הלכתי בעקבות אח שלי אל הפינה שלהם בבית הספר. חברים שלו הופתעו לראות אותי איתו, גלגלתי עיני לנוכח ההערות שזרקו על זה. אחרי הכל הם למדו רק שנה מעליי, בכיתה י"ג, ואח שלי בעצמו לא היה בגיל שלהם, אז מה הם עפים?

בזמן שאני הייתי בדרך לחגוג שמונה עשרה, אחי הגדול כבר חגג עשרים שתיים, הוא רק "מנסה לקבל תעודת בגרות ולא לזנוח את התחביבים שלי בדרך." וזו כבר הפעם השניה שהוא מנסה לשרוד את כיתה י"ג. 

אח שלי טפח על שכמי ואני הוצאתי מכיס המעיל שלי שטר, הושטתי לו. הוא מרפק את אחד מחבריו שמיהר להוציא מקלמר קטן משהו קטן מגולגל בניילון, לא התעמקתי בזה יותר מדי ודחפתי את זה לכיס. הם המשיכו למלמל גם כשהתרחקתי.

קבעתי עם אהרון, בספסל שלי ושל הלנה. הוא ישב שם, רגל על רגל, הוציא אוזניה מאוזנו ברגע שראה אותי וחייך חיוך מסנוור תרתי משמע. הוא הושיט את ידו והנחתי בה את מה שקיבלתי מאחי וחבריו, הוא חייך והכניס אותה לתוך ארנק עור קטן שנראה יקר. תהיתי אם כך מדוע הוא צריך שאני אשלם על החומר שלו. הוא היה נראה די עמיד. טוב, עמיד זו מילה פשוטה, לילד היה זהב בשיניים.

"היי רוצה לשמוע משהו?" הוא שאל לפתע והושיט לי את האוזניה.

דחפתי אותה לאוזני והוא הפעיל את השמע. ההקלטה של השיחה שלי עם הפסיכולוגית, למה לעזאזל אמרתי שאני בוגדת בדין? עכשיו זו לגמריי אשמתי ואין לי מזה מוצא, למה הייתי חייבת לדבר ככה? זה נכון, כל החיים שלי שקר, אבל בחדר אחד לא הייתי יכולה להיות אמיתית? כנראה שלא. זה חוקי בכלל להקליט טיפולים? ידעתי שזה רעיון מפגר כל העניין, תודה אמא.

אבל למה שהוא יעשה דבר כזה, הסמים נראים כמו סתם תירוץ, מה חסר לו בחיים למסכן? הכל היה נראה לי כל כך מעורפל. דמעות עלו בעיני ואני מיהרתי להוציא את האוזניה מאוזני ולתת אותה לאהרון שצחק בזמן שהתרחקתי משם במהירות.

בדרך הביתה נכנסתי לחנות המזון המהיר האהוב עליי, תכננתי להזמין צ'יפס ולחסל אותו עד שאגיע הביתה אבל אז נזכרתי שהבאתי את כל דמי הכיס שלי לאחי, בשביל הסמים המזדיינים. 

לרגע עלה במוחי רעיון, מה אם אביא לילד המניאק משהו חזק משהוא מתכנן? הוא ימות ממנת יתר, זו לא תהיה אשמתי בכלל. מיהרתי להעיף את המחשבה מראשי, לאן הגעתי? להרוג בנאדם? מי אני בכלל שאחליט מי יחיה ומי ימות. בלעתי רוק ויצאתי משם, ריח הצ'יפס סיחרר את ראשי.

באותו יום ארגנתי את התיק שלי לטיול אליו יצאנו יום למחרת. כל הדרך ישבתי באחורי האוטובוס ודיברתי עם דין בטלפון, בשקט. היא סיפרה לי שבדיוק אבא שלה הלך, הם ראו ביחד סרט והיה להם דווקא נחמד, היא אמרה שהיא מרגישה שהוא משתדל. משכתי בכתפיי, לא סבלתי אותו בכל מקרה אבל לא נראה לי שההורים שלי הם המודל המושלם, כך שאין תלונות.

היום הראשון של הטיול היה מתיש, המקום אליו הגענו בסופו של דבר נקרא "חמה." כפר סטודנטים ואנשים רנדומליים שחיים בטבע, מנותקים יחסית מהעולם הטכנולוגי. אהרון ממש סבל שם, הוא לא הפסיק לעשן כמו קיטור, היה מתחשק לי להלשין עליו אבל אחי הזהיר אותי שלא אעשה כך, כי אז יגיעו אליו והוא חייב לשרוד את השנה הזו.

הצלחתי לדבר עם הלנה רק בערב השני, שאלתי אותה איך היא מסתדרת עם העובדה שמור לבד בבית. היא משכה בכתפייה. "לי אמרה שהיא סידרה לה בייביסיטר. את יודעת אילן? מלא אנשים רוצים לעשות אצלנו בייביסיטר בגלל לי, אבל מור רוצה רק את הבייביסיטר שלה מפעם."

"אהה. ואיך לי-תו תסתדר בלעדייך ארבעה ימים?"

הלנה חייכה. "תתמודד. אני שמחה שיש לה שקט ממני." היא שתקה ארוכות. "מה איתך ועם דין?"

"עכשיו היא במפגשי מעריצים בכל הארץ ומתחברת גם עם אבא שלה." 

"זה טוב, תשאלי אותה אם היא יכולה לקפוץ לכאן. "

גבותיי הורמו. "זה רעיון טוב."

הלנה עודדה אותי להתקשר לדין כבר באותם רגעים. שמתי על רמקול ושתינו המתנו. דין ענתה, אמרה שהיא עם אבא שלה והחבר המדומה שלה. שאלתי אותה אם היא תהיה באיזור עיר הסטודנטים והיא אמרה שהיא באה לשם לכנס קטן סתם בשביל להצטלם ולדבר קצת על חשיפה. מחר.

"דין, את באה לבקר כאן למטה נכון?" הלנה שאלה. "תגידי להם שאת באה לדבר איתי."

"הלוואי." דין אמרה. "נראה איך זה יסתדר לי בלוז, אמרתי לכם כבר שעשיתי אודישן לסדרה אחת?"

"באמת?" זכרתי שהזכירה את העובדה שהיא רוצה לשחק, הופתעתי מהמהירות בה דברים יצאו לפועל.

"אבל את שחקנית גרועה." הלנה אמרה ואני צחקקתי.

"לא נכון." מלמלתי.

"אני אעשה את המיטב שלי, וחוץ מזה הם אלו שרצו שאעשה אודישן." דין אמרה בקול שתמיד יש לה כשהיא מרוצה מעצמה. "תאשימו את המלהקים."

חייכתי לעצמי, הלוואי ויכולתי להגיד לה כמה שאני אוהבת אותה, התביישתי ליד הלנה. אבל לפחות שכחתי מכל נושא ההקלטה באותם רגעים, הרגשתי חופשית מעול הפחד.

דין הלנה המשיכו לפטפט בזמן שאני חייכתי, אהבתי לשמוע את דין שמחה. בסופו של דבר דין מסרה לי שהיא אוהבת אותי ושהיא חייבת לנתק. בלעתי את רוקי, הלנה אמרה שזה טוב שאני מאמינה ככה בדין, זה מראה על נאמנות. 

אז כרגע לא יכולתי לספר להלנה על העניין עם אהרון. הלכתי לישון אחרי שהסתכלתי על כל התמונות שדין העלתה ועל כל הסטורים שלה. היא נראתה באמת שמחה ומאוהבת עם החבר הזה, הגותי, הם היו נראים יפים ביחד. יכול להיות שדין באמת משחקת טוב, ויכול להיות שלא קשה לה לזייף את זה. 

המחשבה על זה הלחיצה אותי, שדין תתאהב פתאום בו. "היי." שמעתי קול מאחורי והסתובבתי בשק השינה שלי.

זה היה אהרון, הוא היה ממש קרוב אליי. "מה קורה?" הוא שאל.

"אין לי סמים." אמרתי. "ואין לי כאן כסף כדי לקנות מהם."

הוא נשך את שפתיו. "זה לא משנה." הוא אמר במן קול מבואס כזה. "אני לא רוצה להיות רע כל כך אלייך."

גיחכתי. "אז למה אתה?"

הוא משך בכתפיו. "להיות רע עוזר לי להשיג תשומת לב, זה עושה לי טוב."

גלגלתי את עיניי. "עזוב אותי, לך לישון."

הוא התקרב ומישש את גופי דרך שק השינה, לוטף את מותניי. מיהרתי להתרחק ממנו. "מה אתה עושה?"

"תזרום איתי." הוא ביקש ועיניו זהרו באופן לא טבעי. "אני חרמן ואני בטוח שגם אתה."

"מה אתה יודע עליי בכלל?"

"שאתה ודין לא שכבתם." הוא מלמל, איך הוא ידע? כאילו הוא קרא את מחשבותיי הוא הזכיר. "אתם מדברים בטלפון, במקרה נתקלתי באחת השיחות שלכם." תהיתי איך הוא לא העיר כלום על העובדה שדיברתי עם דין בלשון נקבה. מה הסיכויים שדווקא השיחה בה נתקל הייתה שיחה שבה דיברתי בלשון זכר כי הייתי ליד אנשים? קלושים. אפילו שהיו שיחות רבות כאלו.

"איך זה הגיוני שאתה יכול לצוטט לכל כך הרבה דברים?" 

"זה כי אני גאון, למדתי את זה כל החיים מהטובים ביותר." הוא התגאה.

"בגלל זה אין לך חברים?" שאלתי והרגשתי אכזרית.

"כן." הוא ענה והתקרב אליי. "תזרום איתי." לחש על אוזני.

"יש לי חברה, אתה בעצמך יודע, ואני לא נמשך לגברים."

"אז למה אתה עוקב אחרי עמודים של הקהילה הגאה מהחשבון הפקטיבי שלך?" הוא שאל לפתע.

"סתם להביע תמיכה. דין, החברה המדהימה שלי, היא… פאנסקסואלית זה ידוע."

הוא צמצם את עיניו שעוד זהרו. "דין החברה שלך שבגדת בה? יאללה אם כבר קרה אז זה לא משנה עוד פעם או פעמיים."

"לא בגדתי בדין, אמרתי את זה לפסיכולוגית שלי כדי שתעזוב אותי." טענתי.

הוא צחקק. "מה זה משנה? דין חושבת, תחשוב, שאתה בגדת בה."

"לא נכון, היא תאמין לי." אמרתי בביטחון שלא באמת היה לי. 

הוא נענע בראשו לשלילה. "אני לא חושב." הוא התקרב שוב.

"תעזוב אותי כבר." אמרתי וקמתי. התרחקתי משם וצעדתי על הדשא בנעליים, תחתונים וסוודר גדול בלבד. נתקלתי במישהי שהייתה בדרכה לאיזה ביתן שעמד שם. היא לא הייתה מוכרת לי, הרגשתי הקלה, תיעבתי כבר את האנשים בבית הספר שלי.

"היי סליחה, לא ראיתי אותך, חושך." אמרתי.

"זה בסדר, אתה מבית הספר שהגיע?"

"את. וכן."

"את כאילו טרנס-"

"טרנסג'נדרית." אישרתי. מה אכפת לי שמישהי שלא מכירה אותי תדע?

"אהא." היא הנהנה. "אז את, רוצה להצטרף אלי לסיבוב?"

"למה לא?" אמרתי והמשכנו לצעוד. היה לה שיער ארוך חום שהיה אסוף בקליפס, והיא נראתה בת עשרים והלאה. "את גרה פה?" שאלתי.

"כן. קוראים לי ג'נה, ולך?"

"אילן." לחצתי את ידה קלות.

"מגניב אילן." היא חייכה, היא הייתה נראית יצורת טבע, פראית כזאת. "רוצה לעזור לי בסיבוב סגירה? אנחנו יכולות לסיים את זה מהר יותר ביחד."

הנהנתי. הלכנו בעיקרון סביב כל השטח, כיבינו פנסים של אוהלים שנרדמו כבר, עברנו בין הביתנים וחילקנו מים, היא אמרה שזה בגלל שבימים האחרונים יש יובש קיצוני בלילה אז כולם ממש צמאים. זה לא היה נשמע לי הגיוני פיזיולוגית אז משכתי בכתפיים. 

אחר כך הגענו לשער ולקחנו מהמכולה שם את כל דברי הדואר שהגיעו, זו הייתה מכולה ממוצעת בגודלה נעולה במנעול שלג'נה היה המפתח אליו. כשהתחלנו להתרחק הגיע איש על אופנוע, הוא נשא בידו עוד חבילה. ג'נה רצתה לקחת אותה ולהוסיף אותה לשק אבל הוא אמר שזו חבילה מיוחדת שצריכה להינתן ביד.

"מה השם?" 

"אילן פאסי."

צחקקתי לעצמי, ג'נה נענעה בראשה לשלילה. "אין כאן שום אילן."

"זו אני." אמרתי והתקרבתי, חתמתי על הטופס שלו והוא התסלק משם. בחנתי את החבילה, היא הייתה בגודל של ספר. הורדתי את הניילון וגיליתי קופסאת שוקולדים שנראו יוקרתיים.

"ארוחת ערב." מלמלתי לעצמי.

"מי שלח לך את זה? אתה יודע מה זה בכלל?"

נענעתי בראשי לשלילה בזמן שהיא העבירה את אצבעותיה בחמדנות על התבליטים הזהובים על קופסאת הקרטון. "זה חברה שסטונדנטים פה למעלה בעיר הקימו, וזה שוקולד יקר בטירוף, בלי קשר יש בפנים ליקר או משהו בריכוז ממש גבוה של אלכוהול."

משכתי בכתפיי, לא הבנתי למה דין רוצה שאשתכר. "עד כמה זה יקר?"

"כמה גרם יש בקופסא הזו? שלוש מאות, יופי, זה עולה בערך חמישים."

"חמישים מה?"

"דולר."

הופתעתי כעת עוד יותר, למה שדין תשלח לי מתנה כל כך יקרה, ועוד כזו שנגמרת? טמנתי אותה בכיס של הסוודר הענק שלי, היה שם מקום. משום מה הרגשתי צורך להרחיק אותה ממבטיה החמדניים של ג'נה, אפילו שהיא בחורה נחמדה והכל.

כשנשכבתי בחזרה בשק השינה שלי הסתכלתי על אהרון בוהה בי בציפיה. אבל הראש שלי היה במקום אחר. דין לא אוהבת את שם המשפחה שלה, היא תמיד אומרת ששלי, אדלר, יפה יותר. תמיד אמרתי לה שזה לא משנה ושניהם מכוערים, אבל היא אמרה שהיא הייתה רוצה שיקראו לה דין אדלר וצחקקה בשקט.

מה זה אומר? שדין בחיים לא היית קוראת לי אילן פאסי, אז למה השליח אמר את זה? מי ששלח לי את השוקולד כנראה חשב שזה הכי הגיוני שהיא תקרא לי ככה. מישהו שיש לו כסף, שיודע עלי ועל דין, שרוצה שאני אוכל את השוקולדים האלכוהוליים האלו.

אהרון המשיך להביט בי בציפייה, בציפייה למה? שאסכים לו להתחרמן איתי? או…שאהיה מספיק שתויה כדי לא לסרב לו. הסתובבתי בגבי אליו וגיכחתי לעצמי. איזה מזל, כל כך מזל, שאני ודין מדברים על נושאים כמו שמות משפחה. 

שכבתי מכווצת במקומי, פחדתי שיבוא ושיעשה לי משהו, שיחשוב שהתוכנית שלו עבדה עליי. באיזשהו שלב התחלתי לשמוע את הנחירות שלו ונרגעתי, נשמתי עמוק. נרדמתי בבכי חרישי. למה אני כל כך מטומטמת?

ביום שלמחרת הרגשתי רע. כאב לי הראש ובמשך כל ארוחת הבוקר ישבתי מכווצת במקומי. בזמן שכולם יצאו למסלול, אני נשארתי עם הלנה שהופקדה על כל התלמידים החולים. היא דיברה איתי וניסתה לעודד אותי, להציע לי תרופות. אבל אני סירבתי, ובשלב מסוים התרפצתי וסיפקתי לה הכל. על הפסיכולוגית, על אהרון בלי להזכיר את שמו ועל מה שאני מרגישה כלפי דין.

היא חיבקה אותי והבטיחה לי שדין לא מטומטמת, אמרתי לה שאני נשמעת אמיתית מדי בהקלטה וביקשתי שלא תספר לאף אחד. "אף פעם לא שאלת את עצמך מה לי-תו עושה איתך כשהיא כזו כוכבת ואת אישה פשוטה?" שאלתי בחוצפה.

הלנה צחקקה. "שאלתי, והבנתי עם הזמן שזה שהיא למעלה, על הבמה, באמצע הזרקורים, לא הופך אותה לשונה ממני, והיא הרבה יותר דפוקה ממני באלף דברים אחרים."

חייכתי. "לי-תו דפוקה?"

היא הנהנה. "דין לא דפוקה?"

"לא לא." אמרתי. "במערכת יחסים הזאת אני הדפוקה."

היא משכה בכתפייה. "אני מכירה את דין טיפה יותר ממך, ואני בטוחה שגם את מודעת לכל הדפקות המדהימות שלה, את פשוט קצת מסנוורת ממנה."

נאנחתי. "מה לעשות? היא פשוט גורמת לי להרגיש כל כך טוב."

"אני יודעת." הלנה הביטה לצדדים. "בגלל זה הבאתי אותה לכאן."

"מה?"

"בואי." היא קמה מהדשא והושיטה לי יד. לבשתי בדיוק מה שלבשתי אתמול, קפוצ'ון גדול, נעליים ותחתונים. כמה ילדים מבית הספר העירו לי על הרגליים המגולחות, אח שלי טען שאני נראה כמו בחורה. חייכתי לעצמי, מעולה, חשבתי, אני רוצה להיראות כמו בחורה.

אני והלנה הלכנו לכיוון ביתן כזה, נער בהיר שיער שהציג את עצמו ככפיר הודיע לנו שדין בפנים, אני הסתכלתי הצידה וראיתי מכונית שחורה חונה מחוץ לשער הרחוק. ג'נה התקרבה ושאלה מה קורה. 

"נכון הדוגמנית, דין פאסי? אז מתברר שאחת המורות פה היא קרובה שלה, אז היא קפצה לבקר."

"אילן אתה קרוב משפחה שלה?" ג'נה שאלה, היא שמעה אתמול איך השליח קרא לי.

הנהנתי, אני והלנה נכנסו פנימה. דין ישבה שם על מיטת עץ בצידו הפנימי של החדר. אני מיהרתי להתקרב אליה ולא חשבתי על איך שאני לבושה.

דין הייתה לבושה בג'ינס, בגופיה ובג'קט מחוייט מעלייה. היא נשענה אחורה בזמן שאני התיישבתי עליה, רגליי היו בצידי גופה, ונישקתי אותה ארוכות. היא זרמה איתי. כשנשקה לי צחקקה באושר, נישקתי אותה בחזרה.

השתדלתי לא לחשוב על כל הסיפור עם אהרון והפסיכולוגית. אני ודין… בחיים לא הייתי בוגדת בה, בחיים. כשיש לך משהו טוב בחיים אתה לא מאבד אותו סתם ככה. 

הלנה ישבה בפינת החדר והתעסקה בטלפון שלה, דין אחזה בפני. "את לא מבינה כמה התגעגעתי." אמרה.

הנהנתי. התקרבתי אל אוזנה תוך כדי שידי מלטפת את צווארה. "אני מתחרפנת פה בלעדייך." לחשתי באוזנה.

"קטן עלייך." היא אמרה אבל ראשי נשמט על כתפה ואני פלטתי יפחת בכי. דין חיבקה אותי ואני פשוט התפרקתי על כתפה, נרגעתי רק אחרי עשר דקות. הידיים שלי היו מונחות על המותניים של דין ואני הסתכלתי עליה, היא הסתכלה עליי.

"מה קרה?" היא שאלה.

נענעתי בראשי לשלילה. "לא משהו שאני לא יכולה להתמודד איתו." זה היה שקר, כי לא היה לי שמץ של מושג איך להיפטר מאהרון. "רק תדעי שאני אוהבת אותך לא משנה מה."

"אני צריכה לדאוג?" עיניה הצטמצמו. "אמרתי לך אילן, אם קרה וראית מישהי ממש יפה-"

"דין!"

"-ואני אבין לגמרי." היא סיימה את המשפט שלה ואני קמתי ממנה, שילבתי את ידי על חזי.

"אני בחיים לא אהיה עם אף אחת אחרת כל עוד אני איתך, תמחקי את הרעיון הזה."

היא משכה בכתפיים. "לא יודעת, פשוט תספרי לי אם כן."

"אני לא אספר לך כי זה לא יקרה." התקרבתי שוב אל המיטה והסתכלתי עליה מלמעלה. 

"בסדר." היא חייכה אליי כאילו היא מסתכלת על הדבר הכי יפה בעולם, גלגלתי את עיני. היא הושיטה אליי את ידה ואני אחזתי בה. היא השפילה לרגע מבט במבוכה ואז זקפה אותו, לדין יש אומץ. "אני רוצה אותך איתי."

"אני איתך דין." התיישבתי לידה.

"עדיין." היא אמרה והתקרבה אליי, כמו שאהרון התקרב אלי אתמול, רק שזו הייתה דין וזה היה הכי בסדר בעולם.

היא נישקה אותי שוב, היד השמאלית שלה על צווארי והיד הימנית מגששת אחר ידי. הרגשתי את היד שלי פתאום על הבטן שלה, על מותן חשופה, דין הובילה אותה לשם. החלקתי אותה אל גבה של דין שהתנתקה ממני לפתע. 

"עד כמה את טובה בלפתוח חזיות?"

גיכחתי, להגיד שאני טובה בזה יהיה תיאור עלוב. דין פשטה את הג'קט שלה ותלתה אותו על הכסא, כשחזרה, התיישבה היא על ברכי, נצמדת לגופי. הרגשתי את איבר המין שלי שכבר הספיק להזדקף ממקודם מתחכך בה.

היא שוב הובילה את ידי כאילו לא ידעתי את הדרך. ליטפתי את גבה והעברתי את אצבעותיי על פס החזייה שלה שוב ושוב, שיחקתי בו קצת ואז ברגע אחד נפתח. היא צחקקה כעת הובילה את ידי שוב אל מותנייה. הסתכלתי בעינייה.

"תיגעי בי איל, אני רוצה שתגעי בי."

השפלתי מבט, הסיטואציה הזו הייתה מסוכנת מדי בשבילי וגם ככה עמד לי. מאוד רציתי את דין, אבל נרתעתי מחוסר הניסיון שלה. פחדתי להיות לא הפעם הראשונה והמושלמת שהיא תיארה בטח לעצמה.

"עכשיו?" שאלתי ופזלתי אל הלנה.

"כן." היא לחשה באוזני. "אפילו שאני רוצה שנשכב."

"דין…"

"מה?" היא הביטה בי בעיני עגל.

"אי אפשר עכשיו." מלמלתי.

"אז לפחות קצת, התגעגעתי אלייך ואני רוצה משהו לאונן עליו." עיני נפערו. "אני צוחקת." היא שיחקה בשיערי. "אבל בא לי קצת להרגיש ממך, כל היום אני מתחבקת ומתנשקת עם הגותי הזה."

חייכתי, עשה לי טוב לשמוע שדין רוצה דווקא אותי. "כשנחזור לעיר."

"נבלה לילה ארוך ביחד." היא לחשה באוזני.

"מה שתרצי." הבטחתי לה. "כל מה שתרצי."

היא חייכה ונישקה אותי. נישקתי אותה בחזרה וירדתי בנשיקותי עד לחזה שלה, עד לגבול עם הגופיה. היא נשכה את שפתייה, אני הרגשתי את איבר המין שלי קשה הרבה יותר אז התנתקתי ממנה.

"כשנחזור לעיר." מלמלתי.

היא חייכה. "אני סומכת עלייך."

נדתי בראשי ועזרתי לה לסגור את החזייה. אחר כך ישבנו מחובקות ביחד על המיטה ההיא עד שנשמעו דפיקות על הדלת. הלנה קמה, החליפה כמה מילים עם הסוכן של דין שבחוץ ואמרה שהגיע הזמן ללכת. נפרדתי מדין בחיבוק גדול וחזרתי עם הלנה לאיזור של כולם.

כל שאר הטיול היה בסדר, לא משהו משמעותי מדי בשבילי. דיברתי עם הלנה הרבה, אני חושבת שלמדתי ממנה כמה דברים. התרחקתי מאהרון וגם מאחי הגדול.

חזרנו הביתה בערך בתשע בערב, האווירה באוויר הייתה מתוחה. אחותי הקטנה ישבה במטבח ואכלה, אבא שלי צפה בטלוויזיה. זרקתי את התיק הגדול בצד והלכתי להשתין, אחי ישן אצל חבר שלו.

כשחזרתי לסלון בעקבות קול התנפצות שנשמע, ראיתי את הצלחת ממנה אחותי אכלה מנופצת על הרצפה, אבא שלי בדיוק קם בעצבים מהספה. "מה? למה ככה?" שאל אותה.

"לא בכוונה…" היא מלמלה.

"תלמדי להיזהר, את כבר גדולה, אל תעשי את הטעויות של אמא שלך. כמוך לדוגמא." הוא נעץ בה מבט ארוך.

"אבא-" מיהרתי לומר אבל הוא הסתובב אליי ושיסף בי את אותו מבט. "כולה צלחת." אמרתי והתחלתי להרים שברים גדולים מהרצפה.

"כן, וגם זה שהיא שכחה שיש לה מבחן ונכשלה?"

"כן." אמרתי, לא הבנתי למה הוא עושה מזה כזה עניין.

"לא נכשלתי." אחותי מלמלה.

"תסתמי את הפה שלך ועופי מכאן." הוא צעק. פזלתי אל איזור הספה, בקבוק זכוכית היה מונח לידה, מלא אמנם אבל נוכח.

"אבא אתה לא תדבר אליה ככה." אמרתי.

"אני אדבר אליה איך שבא לי לממזרית הקטנה הזו." הוא התלהם.

"אתה לא צריך לכעוס עליה-"

"אל תגיד לי מה אני צריך ומה לא, עצם זה שהיא נולדה כבר היה בעיה." הוא הרים את קולו ואני ראיתי אותה מכסה את פיה בכפות ידיה. רציתי לחבק אותה ולאטום את אוזנייה. 

מהזווית בה עמדתי יכולתי לראות בקבוק נוסף ליד הספה, ריק. "אני בחיים לא אבין איך אתה יכול לדבר ככה אל הבת שלך."

"היא לא הבת שלי." הוא צעק.

בלעתי את רוקי, אמא שלי בדיוק נכנסה הביתה ושמחתי, חשבתי שתוכל לעזור לי. "יהודה-" היא פנתה אל אבא שלי אחרי שהעבירה מבט על הסלון.

"הנה עוד זונה אחת הגיעה להטיף לי." הוא אמר.

"אל תדבר ככה אל אמא שלי." אמרתי בתקיפות.

"למה? זה נכון מאוד הריי. היא לא סיפרה לך איך אחותך הגיעה לעולם?" אבי השתולל מכעס אבל לא צעק יותר מדי.

החלפתי מבטים עם אמא שזקפה את ראשה והתעשתה. "זה לא משנה, יהודה, אנחנו החלטנו שאנחנו מגדלים אותה ביחד, אז היא הבת של שנינו."

"אם היא הייתה ילדה שלי היא לא הייתה כל כך דפוקה." אבי זרק ונעלם במסדרון. אמי קרסה על הספה וחיבקה את אחותי שהתקרבה אליה ופרצה בבכי.

"מאומצת?" שאלתי כשהתקרבתי אליהן.

אמי נענעה בשלילה. "לא…אילן, יש משהו שאולי כדאי שתדע על המשפחה."

התיישבתי בכיסא הקרוב. "אני מקשיב." הבטחתי.

"טוב." היא נאנחה בזמן שליטפה את שיערה של אחותי. "אז קמה נולדה ממישהו אחר שהוא לא אבא."

"אבל אתם נשואים כבר-"

"נכון." היא עצמה את עיניה. חיכיתי שתסביר, שתוציא הגה כלשהו מפיה. בסופו של דבר היא אזרה את האומץ. "אני בגדתי באבא שלך ונכנסתי להריון."