לישאול אותי לאן אני הולכת הפעם כי היא ידעה טוב מאוד כמה לא סבלתי את השיעורים האלה.
התקדמתי לכיוון דלת הכניסה מתכוונת לצאת כשהמרצה עוצרת בי "לאן חושבת שאת הולכת?" היא שאלה ואני התעלמתי ממנה, יוצאת מהכיתה.

חשבתי מה אני יכולה לעשות כדי לצאת מהמצב שאני תקועה בו והבנתי שהיחידי שיכול לתת לי פתרון זה מריאנו ראש הלהקה.
יצאתי מהאוניברסיטה והלכתי ברחובות העיירה עד שהגעתי לבית הענקי במרכז.
הגינה הייתה עוצרת נשימה והבית היה מעוצב בצורה יפה כול כך בגווני לבן.
נכנסתי לבפנים דרך דלת הכניסה הענקית מתפלאת שאין שומרים כמו בדרך כלל.
התקדמתי למשרד הביתי שלו וחיכיתי לו על הכיסא מול שולחנו.

"אז אתה מבין למה? אני סומך רק עלייך" שמעתי את מריאנו מבעד לדלת המשרד כשהוא מדבר עם מישהו שריחו מוכר לי.
הוא פתח את הדלת מגלה לי שהאדם איתו הוא דיבר היה בנו לוקה, לא רציתי להיות כול כך בסביבתו מאז המקרה עם אוולין אבל בלית ברירה קמתי מהכיסא והתקדמתי לכיוונם.
"לונה? מה את עושה כאן?" לוקה שאל אותי אבל התעלמתי ממנו, "מריאנו אני צריכה לדבר איתך" אמרתי רצינית לגמרי גורמת ללוקה להתעצבן על כך שלא התייחסתי לשאלתו.

"מה את צריכה?" שמעתי בקולו שלא היה לו סבלנות אליי אבל הייתי חייבת לנסות
"אני רוצה שתיתן לי להצטרף לשיעורי הצייד בלהקה" הבעתי בו בביטחון למרות שבתוך תוכי צרחתי בפחד.
"ולמה שאני יתן לאומגה להיות בשיעורים האלו אם הם רק בשביל אלפות ובטות?" הוא שאל גורם לעצבים לחלחל בי.
"כי אני רוצה להוכיח לך שאני יכולה להועיל ללהקה ולא רק להיות התאמה של מישהו!" היה נראה שהוא חשב מעט והפנים את דבריי.

"בסדר" בהתחלה חשבתי שלא שמעתי נכון אבל אחרי זה עיקלתי את דבריו וחיוך התפשט על פניי.
"רגע מה בסדר!" שמעתי את לוקה מוחה מצידו של אביו, כנראה שהוא לא אהב את הרעיון שניהיה שווים אחד עם השני.
"אם היא רוצה להוכיח את העמדה שלה אין לי בעיה לתת לה לעשות את זה ובגלל שכול כך אכפת לך אני ישים אותך כשומר שלה" הוא קבע גורם לי להביט בו בהלם.
"מה שומר?!" אני ולוקה אמרנו יחד מביטים אחד בשני בשוק. אז לא רק אני שונאת את הרעיון חשבתי לעצמי.

"כראש הלהקה אני צריך לדאוג לכול הזאבים שנמצאים בה. אני לא יכול לשים אותך בשיעורי הצייד ללא הגנה כי את יכולה להיפגע ואין זאב שאני סומך עליו יותר מהבן שלי" כשהוא סיים את נאומו לא האמנתי שהפיתרון שהוא נתן לי היה כלול בלהיות עם לוקה כשומר שלי אבל כול עוד הוא אישר לי להשתתף בשיעורים האלו לא היה אכפת לי להיות עם איתו, זה היה נסבל.
"אוקיי דיל" הושטתי את ידי כדי לסגור את העסקה שלנו אבל ברור שללוקה היה מה לומר.

"ומי אמר שאני רוצה להיות השומר שלה? אני לא רוצה לקחת אחריות על האומגה הבעייתית הזאת" הוא אמר מעוצבן ואני בתגובה שלחתי אליו מבטי רצח
"אתה תעשה את זה כי ביקשתי וגם בגלל שהבטחתי למריה שאני יגן על הגורה שלה מאז תקרית הלחימה בזירה" מריאנו החזיר לו גורם לי לחייך חיוך ניצחון ולהודות על כך שאמא שלי דאגנית כול כך למרות שאני כבר לא גורה קטנה.
"שיעור הצייד להיום כבר התחיל אבל אתם עוד יכולים להספיק להגיע לאמצע" מריאנו המשיך ואני לחצתי את ידו בהכרת תודה שהבין אותי הפעם והסכים להצעתי.

יצאתי עם ראש מורם וגאה כשלוקה הולך מאחוריי "את חייבת לעשות כול דבר שהוא בעייתי ולא הגיוני נכון!" הוא אמר בעצבים ואני גילגלתי עיניים בפעם המיליון היום.
"למה כול כך מפריע לך שאני יבוא לשיעורי הצייד?" שאלתי אך הוא התעלם,
אחרי מעט מאוד זמן שמעתי אותו ממלמל
"כי את מגנט לצרות"
חייכתי לי מעט לא מבינה למה חמימות מוזרה מתפשטת לי בבטן אבל הסקתי שזה היה בגלל היום החם.

הגענו ליער ושינינו את צורתינו לזאבים שלנו, הוא לזאבו האפור כהה ואני לזאבי הלבן.
קלטנו את ריח הזאבים האחרים ורצנו לתוך היער בעקבותיהם....

........
טוב זה הפרק להיום מקווה שאהבתם ;)😘 ועוד מעט אתם תראו כמה העניינים הולכים להסתבך בין לונה, לוקה והדמות החדשה שלנו קייל 😏😏🤗