בשבוע הראשון לחופש בעיקר בכיתי או ישנתי באימה. מיכאל וענבר ביקרו אותי המון וקיבלתי מכתב התנצלות וחבילת ממתקים ענקית משקד. זללנו את הממתקים, אבל אני ענבר ושקד קרענו את המכתב לגזרים (לא אחרי שצילמנו אותו בפלאפון) וזרקנו אותו לפח. זה היה כיף. אחרי זה חזרנו לחבילת ממתקים. "הוא לא חסך," אמרה ענבר בעונג בזמן שזללה שוקולד. חייכתי ואכלתי גם. בינתיים המורה דיווחה לי בוואצאפ שהכיתה שלי די מתלהבת מהנושא ומחכה שאני אחזור כי יש להם מיליון שאלות. ענבר גם קיבלה חופש- גם היא די פחדה מהתגובות, ממש כמוני.  "קופסה טעימה," מיכאל אמר בשקט שנוצר וליקק שפתיים. בהיתי בו. הוא הסתכל עליי בשאלה. "יצאתי מהקופסה," גיחכתי בשקט והם צחקו. "אני גאון." אמר מיכאל בחיוך. "יצאת מהקופסת ממתקים האדירה הזאת." אמרה ענבר ולקחה לה עוד חטיף שוקולד. צחקנו שוב ואפילו אבא שלי שגם אכל איתנו צחק. אבא שלי די קיבל אותי, להפתעתי ועכשיו הוא אפילו צחק על זה שאני לסבית. מה שעוזר לי להתגבר על הפחד מהמילה. אמא שלי חייכה. "את רואה בר, זה לא נורא כל כך לצאת מהקופסה." אמרה וקרצה, לוקחת לה חטיף שוקולד גם. צחקנו שוב. 

כעבור שבועיים חזרתי לכיתה וסיפרתי להם הכל. ענבר אני ומיכאל ענינו להם על השאלות שלהם שהיו להם בשפע. ו...זהו. כשנגמרו להם השאלות חזרנו לשגרה, גם להפתעתי הרבה. אני ענבר ומיכאל הפכנו לחבורה מגובשת. בקשר לעתיד- אני לא יודעת מה יהיה. אבל מה שבטוח, האחת מחכה לי איפושהו. ואני אמצא אותה.