חוזרים!
מזכירה קצת את מה שקורה - אילן אצל הפסיכולוגית.

תגיבו :)

~~~

הפסיכולוגית. דבר ראשון היא הייתה פסיכולוגית נוראית, לנוכח השאלות שלה התחלתי לתהות האם זו שיטה פסיכולוגית חדשה או שהיא באמת ובתמים מטומטמת. היא הייתה כל כך וואנבי.

"אז אני מבינה שהקשר בינך לבין בת הזוג שלך לא יציב בעליל. זה מה שאמרתי לך לפני זה, כשיש אהבה אמיתית אין פלרטוטים עם אחרים."

זה היה מיד אחרי שהיא דיברה איתי על זה שאני ודין ישנו ביחד, מה שעניין אותה זה איך זה שאני בתור פאקבוי – את זה היא שמעה מאחיינית שלה – ישן עם מישהי סתם ככה, מישהי שלא רק שהיא בת הזוג שלי, אלא שגם לא זיינתי אף פעם. היא ניסתה להבין מה "תקוע" אצלי.

הסברתי לה שהקשר שלי ושל דין הוא אחר, מתקדם אחרת, נבנה אחרת, והיא ברוב טובה העירה שאולי הוא נשאר במקום. אני הנהנתי, אני אפילו לא יודעת למה. כשחושבים על זה עכשיו, למה הנהנתי, אולי כי הרגשתי שזה נכון. שהקשר שלי ושל דין נשאר במקום. אבל לא התכוונתי למתח המיני, התכוונתי לעובדה שאנחנו בארון מפני המצלמות. זה משהו שגם הלנה סיפרה לי עליו, על התסכול הזה. על הסתירה הזו בין הרצון להשאיר את מה שיש בינינו פרטי, שלנו, לבין הימאסות של הסתרה כל הזמן.

אבל את זה לא יכולתי להגיד לפסיכו, אז אמרתי לה שאנחנו עומדים במקום, לא אמרתי לה במה. בכלל לא אמרתי לה, פשוט אישרתי. חשבתי שאם היא תדע עם זה לעזור לי, אני כבר אבין משם איך להוציא אותי ואת דין מאיפה שנתקענו מהבחינה האחרת.

היא שאלה אותי למה נתקענו במקום, למה אני ודין לא עושים את זה יותר, היא לא ידעה שמתחילת הקשר בקושי התנשקנו. זה נשמע לכם נורא? לי זה לא, אני ודין חלקנו הרבה רגעים יפים אחרים ולא פחות רומנטיים. היא שאלה אם יש משהו מבחוץ שתוקע את הזוגיות, אם דין תוקעת אותי.

משכתי בכתפי, לא היה לי הרבה מה לומר. זרקתי לה שאם כבר מישהו תקוע בזוגיות הזו, זו אני. לא הסברתי למה אבל שיתפתי אותה בהרגשה שלי, שאני לא מספיקה בשביל דין. לא בת זוג מספיק טובה, לא מספיק נאמנה. כי דין סומכת עליי שאני מאמינה לה, שהיא אוהבת אותי. אבל אני משום מה, תמיד מפקפקת בלב.

"ובגלל זה אתה מרגיש חופשי לפלרטט עם האחיינית שלי כי אתה מרגיש שזה גם ככה אבוד הקשר שלך עם בת הזוג שלך? בגלל שזיינת מישהי אחרת?"

זיינתי מישהי אחרת? מתי בדיוק? בלעתי את רוקי ועיני נפערו. לא ידעתי איך להגיב לזה מההלם. על פניה של הפסיכו עלה חיוך של מדען שהשערתו מתגלה כנכונה. נענעתי בראשי לשלילה. "אני לא-"

"אז אתה נאמן לבת הזוג שלך במאה אחוז? פתוח איתה וכנה תמיד?"

"לא."

"אז מה מפריע לך בקשר שלכם? יש לך אולי בעיה ב-"

"לא לא לא." מיהרתי לומר, לא רציתי שהיא תתחיל לסבך אותי. לא רציתי שהיא תאבחן אותי במשהו, גם אם זה נכון שיש לי קצת בעיות בביטחון עצמי, בדימוי עצמי. הרי בסך הכל רציתי לסיים את חמש עשרה המפגשים שהבטחתי לאמא שלי, להוכיח שאני בסדר. אם היא תחשוב שאולי יש בי בעיה כלשהי, משהו כזה שדורש תהליך אתם יודעים, הכל אבוד. רציתי בסך הכל שתחשוב שאני ילד נורמלי בגיל ההתבגרות.

"אז מה..?" בפעם הראשונה היא נתנה לי לדבר במקום לדחוף לי מילים לפה. "מה מונע ממך?"

"לא מגיע לה אותי."

החיוך שלה נמתח עוד קצת."בגדת בה?"

"כן." שתחשוב שזה כל העניין ותעזוב אותי, הנושא בכלל לא היה צריך לעלות.

"מה כן?"

"כן, אני חושב שבגדתי בה." אין איך להסביר לה שאפילו שאני מאוד אוהבת את דין, לא השכבתי אותה עדיין כי אני לא רוצה להתנהל איתה במיטה בתור הגבר, אני רוצה שהיא זו שתשכיב אותי. לא הייתה לי בעיה עם הגוף שלי בסקס, תמיד הסתפקתי מהמין והכל היה בסדר. האמנתי אז שאפילו עם דין לא תהיה בעיה, אבל עדיין רציתי לחכות שהיא תיזום, שזה יהיה שונה מעם כל האחרות.

"בבת הזוג שלך?"

"כן. "

"בגלל זה כשישנת אצלה אתמול לא הרגשת מספיק מוכן לשכב איתה? האם עכשיו תהיה מובך לדבר איתה?"

"אני ארגיש לא בנוח." זה נכון. בהחלט ארגיש ככה, לדבר עם דין על מה שכמעט קרה אתמול בלילה… יהיה מביך טיפה. אני ממש לא אעלה את הנושא, ואם היא תעשה זאת אני אקבור את פניי איפשהו. ובכל זאת אני רוצה, כל כך רוצה שנפתח הכל ונדבר ישירות.

היא המשיכה לחפור ולדבר ואני הרגשתי איך הבטן שלי מתכווצת יותר ויותר. הפגישה הסתיימה, מיהרתי לצאת החוצה ולעשן שלוש סיגריות, רצוף. כעסתי על עצמי כי שנאתי לשקר, גם אם זה לפסיכולוגית הקרציה. התחיל להיות כבר ערב, השמיים נעשו כהים ואני איתם הרגשתי כבדה פתאום. התחלתי ללכת לכיוון הבית שלי וכל הדרך נשכתי שפתיים בעצבנות, מנסה להשקיט את המחשבות המתרוצצות.

בדרך דין התקשרה. היא הודיעה שהערב היא נפגשת עם הלנה ולי-תו ואבא שלה ביחד, היא הציעה לי לבוא. אמרתי שאין לי כח לדבר. היא שאלה אם הכל בסדר, איך היה אצל הפסיכו, עניתי לה תשובות קצרות ומעצבנות עד שהגעתי הביתה. לנוכח הדיבור שלי היא שאלה אם קרה משהו, אמרתי לה שאני עייפה מתה והיא קיבלה את זה, איחלה לי שינה נעימה.

למה מגיע לי בת זוג כמו דין? השאלה הזו עלתה במוחי כשעברתי על פני המראה בבניין שלנו, כשהצצתי בפני הנפוחות, הלא-חלקות ונטולות החיוך. עכשיו לא רק שאני לא יפה מספיק לרמה שלה, אני גם לא נחמדה אליה בכלל, והיא כולה אכפתיות כלפי, כולה אהבה אליי. אהבה, האם דין באמת אוהבת אותי? חייכתי לעצמי לרגע, קיוותי שאולי אני מתחילה להאמין… וזה טוב, כל כך טוב. שניה לפני הכניסה לבית שלי שוב נתקלתי במראת קיר, למה הן בכל מקום? למה אני חייבת לראות בכל פעם מחדש את הקשיחות המסנוורת של הגבר שבגופו אני כלואה?

נכנסתי הביתה, אמא שלי חיבקה אותי כאילו לא התראינו שנים. הדפתי אותה בעדינות והלכתי לחדר שלי, זרקתי עצמי על המיטה בלי להעיף מבט במראה האיומה. לא שנאתי את המראה החיצוני שלי, פשוט הייתי מודעת אליו ולא ניסיתי לייפות כלום בעיני אף אחד ובטח שלא בעיני עצמי.

אמא שלי נכנסה לחדר, התיישבה לידי על המיטה באיטיות. היא עוד לבשה את נעליי העבודה שלה, כנראה הגיעה כמה דקות לפני, מותשת גם היא מהעבודה. היא גרמה לי במילים רכות של שכנוע להתהפך. נשכבתי על הגב, ואז היא ליטפה את פניי.

"מה קרה לילד היפה שלי?"

גלגלתי את עיניי ופלטתי אוויר מריאותי. "אני לא יפה."

"מתי יתחזק הביטחון העצמי שלך? הפסיכולוגית לא עוזרת?"

הכיתי במצחי. "זה לא קשור לחוסר ביטחון, אני מלא בביטחון, פשוט יודע שיופי זה לא הצד החזק שלי." אמרתי את סוף המשפט לאט, מדגישה כל מילה.

"אילן, אתה ילד יפה." היא אמרה וחייכה. 

"אוקיי אמא." כל אמא תגיד לילד שלה שהוא יפה, אני אמורה להאמין לה? אני לא חושבת שהורים צריכים להגיד לילדים שלהם שהם מכוערים, אבל לפעמים השקרים החינוכיים האלו שנועדו לחזק את הביטחון, פשוט הופכים פתטיים.

היא ליטפה את פני בידה הימנית ובשמאלה מחתה דמעה. אני עצמי את עיניי, לא רציתי שתראה שהבחנתי, שהצצתי לפרטיותה. 

"אתה הדבר הכי טוב שקרה לי, היופי שלך הוא טהור כל כך, עדין כל כך. אתה לא שייך לכאן, אתה לא חלק מאיתנו." את סוף המשפט היא כבר ממש מלמלה, אבל השמיעה שלי הייתה מספיק חדה בשביל לשמוע.

עיני נפתחו באחת. "אני מאומץ?" חלום של כל ילד שמשפחתו מציקה ביותר.

"לא." חיוך משועשע עלה על שפתייה, שמחתי שגרמתי לו. "אתה פשוט… אני מתקשה להסביר לך." עיניה טיפסו במעלה הקיר אל הגיטרה שלה, שהייתה תלויה בחדר שלי, כי ככה רציתי. "עשיתי הרבה טעויות בחיים, הסתבכתי הרבה ובעיקר ביני לבין עצמי. ואתה... אתה הדבר הטהור והטוב היחיד שקרה לי."

משכתי בכתפיי. לא הבנתי את הקודים בהם דיברה, לא הכרתי בכלל את החיים הפרטיים של הורי. אף פעם לא ממש התעניינתי במה שעובר עליהם. שוב עלו בי רחמים כלפיה, על הילד שלה שמוכר סמים, על הילד השני שלה שהוא בעצם ילדה, על הילדה שהיא נגעלת מלהסתכל עליה. וגם על הבעל הבוגדני, והיא אפילו לא יודעת. כמה ריחמתי עליה, כמה יצא ליבי אליה. 

חיבקתי אותה. היא ביקשה שאבוא לארוחת הערב, שאשאר ער לראות שאחי לא עושה שטויות עם חבריו. הסכמתי, לא מפאת כבוד אב ואם או צייתנות, רק בשבילה הסכמתי. כי נמלאתי רוך כלפיה.

אחי ישב עם חבריו לפוקר, הם ריכלו בלי הפסקה. אחי הגדול, אפילו שלא שיתף אותו בעסקיו, היה נאמן לאבי. לכן הופתעתי מהחופשיות בה לכלך עליו כשעלה נושא הבגידות. אחי לא מתבייש לומר שאבא שלי שוכב עם נשים אחרות בסתר. עוד הוסיף ואמר שהיה עושה כך בעצמו אם הייתה לו אישה מציקה. איזה עסק מגביל זה, כך אמר, בחיים לא אכנס לזוגיות, הדגיש.

השיחה הגעילה אותי, פרשתי די מהר אפילו לנוכח בקשתה של אמי. אחי חצה עוד גבול בזמן שפלט משהו על היותי גיי. גלגלתי עיניים אבל הצחוק מצידם לא איחר לבוא. קמתי והלכתי לחדרי בהפגנתיות. יש גבול למה שאסבול, חוץ מזה הייתי עייפה. 

רוב השבת ישנתי.

ביום ראשון פגשתי את דין לפני בית הספר. אכלנו במסעדה קטנה ברחוב צדדי, לא דיברנו על השיחה ביום שישי ואני שכחתי ממה שהטריד את מוחי. היא צפתה בי זוללת את הפסטה שלי בתיאבון רב וחייכה.

"מה קורה?" לרגע פחדתי שהיא תעלה את נושא השיחה בשישי.

"בסדר. מה איתך?"

היא הנהנה והשפילה מבטה. "אני נוסעת כנראה לכמה מפגשי מעריצים בימים הקרובים."

"נחמד מצידך." ציינתי.

"מה איתך? מה התכנונים שלך?"

"טיול שנתי של בית הספר."

"נחמד, איפה?" התעניינה. 

"צפון."

"אולי אני אוכל להיפגש איתך, לקצת, אני אהיה בסביבה." היא חייכה ואני ניגבתי את פי במפית.

"מה עם העניין ההוא?"

"איזה?" היא הרימה גבה.

"של הגותי ההוא."

"אהה." היא הוציאה את הטלפון שלה ונתנה לי לחטט באינסטגרם שלה. תמונה זוגית שלה ושל הגותי מחזיקים ידיים בהשקת אופנה כלשהי הועלתה בערב אמש. "זה משבת, התמונה."

"אתם יפים." החזרתי לה את הטלפון ובהיתי בחלון. הם נראו טוב ביחד, מדוגמים כל כך. 

"גם אנחנו יפות." היא אמרה. 

נאנחתי. לא רציתי להתווכח איתה כדי לא לעלות לה על העצבים. מה גם שבאמת הרגשתי יפה יותר אחרי שאמא שלי אמרה לי את זה, אפילו שחשבתי משקרת. יכול להיות שזה טיפה עובד לה.

"כן אנחנו יפות." אמרתי ודין חייכה מאוזן לאוזן.

אחרי התעכבות קלה ביציאה מהמסעדה, ( מישהו ביקש תמונה מדין), יצאנו לרחוב והלכנו עד המכונית שלה. לא יכולתי לנשוק לה, היא הייתה נראית כמו דין ואני כמו אדם אקראי. אפילו שלא היו שם הרבה אנשים זה היה מסוכן ולא כדאי, ששניה אחרי שהיא מכריזה על זוגיות חדשה היא מנשקת זרים.

אז לחצתי את היד שלה בשלי בחיבה, הרמתי את ידינו השלובות ונשקתי לידה. אחרי שהיא הורידה אותי ליד בית הספר, קצת אחרי שנכנסתי בשער, הרגשתי טפיחה על כתפי.

הסתובבתי. ילד גבוה בעל שיער בלונדיני קצר מתולתל ועיניים עם עדשות מגע סגולות בוהקות שגרמו לו להיראות כמו דמות מאנימה, עמד מולי.

"אתה אולי לא מכיר אותי." הוא פתח. "ויכול להיות שגם לעולם לא תכיר באמת."

"מה אתה רוצה?" שאלתי בחוסר נחת, לא אהבתי שמורחים אותי.

הוא חייך, חושף שיניים לבנות שבכמה מהם נצצו יהלומים. "בוא הצידה." הוא אמר בזמן שהעיף מבטים לצדדים. הלכנו הצידה, התיישבנו על הספסל שלי ושל הלנה שהרבה זמן לא ישבתי בו. הרבה זמן לא יצא לי לדבר עם הלנה, כמה זה היה חסר לי.

"כן?" שאלתי אותו שהתיישבנו סוף סוף.

"אתה יודע מי אני?" הוא שאל.

"לא."

"אני אחראי הסייבר בבית ספר, זכיתי במכרז שהיה שנה שעברה?"

הנהנתי, זכרתי את המהומה שעשו כאן. "תהיה ישיר זה לא מעניין אותי." הוספתי.

"אני האקר וברנש די מוצלח בכללי, חשוב שתדע כדי שתבין איך הצלחתי לצוטט לשיחות שלך."

גבותי הורמו, הצורה בה אמר את העובדה הזאת החשידה אותי בהתחלה. החשש שלי התבהר כנכון. "נו." אמרתי בעצבנות.

"אני צריך שתמכור לי סמים, אמרו לי שאתה יודע מאיפה." הוא ניגש לעניין ישירות.

"אני לא מתעסק בזה-"

"או שכל המדינה תדע שדין דין הקטנה שלך יוצאת עם תלמיד תיכון פשוט ולא עם-"

"על הזין שלי."

הוא הנהן ושילב את רגליו. "אתה הולך לטיפול פסיכולוגי לא? האם ידעת שכל השיחות מוקלטות?"

החוורתי אבל זקפתי ראש. "תגיד לכל העולם מה שבא לך, ממילא זה עומד לצאת עוד חודש."

"או שגרוע מזה, היא תשמע את ההקלטה של השיחה בה אתה מודה שבגדת בה. מה דעתך? היא תאהב?" הוא צחקק קצת וראשו הושלך מעט אחורה.

"לא בגדתי בדין."

"אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה. לי יש הקלטה, ואם אתה לא תשיג לי חומרים אני אדאג שדין תשמע אותה. הא?" הוא נעמד ומתח את גופו הגמיש.

"אתה חתיכת שמוק." מלמלתי.

"כן." הוא צחקק, ראיתי את הלנה מתקרבת לכיוון הספסל שלנו מאחוריו. "לפחות אני עושה את זה טוב." זרק לפני שנעלם. כשהלנה הציעה לי סיגריה, לא היססתי לשניה.