"מיילו שמשמעותו לוחם"....

זה השם שהכי מתאים לו, הוא לוחם וכול עוד הוא ישאר בלהקה שלנו הוא יצטרך להילחם על מקומו כאן וכמוהו כך גם אני אצטרך לשמור עליו מכול מי שינסה לפגוע בו, אני לא יודעת מאיפה הרצון הזה לגונן עליו הגיע אבל אני בהחלט ידעתי שאני לא יתן לאף אחד לפגוע בו...לאף אחד.
הבטתי לכיוונו של לוקה שכבר הספיק לחפור קבר לאימו של מיילו, מקום יפיפיה ליד עץ דובדבן גדול.
הוא הכניס את גופתה הזאבית מלאת הדם לתוך הבור ואני הסטתי את עיניי כשהוא כיסה אותה באדמה שמסביב.
למה העולם חייב להיות כול כך אכזר, איך הוא יכול להרוג אומגה מסכנה ולהפוך גור קטן ליתום.
לא יכולתי להתרכז בזה עכשיו אז החלטתי להתעסק במשהו אחר, הסתכלתי אל פרצופו הישן של התינוק החמוד שנח בזרועותיי ואני הוקסמתי עוד מהמבט הראשון שלי בו.
"תודה שעזרת לי" אמרתי ללוקה לפתע, נזכרת איך הוא עמד לצידי ולקח את עמדתי מול אבא שלו ואפילו היה מוכן להילחם נגדו...

"על לא דבר" ציפיתי לתגובה מתחכמת אך הוא רק ענה כבדרך אגב והמשיך במעשיו בעודו מחסה את הבור.
"ואתה לא חייב לעזור לי לגדל אותו, אני אסתדר לבד" התעסקתי בידיו הקטנות של הגור האנושי כשהרגשתי אותו מסובב אותי מולו,
"אני לא הולך לעזוב אף אחד מכם" הנחישות בקולו נשמע באוזניי כמו צילצולים חזקים ואני ידעתי שלא אוכל להתנגד לעזרתו כי העובדה שמיילו עכשיו נחשב לחלק מהלהקה היא בזכות לוקה, אז אם הייתי צריכה לסבול אותו בסביבה בשביל שמיילו ישאר בחיים זאת לא הייתה בעיה מבחינתי.
הסתכלתי בייאוש לתוך עיניו מראה לו כמה אין לי כוח להתווכח איתו אך הוא רק המשיך להסתכל לתוך עיניי, לא חוזר בו מדבריו.
"בסדר" אנחה נפלטה מפי והיא גרמה לחיוך קטן לבצבץ בפניו.
נשמתי לראותיי את האוויר הקר לפניי שמחשבה מעצבנת תקפה את ראשי.
"אני לא רוצה לחזור לבית שלי" אמרתי כשכאב חד תקף את ליבי, הבית שאני יחזור אליו יהיה שומם וחסר חיים...בלי ההורים האהובים שלי, ולא יכולתי לקבל את זה עכשיו, לא כשמיילו צריך אותי, לא יכולתי להתפרק.
דימעה סוררת נפלה במורד הלחי שלי אך ידיי היו תפוסות כי מיילו ישן עליהן ולא יכולתי למחות אותה לפני שלוקה יראה.

ללא אזהרה מוקדמת הוא הושיט את ידו ומחה את הדימעה הארורה כשהוא עדיין מסתכל בעיניי, כאילו הוא רואה שם את כול הרגשות שאני חוסמת.
הוא התקרב אליי עוד קצת ובמבטו הוא ביקש ממני להחזיק את מיילו.
הוא היחידי שידעתי שלא יפגע בו אז סמכתי עליו והעברתי אותו לידיו.
הוא הסתכל עליו במבט רך שכמעט ולא הכרתי אצלו ואז הוא עירסל אותו ביחד אחת כשביד השנייה הוא תפס בי והוביל אותי מחוץ ליער ליעד שאיני יודעת איפה הוא.
"לאן אנחנו הולכים?" ניסיתי לסחוט ממנו מידע אך הוא נשאר שקט ומשך אותי למקום הלא ידוע.
הגענו מול בניין הדירות שבו היילי וניקו גרים ולא הבנתי מה לוקה תיכנן, לאן הוא התכוון לקחת אותי ואת מיילו?
עלינו בשקט במדרגות והגענו לקומה השנייה כשהוא עזב את ידי והוציא מכיסו מפתח בעדינות כדי לא להעיר את מיילו.

הוא גר כאן?! ההבנה נחתה עליי במהירות ואני רציתי להרביץ לעצמי על הטימטום שלי. היילי דיברה על זה פעם אחת שלוקה עבר לגור מחוץ לבית של אבא שלו אבל לא הקשבתי לה כול כך כי זה היה אחרי שגיליתי את בעיית הריח שלי.
כנראה העיניינים בינו לבין מריאנו הסתבכו אם הוא עזב את הבית, ידעתי שעיניין היורש שיעמוד בראש הלהקה הוא לא משהו שהוא רצה לדבר עליו אז כיבדתי את זה.
נכנסנו לדירה שהייתה דיי רחבה ועיניי קלטו חדר שינה בצד השמאלי, סלון עם ספת עור ומטבח דיי גדול. הוא בהחלט חיי כמו מלך,חשבתי לעצמי כשהוא נעל אחרינו.
"אני יישן על הספה ואתה תישן עם מיילו במיטה עד שנמצא סידור אחר" מילמלתי כשהתקדמתי לכיוון הסלון אך הוא תפס שוב בידי.
"את ישנה איתי, או שאת רוצה שמיילו יפול מהצד השני של המיטה?" הוא התגרה בי וידעתי שמתחת לכול העצבים שהוא גרם לי להרגיש, הוא גם צדק.
עוד אנחה נפלטה מפי והתקדמתי לכיוון חדר השינה בחוסר רצון.
"זה לא כאילו זאת הפעם הראשונה שאנחנו ישנים ביחד" הוא זרק בעודו עוקף אותי ופותח לי את דלת חדר השינה, מגלה לי מיטה זוגית המונחת באמצע החדר ביחד עם שני ארוניות בצדדים וטלוויזה ממול.

הוא הניח את מיילו בעדינות באמצע המיטה ואני נכנסתי מצידה הימיני, מכסה אותנו בשמיכה.
כמובן שלוקה הוריד את חולצתו ישר אחריי זה, אלוהים אדירים, הייתי צריכה להכריח את עיניי להתבונן על המיטה שהייתה מולי כדי לא לבהות בריבועים שעל ביטנו ועל עורו השחום.
הוא נכנס מתחת לשמיכה בדיוק כמוני, מסתכל לכיוונו של מיילו הישן ביננו ואז אליי.
"לילה טוב" קולו היה מלטף ואני עצמתי את עיניי בעייפות...זה היה לילה ארוך.
"לילה טוב"

עברו כבר כמה ימים וראיו הוא לא מה שחשבתי...בכלל.
הוא טיפל בפצעים שלי והוא הבטיח שהוא לא יתקוף את זאבי הירח, הכול בגלל שהצלתי את אחותו הקטנה.
אני לא יודעת אם זה היה הגורל שקבע את זה אבל זה גרם לי לראות את המצב בזווית שונה, גרם למחשבות אחרות להתרוצץ במוחי...
מחשבות על שלום.
ראיתי את זנבה החום והקטן מאחוריי שיח וידעתי בדיוק מה היא מנסה לעשות.
"דיאה" קראתי לאחותו הקטנה של ראיו כי ידעתי שהיא ניסתה להבהיל אותי בעודי לא יכולה ללכת.
"איך ידעת שאני שם?" הפגנתיות נשמעה בקולה והיא קישקשה בזנבה במחאה.
"זה היה ברור" ליקקתי את לחייה כשהיא התקדמה לכיווני, אהבתי את הגורה הקטנה הזאת ולא יכולתי להאמין שעד היום נלחמתי כדי להפיל את בני מינה.
"דיאה אל תציקי לה היא עדיין חלשה" קולו התנגן במוחי, גורם לי להרים אליו את עיניי בזעף.
"אני בסדר גמור" ניסיתי לעמוד על רגליי כדי להוכיח את טענתי אך נפלתי על האדמה בחבטה.
"אני רואה" הוא מילמל בחוסר אמינות כשהוא מתקדם לכיווני כדי לטפל בפצעיי כמו שהוא עשה במשך כול הזמן הזה.
שלחתי הודעה לזאבי הירח שאני בסדר וראיו ביחד עם שאר זאבי השמש אירחו לי חברה בזמן שהייתי פצועה. גם אם הייתי רוצה להמשיך את הלחימה ביננו כבר לא יכולתי, נקשרתי אליהם יותר מידיי.
"ראיו למה נלחמת בנו עד עכשיו?" שאלתי כי באמת הייתי מסוקרנת, תמיד הייתי צריכה למנוע ממנו לפרוץ את ההגנות ולהתפרץ לטריטוריה שלי אבל מעולם לא הבנתי למה הוא התאמץ כול כך לעשות זאת. הוא נעצר לרגע ממעשיו בטיפול פצעיי.
"אבא שלי אמר לי לנקום את מותו ולהרוג את מנהיג זאבי הירח" הוא התבונן בעיניי התכולות ברצינות, האדום שבעיניו בהק ואני בלעתי את רוקי בכבדות.
"אבל מעולם לא נלחמת כדי להרוג אותי... הרגשתי את זה" ניסיתי לקרוא את מחשבותיו אך הוא נשאר כשהיה, עם גופו הענק המעוטר בפרוות פחם.
"לא יכולתי" כנות הופיעה בעיניו ואני הרגשתי את ליבי מחסיר פעימה.
"אבא שלי היה האחד שנלחם באביך והרג אותו, אני הפכתי למנהיגת זאבי הירח בגלל שהוא מת בניסיון לנצח אותו"
כול הזמן הזה נלחמנו אחד בשני בגלל ההורים שלנו ויכולנו למנוע את זה אם רק היינו מבררים.
"אז כול הזמן הזה נלחמנו לחינם?" לא זיהיתי את הקול הכאוב שיצא ממנו ומבלי ששמתי לב ליקקתי את לחייו בנחמה.
"זה לא היה לחינם, בזכות זה אנחנו נוכל לייצור שלום" ניסיתי לקום שוב על ארבעת רגליי והפעם הצלחתי בעזרתו של ראיו שתמך בי.
"ונעשה את זה ביחד"

......
טוב קודם כול הפירוש של השם דיאה שהיא אחותו הקטנה של ראיו-זה לילה.
אני יודעת שבנתיים אתם לא מבינים איך החלומות האלה של לונה מתקשרים אליה אבל אתם תבינו הכול בהמשך....
אז מקווה שאהבתם ומחכה לליקיים ולתגובות:) :) ;)